מנחת עני רטז

אש לבנה ואנחנו מכים אותו במקל של עץ אלון שחקוקים עליו השמות הקדושים אהי' וכו' ועי"ז ירד וישקט הגל. ובסיפור הזה אולי יש רמז נגד טענות הכופרים בתורה ובביאת הגאולה וכדי להסית את המאמינים מראים עצמם כאלו מקנאים קנאת ד' למען חזק האמונה בו ובפיהם מרמה לומר כל עניני התורה שנתנה לפני ג' אלפים שנה לא יתכנו עוד לעניני הזמן שהישראל שמאז נתיישן עתה ונעשה עץ יבש ולכן צריך להתחדש ולהנטע על תלמי הנהגות עולם של העת הזאת שהבורא עולם לא נתן תורתו רק לאישור וטובת בני אדם וחפצו ורצונו הוא שתשתנה כפי עניני העתים ולכן אתם המחזיקים במצות התורה מהרסים ומבטלים את אישורה ועל כן עמדנו לייסד האמונה הישראלית לבל תאבד ומקנאת ד' עשינו כן. כזה הם דברי המכחישים אל המאמינים באמת ומחזקים דבריהם באמרם הלא ד' הרואה מעשינו מחריש ואם לא בהם למה יהי כאיש נדהם ולא יעשה נפלאות לייסרנו כאשר ייסר לעוברי רצונו מאז יצאו ממצרים עד נחרב הבית. ואלה דברי מינות הם הגל שרוצה להטביע הספינה דכבר אמרנו שהם פינה הוא משל חיי העה"ז בקיום התורה ומצותי' אשר עליו הולכים לחיי העה"ב והגל הוא המינות שרוצה להטביע אותו שיאבדו יושביו בים הזמן הסוער ובראש הגל נראה כדמות אש לבן דאש הוא משל הקנאה ולבן הוא משל הנקיות מחטא כנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ורצה לומר שהמינות שרוצה להטביע להספינה מראה עצמו כאלו הוא מקנא לכבוד ד' והאמונה בו בהטענות אשר ביארנו ואמרו נחותי ימא הם הצדיקים הבקיאים בהנהגת הספינה לחזק האמונה הגל המינות הזה אנו מכים ומשפילים במקל עץ של אלון דהיינו נגד הטענה שישראל עתה נדמה לעץ יבש אשר לא יצמחו בו עוד עלים רעננים ולא ישא פרי אם לא יעקר וינטע על שדה תהלוכות הזמן הזה אנו מראים המקל של עץ אלון שכבר דימה הנביא ישעי' ישראל בעץ האלון אשר גם אחרי השליך פארות עליו עוד לא ייבש כי ישוב להציץ ולפרוח והי' עלהו רענן כדכתיב כאלה וכאלון אשר בשלכת בם זרע קדש מצבתה ועל מקל זה חקוקים השמות אהי' אשר אהי' לומר מה שמחזיק ישראל באמונתו הוא הבטחון שהקב"ה יהי' לעולם לישראל מה שהי' אז כשנגלה עליהם בתחלה והוא נגד טענת המינות שהבורא ב"ה חפץ בהשתנות ישראל ואמונתו כפי השתנות הזמנים שכמו שהוא לא ישתנה לעולם כן לא ישתנה תורתו ואחד מדבריו לא יפול תחת השתנות הזמנים והוחרט על המקל שם של י"ה ושם ד' צבאות גם זה החזקת האמונה נגד טענת המינות שאם הקב"ה חפץ שתהי' התורה בלתי השתנות למה לא יראה רצונו ע"י נפלאות בעונש החוטאים כבימי קדם על זה משיב השם של י"ה ע"פ דרשת חז"ל שבזמן הזה כל עוד שנמשך הגלות המר אין שמו שלם ואין כסאו שלם לומר שאין הקב"ה מראה ממשלתו בארץ בגלוי כי אם משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים שבהסתר משגיח על מעשה ישראל ומחזק תקותם עד בא העת שיתגלה שמו השם שלם והוא ד' צבאות שיראה מלכותו על צבאותיו התחתונים כמו על העליונים ואז כולם יענו אמן על שחזקו ישראל באמונתם ולא שמעו לקול המסיתים ועי"ז מכים ומשפילים המאמינים באמת שנקראים נחותי ימא את גל המינות שרוצה להטביע אותם. ובפרט בזמן הזה שבעונה"ר רבו המתפרצים וגבר המינות יש להתחזק נגדם בטענות כאלה כדאיתא בספרי הובא בילקוט פ' זו ותקרבנה בנות צלפחד באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל נתנה ראש ונשובה אמר להם משה והלא ישראל מבקשים לחזור אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לד' עכ"ל ולהבין דברי הספרי בפרט מה שמסיים עת לעשות לד' שנראה שאין לו המשך עם דברים הראשונים י"ל שיש להבין אחר שבנות צלפחד חכמניות היו הלא אחת ממדות החכמה היא להיות שואל כענין בעת הראוי והלא עדיין לא עברו את הירדן ולא כבשו את הארץ ולמה באו עכשיו למשה לתבוע חלקם ולא המתינו עד בוא עת החלוקה לזה מפרש שמשה הבין חכמתם שבאו עתה בתביעתן למען הראות שמתחזקות באמונה שעתיד ישראל להחזיק בארץ ולכן אמר להן והלא ישראל מבקשים לחזור למען שמוע מה ישיבו על זה וכאשר קוה כן היה שאמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ ולהתנצלות למה באו עתה ולא המתינו עד עת החלוקה לזה הוסיפו עת לעשות לד' הפרו תותחך פי' שאם אתה רואה שיש בוגדים שרצונם להפר תורתך אז עת לעשות לד' ללחום מלחמת ד' נגדם ולכן באנו עתה באשר שמענו מהבוגדים שרוצים ליתן ראש לשוב למצרים למען הודיע לכל שאנחנו מחזיקים באמונה שעתיד ישראל להחזיק בארץ ולהחזיק האמונה הזאת גם בלב כל שמעינו

ואל ימנע הלוים מלחמת ד' נגד המינים ע"י טענה הכוזבת שגדול השלום וטוב לחזוק בהתחברות כל אשר בשם ישראל יכונה מלעשות פירוד לבבות ע"פ מה שיש לבאר אחת מהחידות שבין ר' יהושע ובין סבי דבי אתונא בבכורות פ' א' דאיתא שם אמרו לו אחוי לן מנא דלא שוי לחבלי' אייתי בודיא פשטוה לא הווי עייל בתרעא אמר להו אייתי מרא סתרו היינו מנא דלא שוי לחבליה פי' שבקשו ממנו שיראה להם כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד