מנחת עני רז

למה נתן הטעם כי זכר אח דבר קדשו על פתח צור ויזובו מים דווקא כנראה ממדרש הנ"ל ולא גם על שליו ומן י"ל דהתמיה מפורסמת על משה רבינו שעליו מעיד הבורא ב"ה בכל ביתי נאמן הוא איך אמר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו' כנראה שהיה מסופק שבורא כל עולמות יש מאין יכול להשביע להשואלי בשר עד שהקב"ה היה צריך לומר לו היד ד' תקצר אכן יש לבאר שכוונת משה היה לכבוד הקב"ה שמצאנו בהרבה מקומות ומהם בתענית במעשה של ר' יוסי בר דורמסקית שהצדיקים אינם חפצים שהקב"ה יעשה נסים בשינוי הטבע כמו שאמר הצדיק לבנו אתה הטרחת לבוראך להוציא פירות בלא עתו וכו' שזה נראה כאלו הם כפויי טובה שלא יספיקו להם הטובות אשר חנן ד' אותם בטבע. והקב"ה בעצמו הראה כבר בעת הבריאה שרצונו הניח הטבע על מתכונתו גם כשיעשה לעתיד לעת הצורך ולכן נבראו עשרה דברים שחשב התנא באבות פ"ה בערב שבת בין השמשות למען יהיו כל הנסים כבר נבראו בטבע ע"י הבורא עם העולם ובהם נחשבו גם המן ופי הבאר וזהו מה שאמר משה הצאן ובקר ישחט להם וגו' שרצה לומר בזה הלא מה שהוא בטבע לא יספיק להם ואיך אטרח אותך לבקש שבשביל המתאוים תאו' יתירה תברא ברי' חדשה והשיב לו הקב"ה היד ד' תקצר שהטבע נקרא יד ד' שפועל בה כמו שהאומן פועל בידו ואמר לו הקב"ה וכי תחשוב שהטבע לא תספיק עד שאצטרך לברוא ברי' חדשה עתה תראה היקרך דברי ולכן כתיב ורוח נסע מאת ד' ויגז שלוים מן הים שהשלוים כבר נבראו ולא הוצרך הקב"ה רק להביא אותם ע"י רוח חזק אל תוך מחנה ישראל:

וע"כ צריך טעם למה שינה הקב"ה כשנסתלק הבאר לאחר מיתת מרים בצווח להוציא נוזלים מן סלע ולא כאשר נעשה במעשה באלישע כשהיו השלשה מלכים בסכנה למות בצמא כנאמר מלכים ב' ג' שבא נחל מים מדרך אדום שלא היה זה בריאה חדשה רק שהנחל שינה מהלכו מה שלפעמים נעשה גם בדרך הטבע כן אף ששם הי' בדרך נס עכ"פ לא הי' ברי' חדשה אכן יש לומר שבזה רצה הקב"ה להראות איך גמל לאברהם מה שנתן מים לאנשים ולכן רצה להוציא נוזלים מן סלע בבריאה חדשה כדכחיב פתח צור ויזובו מים שאברהם נקרא צור כדכתיב הביטו אל צור חצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם ובזה נשתנה טובת נתינת המים מטובת השליו וטובת המן שהשליו כבר נברא כאשר אמרנו ולא הוצרך רק לנשיבת הרוח להביא אותו אל מחנה ישראל וגם המן לא היה בריה חדשה שהוא מאכל המלאכים כדכתיב לחם אבירים אכל איש ולא הוצרך רק שימטר מן השמים ל הארץ וזה אשר אמר הכתוב שאל ויבא שליו בזה לא הוצרך רק הבאה מה שכבר נברא וכן לחם שמים ישביעם שהשביע אותם בלחם שמים שכבר נברא חבל לא כן במים לא השקם כשנצמאו מים שכבר היו נוזלים בארץ בדרך הטבע כי חם פתח צור ויזובו מים שהוציא מים מצור החלמיש בריאה חדשה נגד הטבע ולמה היה השינוי הזה במים לזה נתן טעם כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ולכן הוציא מצור להראות שבזכות אברהם בא להם לא בלבד בשביל שאברהם נקרא צור אלא שגם בצדקתו נדמה לנס זה שהוא היה אשר בקע סלע היצה"ר והוציא ממנו מים של תורה על ידו נזלו גם ליצחק וליעקב ולכל באי עולם אחריו ולכן היה הנס זה בזכותו לבד ולא גם בזכות יצחק ויעקב וביותר הי גדול הנס הזה אם בדיבור לבד היה משה מוציא נוזלים מן סלע כאשר גם אברהם לא ע"י עונש והכאות למד לבאי עולם מציאת ד' ואמיתתו וגדולתו כי אם בדברים לבד ולכן הקפיד הקב"ה על חטא משה בזה ולא במה שאמר הצאן ובקר ישחט שהכיר ששם היה כוונתו לטובה לכבודו

ולמה בא כל השכר לאברהם על רחיצת הרגלים של האנשים הוא מבואר ע"פ מה שביארנו שהעיקר קדושה באה לאדם ע"י נקיון רגלים דהיינו שנשמר לקיים המצות שאדם דש ברגליו שעי"ז הוא נשמר מיצה"ר ר שלה יכול להכשילו גם בדברים גדולים וכמו שביארנו במעשה דערוד ולכן בזכות שהקפיד אברהם ליתן לאנשים מים לרחוץ רגליהם זיכה לזרעו זכות גדול: והנה אם במי מריבה מה שהיה לאברהם לזכות היה למשה למכשול בדבר אחר נתאחדו זכות אברהם ומשה יחד לטובת ישראל ועפ"ז יש לבאר מאמר תמוה ברכות פ"ט אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסה איזיל ואעקור טורא בר ג' פרסה ואשדי עלייהו אזל עקר טורא בר ג' פרסי ואותביה ארישה (והושיבו בראשו) אייתי הקב"ה עליה קומצי (נמלים) ונקרוה ונחת ליה על צוארי' בעי למשלפי משכו שינניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפא והיינו דכתיב שיני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרא שברת אלא שרבבת משה כמה הווי עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין ושוור (קפץ) למעלה עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה עכ"ל לביאור זה אולי יש לומר שכבר פתח לנו הרשב"א פתח לדרך ישכון אור שמפרש שמה שאמר שעקר הר של שלשה פרסי הוא משל שחשב שיעמוד לו זכות אברהם שנקרא הר כדאמרינן בנדה שמה שנאמר ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי שזה היה עוג שהיה מעבדי אברהם ועל ידו רדף המלכים אשר נצח אותם והציל את לוט וזכות זה הושיב על ראשו כעטרה שמגדל אותו נגד