מנחת עני כא

אחר מולדתו מארץ פשתים ובני יצחק הוא הרועה צאן כבשים של צמר ויראה שבהתחברות צמר עם פשתים יצמח הרעה שיהרוג. אוהב הפשתן הבכור לאוהב הצמר הצעיר כמו שהרג קין להבל וזה שאמר המדרש דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל שמצאה בזה התחברות בין צמר לפשתים ולכך יראה שימית בן האמה את בנה יצחק וע"כ בקשה מאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה פירוש הבן שמיוחד אליה להיות מעובדי פשתים וסיים הפסוק ותעש בחפץ כפיה שחפצה נעשה כי הקב"ה הסכים עמה כדכתיב כל חשר תאמר אליך שרה שמה בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע ונתקויים עת לרחק ועת לקרב. לפרשת חיי שרה במדרש ואברהם זקן בא בימים זקן זה קנה שתי עולמות שלשה נכתרים בזקנה ובימים ושלשתן היו ראש לנסיון אברהם ויהושע ודוד אברהם ראש לאבות יהושע ראש למלכות משבט אפרים דוד ראש למלכות משבט יהודה אמר רב אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה עכ"ל וצריך ביאור מה זה בזקנה ובימים גם מה שאמר ר"א שיש בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה היאך יתכן זה אכן יפורש אמר (משלי ט') עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא וי"ל אם כוונת הפסוק שבשכר מצות צדקה ימצא זקנה ושיבה הלא הרבה מצות יש שמאריכים ימים ויש לבאר ע"פ מה דאיתא בזהר חדש פ' ויצא דניאל אמר ידע מה בחשוכא ונהורא עימי' שרי אע"ג דנהורא עימי' שרי ידע מה בחשוכא וי"ל מה לשון אע"ג דנהורא עימי שרי' וכי בשביל זה לא ידע מה בחשוכא אבל כוונתו דהנה בהנהגת הטבע כשהשלם מנגד לחסר אז החסר יראה את השלם אבל השלם לא יראה את החסר שמי שעומד בחושך רואה למי שעומד באור אבל מי שעומד בצד האור לא יראה מה בחושך אבל בהקב"ה שראיתו נתעלה על ראיית הטבע אינו כן דאף שעמו שרי' נהורא והוא אור העולם עם כל זה ידע מה בחשוכא וכן הענין בעשיר נגד העני העני רואה את העשיר ונושא אליו עיניו אבל העשיר אינו משגיח בעני ורק ע"י צדקה מראה העשיר שהולך בדרך הבורא יתברך אשר אע"ג דעימי' שרי' אור העשירות עם כל זה רואה לעני שעומד בחושך להאיר לו במעט חשכו ע"י צדקה שעושה עמו

ימי העני נקראו רעים כמאמר בן סירא כל ימי עני רעים וימי הזקנה ג"כ יקראו כן כמה שנאמר בקהלת עד אשר לא יבואו ימי הרעה שדרשו רז"ל אלו ימי הזקנה אכן גם זה רק בבחינת בני האדם אבל מי שהולך בדרך הקב"ה להשגיח על מה שבחשוכא גם לימי זקנה ימצא מעלה וזה פירוש הפסוק עטרת תפארת שיבה שיהא השיבה עטרת תפארת ולא חסרון בדרך צדקה תמצא כמו שהצדקה שבה חונן העשיר לעני ומכבד אותו מאיר חשכו כן השיבה היא עטרת תפארת מאיר בימי הרעה

אמנם מתי השיבה תפארת ומתי ימי הזקנה רעים יבואר ע"פ המדרש מה בין מיתת נערים למיתת זקנים ר יהודה אומר הנר הזה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה ובשעה שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה רבי אבהו אמר התאינה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאינה ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאינה אמרו בעל התאינה יודע אימתי שהיא עונתה של תאינה ללקוט כך הקב"ה יודע אימתי היא עונתן של צדיקים להם להסתלק מן העולם ומסלקן הדא דכתיב דודי ירד לגנו לערוגת הבושם ללקוט שושנים עכ"ל וענין המשלים ובמה נחלק דעת ר"א מדעת ר"י יבואר שלדעת ר"י מי שמת טרם יגיעו ימי הזקנה לעולם רע לו ורע למשפחתו ודימה את האדם לנר שיש בו שמן במדה לדלוק זמן רב וכשדולק עד שיכלא השמן ויכבה מאליו אז טוב לו ולהפתילה שבו דולק הנר אבל כשיכבה קודם כלות השמן אז רע לו ולפתילה כן האדם שניתן לו ע"פ הטבע כח חיות לשבעים או שמונים שנה אם יחיה עד שתכלה העת אז הוא דוגמת הנר שכבה מאליו וטוב לו ולבני משפחתו אבל אם ימות בימי הנעורים אז הוא כנר שנכבה ע"י אחר ורע לו ולבני משפחתו שהוא דבוק בהם כנר בפתילה אבל דעת ר"א אינו כן שהוא מדמה את האדם לתאינה שאין לה עת ידוע לבישול פירותיה כמו שאמרו רז"ל שתאינים אין לקיטתן כאחד שבכל עת שבישל תחת מהתאינים בעץ התאינה יש צורך ללקטה שלא יאכלוה התולעים מה שרע לה ורע לתאינה והבעל תאינה הוא מכיר ויודע אימתי בשלה ומלקט אותה בעתה כן האדם לפעמים בבוקר ימי חייו שכן נקראו ימי הנעורים כבר נתבשל שתיקן הכל מה שצריך לתקן כמאמר הכתוב מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל וכמו שהספיד חכם א' למת בימי נעוריו שהוא יגע בכ"ח שנה מה שלא יגע אחר בשבעים שנה ואדם כזה הוא כתאינה שבשלה בבקר וטוב לו שילקט לכנוס לחיי עד