מנחת עני רה

בעדו שלא חטאתי אז כמוהו שחדלתי מלקדש שם שמים. אמנם אע"פ שכבר נתכפר חטא אהרן שהרי בחר בו ד' להיות כה"ג עכ"ז עם סביביו נשערה מאוד שהקב"ה ה מדקדק עם הצדיקים והחסידים כחוט השערה ומנקם ומטהרם לכן כשבא העונש על משה שלא לבא לא"י בא גם עליו וזה מה שאמר הכתוב תומיך ואוריך לאיש חסידך אף שכבר נבחר אהרן להיות נושא אורים ותומים עכ"ז באשר שהוא איש חסידך מה שנסיתו במסה כאשר קמה עליו מסה מעושי העגל ולא עמד בנסיון על זה תריבהו על מי מריבה שקבל אז עונשו על זה בחברת משה ולכן נאמר לשניהם יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני ב"י אהרן בעגל ומשה במי מריבה וזה פי' המדרש שמשה שאל אהרן מה חטא הוא כשכן של הלו' שלקח המלו' שדהו עם שדה הלוה ועל זה משיב לפיכך הכתוב מקלסו וללוי אמר פי' זה למדנו שבח אהרן וטעם עונשו כאשר פירשנו

אמנם מה היה חטא משה במי מריבה יבואר על פי זה שיש להקשות סתירה במדרש פ' זו דאיתא קח את המטה הה"ד אולת קשורה בלב נער אלו ישראל שנאמר כי נער ישראל ואהבהו שהיו מכעיסין כל שעה לפני הקב"ה ומי ירחיק אותה ממנו שבט מוסר ירחיקנה לפיכך אמר הקב"ה למשה מרדות הם צריכין כשם שהנער הזה סורח והסופר הזה מכה אותו ומביאו לידי חיים לכך נאמר קח את המטה עכ"ל ועוד איתא במדרש ילקוט ודברתם אל הסלע והכיתם לא נאמר אמר להם כשהנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל בדיבור מייסרו כך אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם אל הסלע שנה להם פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע עכ"ל והסתירה מבוארת דהמדרש הראשון מדמה ישראל לנער שצריך הכאה והמדרש השני מדמה אותו לגדול שאין צריך הכאה רק דיבור אך הענין כן ששני המדרשים דבר אחד דברו לבאר הפסוק קח את המטה ודברתם אל הסלע שיש להתבונן אחרי שהציוי היה לדבר אל הסלע למה נצטוה משה קח את המטה אבל מבואר זה שיש שני מיני תוכחות לחוטא למען ישוב מדרכו הרעה האחד ע"י יסורין והכאות כמאמר התנא והגבאים מחזירין בכל יום ונפרעין מן האדם והשני ע"י דברים כדכתיב הוכח תוכיח את עמיתך והנה בהסלעים היה רצון הקב"ה להראות למשה איך יחנהג עם ישראל להרחיקם מן החטא ולהשקותם משקה של תורה שנקרא מים שהיצה"ר נקרא אבן כדאמרינן בסוכה שישעיהו קראו אבן וכן בלשון חז"ל אם אבן הוא נמוח והנה סדר המוסר הוא שלנער שאין לו הבנה ולא ישמע לדברים צריך להכות אבל כשיגדל ויחכם אז אפשר להחזירו למיטב ע"י תוכחת דברים רק אם יראה המוכיח שהדברים לא מועילים אז צריך להתרות בו ולהזכירו שאם לא ייטב דרכו יכה אותו במכות כאשר קבל כשהיה נער כן היה רצון הקב"ה להתנהג עם ישראל ולכן כשיצאו ממצרים שהיו ישראל דוגמת נער אמר הקב"ה למשה והכית בצור כדכתיב אולת קשורה בלב נער ושבט מוסר ירחיקנה וזה מה שאמר המדרש אמר הקב"ה למשה מרדות הם צריכים כשם שהנער סורח והסופר מכה אותו אבל אחרי הלכו ארבעים שנה במדבר ונעשו דור דיעה אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם את הסלע שנה להם פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע פי הוכיחם בדברים נכוחים למבין ותבקע הסלע של היצה"ר שלא יעכב עוד הוצאות מים של תורה ורק למען יועילו דבריך ויכנסו באזנם ובלבבם קח אה המטה פי' תזכירם ביסורים אשר נלקו בהם בנערותם למען ייראו ולא ישובו עוד לכסלה ובזה מתורץ למה נצטוה משה קח את המטה ודברתם אל הסלע:

אבל משה בקנאו קנאת ד' יצא חוץ מגדרו להיות מליץ בעד ישראל שכעס עליהם ולא דבר להם דברים של נחת להחזירם למוטב כאשר רמז לו הקב"ה אלא קראם המורים והכה את הסלע פעמים לרמז שעדיין צריכין מכות ליסרם פעם אוזר פעם כמו שאמר דוד כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו ובזה חטא כי הקב"ה מבקש סניגורים ולא קטגורים על בניו ובזה נקדש שמו הגדול שהוא אב הרחמים המרחם על בניו ולא נוהג בהם מנהג הכועס והמקפיד ולכן חטא משה שלא הקדיש שם שמים וע"כ נאמר לו יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל

ועפ"י הדברים האלה יש לפרש מה דאמרינן במתניתן ספ"ג דר"ה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית ומחיה אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין וכו' ויש להבין איך מתורצת הקושיא וכי נחש הנחשת ממית ומחיה היה לו לצוות כל הנשוך יביט לשמים וחי אכן עפ"י דברינו מיושב זה שישראל כשהיו בצרה אמרו למשה חטאנו התפלל לד ויסר מעלינו את הנחש לא בקשו שהנחשים לא ישכו אותם לבד כי אם שיסיר הנחש ועם זה תסור גם היראת עונש מהם כדברי פרעה בעת צרתו התפלל אל ד' ויסר מעלי רק את המות הזה אבל הקב"ה השיב למשה לא זה הדרך להחזירם למוטב אשר חפצתי בו לבלתי הענישם אבל עשה לך שרף ושים אותו על נס למען תהי' יראת העונש ע"י הנחש הממית נגד פניהם ואז כאשר יסתכלו למעלה וישאו עינם ולבם בתשובה גמורה אלי יכירו וידעו כי גם