מנחת עני רח

ישראל ע"ש ברשב"א בעין יעקב ומה שמדמה זכות זה להר תלתא פרסי יש לפרש שחשב שזכות זה של אברהם שעומד לו יספיק לכסות מחנה ישראל שארכה ורחבה היה שלשה פרסי ועל דרך זה שפתח לנו הרשב"א אולי יש לבאר כל ענין המאמר שרש"י מפרש קומצי שהם נמלים (ודלא כרשב"א שמפרש שהם חגבים) והנה נמלים הם בריות שרואים את הנולד ופועלים לתועלתם ולהנאתם כמו שאמר שלמה מהנמלה תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה מפני שרואה את הנולד שתבוא עת החורף שלא תמצא מאכל כי אם מה שאספה בעת הקציר וזה היה גם מעשה עוג שגם הוא מה שהגיד לאברהם כי נשבה אחיו לא לטובת אברהם נתכוין כי אם קוה על מה שנולד מזה לתועלתו ולהנאתו כדאיתא במדרש שאמר אלך ואבשר לאברהם כדי שירדוף ויהרג במלחמה ואשא את שרה וזה ענין המשל של האבן אשר עוג על ראשו שמה שחשב היות לו למעלה ולכבוד שבישר לאברהם הנמלים ניקבו לאבן הזה עד שנח על צוארו למשא פי' כי נודע לו שההודעה הזאת אינה לו לזכות כי אם לחוב באשר שכוונתו לא היה רק כמעשה הנמלים שקיוה על תועלתו לישא את שרה:

וכאשר נודע לו כן חשב אם גם לא לזכות יחשב לי מה שהודעתי לאברהם עכ"פ לא יחשב לי לחוב ולמשא וזה המשל שרצה לזרוק ממנו את האבן אכן כונתו הרעה היתה כפלים שלא בלבד חפץ שיהרג אברהם לתועלתו לישא את שרה כי אם גם בשביל ששונא הי לאברהם על צדקתו ותמתו כשנאת הרשעים אל צדיקים ושנאה זו נמשלה בכתובים לחריקת שינים כדכתיב שיניו יחרוק ונמס חרק עלי שינימו אלקים הרס שינימו ורבים כדומה וזה ענין המשל שנמשכו לעוג השינים עד שלא יכול להשליך האשמה שרבצה עליו ממה שהודיע לאברהם מעל צוארו כי אם גם גם לא גדלה אשמתו כל כך במה שהיה מתכוין לתועלתו אבל הגדילה במה שחרק שיניו נגד אברהם הצדיק ורצה במיתתו וזה נראה לו במה שנתקיים בו שיני רשעים שברת אל תקרא שברת אלא שרבבת ולכן השנאה ששנא לאברהם היא היתה בעוכריו לחייבו ולהרגו ולזה סייעו שלשה דברים של עשר עשר זכות משה וכח המטה שניתן בידו לייסר אויבי ישראל וזכות אברהם וזה מה שקאמר במשל משה כמה הווי עשר אמין זה זכות גדולת משה בעצמו שקיל נרגא בת עשר אמין זה כח המטה שנעשו בו עשר מכות שנתייסרו בו המצרים אויבי ישראל ושוור עשר אמין זה הזכות של עשר נסיונות שנתנסה בהן אברהם ועמד בכלם ודימה זה שמשה קפץ עשר אמות באשר שעשרה נסיונות של אברהם היו למעלה ממנו בעת הקדום ומחיה בקרסוליה וקטליה הוא על פי מה שאמרנו שהרגלים הם התחלת ושרש החטא לרשעים כמו שהם לצדיקים שורש התחלת הקדושה כאשר ביארנו. לפרשת בלק. בתחלת דברי נבואת בלעם נאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל וי"ל לאיזה צורך הזכיר מאיזה מקום הביאו גם מלך מואב נראה מיותר גם למה כפל השמות יעקב ישראל וגם למה אמר ארה לי יעקב ולא גם בישראל זועמה לי ישראל אבל יבואר זה ע"פ המדרש מן ארם ינחני אמר לו השוינו שנינו להיות כפוי טובה אילולי אברהם אביהם לא היה בלק שניצל לוט ממהפיכת סדום בזכות אברהם שנאמר ויזכור לקים את אברהם וישלח את לוט ואילולי יעקב אביהם לא הייתי בעולם שנאמר ויברכני ד' בגללך שלא ראה לבן אבי אבי בנים אלא בזכות יעקב עכ"ל ודברי המדרש הללו מרומזים בפסוק זה עפ"י הדקדוקים אשר דקדקנו שאמר בלעם לבלק אתה שלחת לי לכה ארה לי יעקב מפני שחשבת שבשבילי לא אעשה כן שלא להיות כפוי טובה נגד יעקב אביהם שבברכתו נולד אבי ללבן ונהייתי גם אני ואמרת שבשבילך אאור יעקב ולכן שלחת ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל בזה לא אמרת לי מפני שחשבת שבזה לא אהי' כפוי טובה שמשעה שנקרא אביהם ישראל לא עשה טובה עוד לאבי אבי לבן כן חשבת אבל טעית אם אחדול מלקלל שלא להיות כפוי טובה איך תבקש אתה ממני לקלל את ישראל הלא גם אתה כפוי טובה באשר מלך מואב אתה שנולד מלוט אחר הציל אברהם אביהם אותו ממהפיכת סדום ולכן שנאתינו את ישראל השוה את שנינו להיות כפויי טובה ושם הקב"ה דברים אלו בפי בלעם בתחילת שליחותו להודיע לו ולבלק פחיתות מדותיהם חוץ מרשעתם

וכן הודיע לו עוד פחיתת מדת שנאתו עפ"י מה דאיתא במדרש את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח אמר לו הקב"ה טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור איבוס ושנאה בו טובה סעודה שעשו ישראל במצרים ואכלו פסח על מצות ומרורים מפרים שאתה מקריב ע"י שנאה עכ"ל והוא תמו' איזו ערך יש בין קרבן בלעם ובין מה שעשו ישראל סעודה במצרים וגם מאותה סעודה לא הזכיר רק ארוחת ירק ולא הבשר והלחם שהם עיקר הסעודה והלא