מנחת עני רו

הנשוך לא ימות אם לבו שלם אל ד' כי לא הנחש הוא הממית כי אם החטא הוא הממית

ובזה יבואר מה דאמרינן ברכות פ"ה ת"ר מעשה במקום אחד שהי' בו ערוד (מין נחש) והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא אמר להם הראוני את חורו הלכו והראהו חורו והניח עקבו על פתחו יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתיפו והוליכו לבהמ"ד א"ל בני ראו שאין ערוד ממית אלא חטא ממית עכ"ל וכתב רש"י מצאתי בהלכות גדולות אמרו במערבא כשערוד נושך את האדם אם הערוד קדם את האדם למים מת האדם אם האדם קדם את ערוד למים מת הערוד ונעשה נס לרבי חנינא ונבקע לו מעין מתחת עקביו עכ"ל המעשה הזה מלמדינו מוסר השכל איך יתנהג האדם עם יצרו הרע אשר לפתח חטאת רובץ הערוד שהוא מין נחש הוא היצה"ר שפגע בו והלך אחרי עצתו וחטא כל עוד שאמונתו שלמה שמאמין בהקב"ה ובתורתו שנקרא מים כדכתיב הוי כל צמא לכו למים אז יש לו רפואה שמכניע יצה"ר וממיתו והוא נשאר בחיים ע"י תשובה ששב לד אבל אם הערוד קדם למים והטיל בו ארס שהפך דברי תורת אמת למינות אז להנשוך ממנו אין לו רפואה שמת לבלתי חי בחיים הנצחיי והיצה"ר מתגבר והולך עליו ור' חנינא בן דוסא שם עקבו על חורו ונבקע משם מעין להורות עפ"י מה דכתיב והיה עקב תשמעון את כל המשפטים האלה שדרשו חז"ל אם תשמעו המצות שאדם דש בעקב אז ושמר ד' אלקיך לך את הברית וגו' להורות אם ירצה האדם להיות נבטח לבל יפול ברשת היצה"ר אז לא די לו שישמר מעבירות גדולות ולשמור המצות העקריות כי אם יזהר גם מעבירות קטנות ויהי' נזהר לקיים גם המצות שאדם דש בעקביו שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ובזה נפתח לו מעין מים חיים של תורה ומצות שממית ליצה"ר כמו שאירע לרחב"ד שנבקע לו מעין מחמת עקבו שהמית את הערוד ובזה הראה לתלמידיו כי לא הערוד ממית אלא החטא

ובזה יבואר מה דאיתא במדרש פ' וירא – הובא גם בילקוט פ' זו – אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם חייך שאני פורע לבניך במדבר בארץ ולעתיד לבוא במדבר מנין שנאמר אז ישיר ישראל עלי באר בארץ מנין שנאמר ארץ נחלי מים ולעתיד לבוא שנאמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים עכ"ל וי"ל (א) איך נרמז באלה הפסוקים שהיה בזכות אברהם (ב) למה בא השכר לאברהם בשלשה אופנים (ג) למה בזכות אברהם דווקא באו הטובות האלה לישראל ולא גם ככל טובות כהם גם בזכות יצחק ויעקב (ד) למה בא לו השכר הזה במעט מום שנתן להם לרחוץ רגלים ולא במה שנתן לאנשים מה שהוא יתר הערך בן בקר חמאה וחלב וליישב זה נאמר שמה שהי' במדבר בזכות אברהם מבואר במדרש עצמו במקום אחר שנאמר שם באר חפרוה שרים וכי חפירה היה אלא בזכות אברהם שנאמר פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ומה שבארץ היה בזכות אברהם י"ל שדרש ממאי דכתיב ארץ נחלי מים יוצאים בבקעה ובהר שאברהם נקרא הר כדדרשינן במדרש ההרה המלט בזכותו של אברהם שגדול כהר כדכתיב מדלג על ההרים בזכות אבות ואולי שדרש המדרש גם בזה ארץ נחלי מים יוצאים בבקעה ובהר בשביל זכות ההר ומה שלע"ל תהיה הוצאת המים בזכות אברהם י"ל שנרמז ממה שנאמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים שיש לדרוש בשביל יום ההוא שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום שבו קבל המלאכים ונתן להם מים ינתן לזרעו השכר שיצאו מים חיים מירושלים

ומה שניתן לו השכר שלש פעמים בשלשה אופנים י"ל שמה שנתן אברהם לאנשים מים לרחוץ רגליהם היה לשלשה תועליות שנים מהם גופניים והאחד רוחניי התועלת גופניי האחד היה לנקיות להסיר האבק מעל רגליהם והשני היה לתענוג להסיר העייפות כמו שנאמר כמים קרים על נפש עיפה והתועלת הרוחניי היה עפ"י דרשת חז"ל שאמר אברהם שמא ערביים הם שמשתחוים לאבק רגליהם ולכן אמר רחצו רגליכם שהקפיד שלא להכניס ע"ז בתוך ביתו וכנגד התועליות האלה ניתנו לזרעו באר במדבר נחלי מים בארץ ומקור מים חיים לעתיד לבוא שהבאר לא היה רק לשעתו שטרם כלות שנה אז משמת משה נפסק וזה דומה לתועלת של הסרת העפר לנקיות אבל הנחלי מים בארץ תועלתם לשנים רבות וזה נדמה לתועלת של הסרת עייפות ע"י מים קרים שנמשך גם אחר הרחיצה לתענוג ושניהם הם תענוגי הגוף כמו השני תועליות של רחיצת האנשים אבל המים חיים אשר יצאו לעתיד מירושלים עיקר תועלתם יהי' רוחניי שמקורו הוא בקדש הקדשים אשר זה מורה שהוא לקדש ולטהר כאשר כתוב בזכריה עוד במקום אחר ביום ההוא יהי' מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנידה זה דומה להתועלת השלישי הרוחניי שכוון אברהם ברחיצת הרגלים לבער טומאת ע"ז מתוך ביתו ובזה בא לו השכר משולש מדה כנגד מדה

ולמה בזכות אברהם לבד ולא גם בזכות יצחק ויעקב יבואר ע"פ הכתוב תהלים ק"ה שאל ויבא שליו ולחם שמים ישביעם פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו בפי' הפסוקים ובפרט