מנחת עני ריג

אבותיהם ואומרים אלה אלקיך ישראל כן תעבוד לאביך שבשמים ובזה תרצה לו וכזה ראינו בעינינו בדור הרע הזה איך מרעה אל רעה יצאו ושמו חושך לאור ואור לחושך אמנם תקותינו שגם בזה תתקויים נבואת הנביא שמה שגרם את צום הרביעי יהפך לששון ולשמחה בהשיב ד' אלי העובדים אותו ונדחי ישראל יכנס. לפרשת פנחס. במדרש רבה צרור את המדינים למה כי צוררים הם לכם מכאן אמרו חכמים הבא להורגך השכם להורגו ר' שמעון אומר מניין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו שההורג הורג בעוה"ז והמחטיא הורגו בעוה"ז ז ובעוה"ב שתי אומות קדמו ישראל בחרב ושתים בעבירה לאלו נאמר לא תתעב אדומי ומצרי דור שלישי וגו' ולאלו נאמר גם דור עשירי וגו' עכ"ל ויש לדייק הלשון מכאן אמרו חכמים בא להורגך השכם להורגו הלא עונש המדינים לא בא בענין בא להורגך כי אם לעונש על מה לשעבר גם ממה דדרש ר"ש מניין שהמחטיא נראה שאין לו קישור עם הקודם ולפרש זה י"ל דגם בפסוק יש לדקדק מה שאמר כי צוררים הם לכם שהוא לשון הוה וכפי הלשון הל"ל כי צררו לכם לשון עבר גם כבר הביא רש"י הקושי' למה בא העונש למדינים לבד ולא גם למואב אבל י"ל דזה בא המדרש לתרץ במה שאמר הבא להורגך שהי' חילוק בין מואב למדין שמואב אחר שהחטיאו את ישראל לא נכלו עוד עליהם להחטיאם עוד ולא הי' כאן הבא להורגך כי אם החטא מה שחטאו בשעבר ועל זה בא להם העונש שלא לבא בקהל ד' עד עולם אבל לא כן במדין שהקב"ה היודע מחשבות לפניו נגלה שעדיין חושבים מחשבות להחטיא את ישראל ולכן בא הציוי והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור כי עדיין צוררים לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור להחטיאכם ובזה הם בכלל הבא להורגך השכם להורגו ולכן והכיתם אותם

אכן הלא יקשה איך שייך בזה הבא להורגך שהרי לא רצו מדין להורגם כי אם להחטיאם לזה מביא דברי רבי שמעון שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו ולכן היה מה שנהרגו עונש הראוי על מה שבאו להחטיאם טרם שעשו את אשר זממו

ועוד יש לפרש מה שאמר כי צוררים הם לכם ולמה נענשו מדין ולא גם מואב כשנדקדק בפסוק במה שאמר על דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם המוכה ביום המגפה על דבר פעור שכפי הנראה מה שמסיים המוכה ביום המגפה על דבר פעור הוא שפת יתר שמה לי באיזו יום מתה ועל מה מתה וביותר יש לדקדק מה שאמר ויהי אחרי המגפה שנראה שהוא תחילת פרשת הבא ולמה נפסק ממנה ע"י סתומה ונתחבר עם פרשה זו אכן יש לומר שלא בלבד בישראל כי אם גם באו"ה אם מתחרטים על מה שעשו הקב"ה נחם על הרעה אשר פסק עליהם ולא יעשה כנאמר באנשי נינוה ובפרט שייך זה בחוטאים בע"ז כמו שכתב הרמב"ם שהם לא מכחישים בבורא עולם כי אם חושבים בטעותם שהוא שוכן במרומים ולא משגיח על מעשה בני אדם והניח הממשלה לכחות התחתונים אשר ע"כ להם ראוי לעבוד והנה לא היה ראי' יותר שהקב"ה משגיח על מעשה בני אדם ומואס בע"ז מאשר ראו החוטאים שהעונש של מגפה על אשר חטאו בבעל פעור בא מאתו בלי התמהמה על החטא וזה היה לאות ולמופת לא לבד לישראל כי אם גם למחטיאהם איך כעס הקב"ה עליהם במה שחטאו בפעור שבו ביום באה המגפה והמיתה כ"ד אלף מישראל ואולי כן הכירו מואב וחרטו ולכן הצילו עצמם מן העונש אבל לא כן מדין עליהם העיד הכתוב כי צוררים הם לכם בנכליהם שרשעים האלה ראו ולא לקחו מוסר שעדיין צוררים ונכלים הם לכם על דבר אחותם המוכה ביום המגפה על דבר פעור ויהי אחרי המגפה שאף שראו שהוכה אחותם ביום המגפה על דבר פעור אשר היה להם להכיר ע"י העונש של המגפה איך הקב"ה משגיח על מעשה בני אדם ומתעב דבר פעור עם כל זה לא חרטו כי אם עוד חשבו המחשבות אשר נכלו טרם באה המגפה ועוד צוררים לכם ולכן והכיתם אותם

ואם חילוק זה שחלקנו בין מדין ובין מואב יאמר על אומות העולם כש"כ על ישראל ובזה יבואר מה שתרגם יונתן על מה שנאמר והמה בוכים פתח אוהל מועד שהיו קוראים קריאת שמע ואיך יש רמז לזה יבואר על פי מה דאיתא במדרש שיר השירים שחורה אני ונאוה שחורה אני מבחוץ ונאוה אני מבפנים כאהלי קדר מה אהלי קדר מתלכלכות ומתכבסות כך ישראל חוטאים כל השנה ויה"כ מכפר עכ"ל ולהבין מה ענין מבחוץ ומבפנים ולמה נסמך לזה שישראל חוטאים כל השנה ויה"כ מכפר יבואר ע"פ המדרש וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק אין צחוק אלא ע"ז אמר הקב"ה בעוה"ז ע"י שהי' בהם יצה"ר עושים ע"ז אבל לע"ל אני עוקר מהם היצה"ר ונותן להם לב בשר עכ"ל ויש להבין שמה שמסיים אמר הקב"ה בעוה"ז וכו' אין לו המשך עם