מנחת עני רט

טוב זה מזה לא יאמר רק על שני דברים שיש ערך ביניהם וגם בפסוק יש לדקדק (שע"פ המדרש אמר הקב"ה אז כן מה ששלמה כתב במשלי ברוח הקדש) למה בארוחת ירק אמר ואהבה שם ובשור איבוס אמר ושנאה בו וליישב זה י"ל דצריך טעם אחרי שבלעם רצה להשות קרבנו לקרבנות ישראל ולהכריע על ידם כפרת ישראל למה הקריב פר ואיל ולא ג"כ כבש שהרי בכל מקום שהקריבו ישראל פרים ואילים הקריבו ג"כ כבשים אבל י"ל שעשה כן מחמת שנאה שהרי כפי המבואר במדרש הקריבו ישראל פרים נגד אברהם שנאמר בו ויקח בן בקר איל נגד יצחק שנקרב תמורתו איל כבש נגד יעקב שכתוב בו והכבשים הפריד יעקב ואחרי שבלעם משנאתו את ישראל לא רצה לעשות זכר לזכות יעקב שעומד לישראל לבד לכן לא הקריב כבש רק פר ואיל שמזכיר זכות אברהם ויצחק שחשב זה עומד גם לשונאי ישראל שעשו ונכדו עמלק הם מזרעם כי מה שנאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק זה לא ידע: ואולי חשב בלעם שיש לו התנצלות גם על שמעורר שנאה בקרבנו שהרי בקרבן פסח שעל ידו נתחנכו ישראל להיות עם ד' נצטוו לאכול אותו על מצות ומרורים ומרור הוא לזכר שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים הרי שרצון הקב"ה הוא לשנוא את שונאו ולנטור איבה אכן זה שקר גמור שהלא צו' הקב"ה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו שרק הטוב שהי' לנו במצרים נזכור ולא את הרע ומה שנצטוו ישראל לאכול מרור עם הפסח הוא רק להזכיר חסדי ד' שפדה אותם משעבוד קשה כמו שגם פסח ומצה מזכירים אותם בטובות שגמל הקב"ה להם ולנטוע בלבם לאהבה אותו ולעבדו בכל לב ובכל נפש וזה הפי' מה שהשיב הקב"ה על דברי בלעם ואעל פר ואיל במזבח טוב ארוחת ירק ואהבה שם טוב לי גם הירק של מרור שאכלו ישראל עם פסח ומצה שזה לא הי' מעורר שנאה כנראה ממה שאהבה שם שהפסח ומצה הי' לעורר אהבה לי וכמו כן המרור שנתחבר עמהם ולכן לא אמר ואהבה בו כי ממרור לא יודע שהוא לעורר אהבה כי אם ע"י שאהבה שם שנתחבר עם פסח ומצה שהם לאהבה אבל אתה מביא פר ואיל ושנאה בו שבקרבן בעצמו אתה מראה השנאה שרצונך לעורר על ישראל שלא הבאת רק מה שמזכיר זכות אברהם ויצחק שאתה חושב שעומד גם לשונאי ישראל ולא מה שמזכיר גם זכות יעקב שעומד לישראל לבד

ועפ"ז יבואר מה דעוד איתא במדרש והכן לי בזה שבעה מזבחות למה שבע כנגד ז' צדיקים שבנו שבעה מזבחות אדם הבל נח אברהם יצחק יעקב ומשה השיב רוח הקדש טוב פת חרבה ושלו בה מבית מלא זבחי ריב טובה מנחה בלולה בשמן וחרבה מבית מלא זבחי ריב שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני עכ"ל ויש להבין מה ענין מנחה בלולה וחרבה להמזבחות שבנו ז' צדיקים ולבאר זה י"ל דהנה בכל הקרבנות לא כתיב ונפש כי תקריב חוץ מבקרבן מנחה שדרשו רז"ל שנחשב להמקריב כאלו הקריב נפשו ולכן מכנה מקריב מנחה לכל מקריב קרבנו בכונה רצויה להבורא ב"ה: התורה נמשלה לשמן הנותן אור כידוע בדרשות חז"ל והנה מן שבעה הצדיקים שבנו מזבחות והקריבו עליהם השלשה הראשונים אדם הבל נח עוד לא היה להם תורה ונמשל קרבנם למנחה חריבה שלא היה רק עבודה לכבוד השם בלתי שמור בהם חוקות התורה אבל אברהם יצחק ויעקב ומשה שלמדו וקיימו כל התורה עבודתם נמשל למנחה בלולה בשמן וזה הוא מה שהשיב רוח הקדש אתה אמרת בנה לי שבעה מזבחות להשוות קרבנך לקרבן שבעה צדיקים טוב פת חריבה ושלוה בה לא בלבד קרבנות אברהם יצחק ויעקב ומשה שהיו בלולים בקיום התורה טובים מקרבנך כי אם גם קרבן אדם הבל נח שנמשל למנחה חריבה בלא שמן של תורה ערבה לי יותר מקרבנך באשר שהה הקריבו לכפרה להיות שלוה ושלום ביני ובין יושבי הארץ אבל קרבנך הוא בית מלא זבחי ריב שאתה רוצה על ידו להכניס מריבה ביני ובין בני

עוד איתא במדרש מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה שחוגגת שלש רגלים בשנה עכ"ל וי"ל למה ניתן בפי האתון להזכיר לו מכל המצות שמקיימים ישראל רק מה שחוגגים שלש רגלים בשנה ובפרט למה הזכירה רק ג' רגלים ולא חגיגת שבת שהוא גדול יותר בבחינתו וקדושתו ולבאר זה יש לומר עפ"י מה שדרשו חז"ל וישת אל המדבר פניו רצה להזכיר חטא העגל למען תחול קללתו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה ותהי עליו רוח שקים עלה בלבו שלא לקללם ויש להבין איך מצא במה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה התנגדות לחטא העגל וגם איך מרומז זה בפסוק ובביאור זה יש לומר שבפסוק יש לדקדק שאמר וירא את ישראל שוכן לשבטיו שלשון זה נראה אינו מדוייק שהל"ל וירא שבטי ישראל שוכנים אכן יבואר זה ע"פ המדרש הובא בילקוט הושע ד' חבור אפרים עצבים הנח לו רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים ע"ז ושלו' ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר חבור אפרים עצבים הנח לו אבל משנחלקו מהו אומר חלק לבם עתה יאשמו עכ"ל ואם מועיל השלום להיות כתריס בפני