מנחת עני רג

על הרעה לא בלבד שהי' מודיע לו אז אלא גם עתה טרם עשה תשובה הי' מודיע לו הקב"ה שישוב בשלום למען לא יראה כנביא שקר. וכן הי' דבר משה שאמר אם כמות כל אדם שרופאים מבקרים אותם והם מתים על מטתם שידוע שבכלל מצות ביקור חולים הוא לעורר להחולה לחזור בתשובה ולכן יש ב' מיני רופאים המביאים רפואה לגוף והמביאים אל הנשמה ועל כן אמר משה אם ימותו קרח ועדתו כן ע"י תשובה שעשו ולא יענשו בעונש על מחלקותם על כרחך גם אני אומר לא ד' שלחני שמוטב שיתלו הסרחון בי ולא בהקב"ה כאלו לא משגיח או לא מעניש לעוברי רצונו שמשקרים בשלוחיו כי ישראל לא ידעו שע"י תשובה אשר לא נודע רק ללב השב בתשובה נתהפך גזר דינם לטובה. ועל זה אמר לו הקב"ה משה מה אתה מבקש וכי תבקש ממני שאנעול התשובה לפניהם הלא אתה תמיד מתפלל על החוטאים שאסלח להם והשיב משה אם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את פיה וגו' וירדו חיים שאולה וכוונתו לומר לא אבקש שיסתם מהם שער התשובה רק שתאמת נבואתך על דרך הפלא באופן שיהי' בידם עוד לשוב ולכן אמר וירדו חיים שאולה לא שימותו כי אם חיים ירדו שאז עדיין יהי אפשר להם לעשות תשובה כמו שעשו בני קרח שעליהם נאמר ובני קרח לא מתו שפירשו רז"ל מקום נתבצר להם בגיהנם שעשו תשובה ועלו ורק קרח ועדתו שגם אז לא רצו לשוב נאבדו מתוך הקהל. עוד באופן אחר אפשר לפרש מה שאמר משה לא ד' שלחני בהקדם מה שנאמר לישעיהו כאשר נתחנך לנביא דכתיב ואשמע את קול ד' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני ויש לדקדק הכפל אשלח וילך לנו ומה לשון לנו לשון רבים מי הם הרבים ולמה ישעי' לא השיב בקצור הנני למה הוסיף שלחני או עכ"פ הל"ל להשיב כדבר ד' אליו הנני שלחני ואלך אכן יפורש זה דהנה אם יש לאיש ענין שרוצה שיעשה בשבילו במקום אחר ושוכר לו אדם שיעשה אותו הדבר בשבילו אז יקרא האדם ההוא שלוחו אבל אם שמע שאדם הולך למקום ההוא לצורכו ואומר לו אם תרצה עשה גם דבר שאני צריך שם בשבילי אז לא יקרא האדם ההוא שלוחו שהרי לא בשליחותו הולך אלא לעצמו ורק דרך אגב יעשה גם הדבר אשר בקש ממנו האיש:

והנה בלי ספק יש שכר גדול לנביא אשר ינבא בשם ד' ויסבול כל התלאות אשר יעברו עליו אבל ביותר חפץ ד' מי שינבא רק למלאות דברו ולא בשביל תשלום שכר וזהו מה שאמר הקב"ה את מי אשלח שילך בשליחותי לבד מבלי שיסתכל גם על התועלת אשר יצמח לו משליחותי או מי ילך לנו (שהויו היא' המחלקת כמו אשר יקלל את אביו ואת אמו) פי' אם לא ירצה בזה עכ"פ ילך לנו דהיינו שילך בשבילי ובשבילו בשבילי לדבר דברי ובשבילו לקבל שכרו והשיב ישעיהו הנני שלחני אבחר במה שחפצת יותר שלחני אתנבא רק בשבילך באופן שתקרא נביאותי שליחות שלך ולא אלך על מנת לקבל שכר. והנה קרח שפקח הי' ידע שאי אפשר שיאמינו לו ישראל שמשה לא בחר ד' בו להיות מנהלם אחר שראו כל הנסים והנפלאות שעשה לעיניהם אבל רצה להאמינם שרק בשביל שמשה רצה להשתרר עליהם בחר בו ד' לעשות כל המעשים על דרך רצון יראיו יעשה ושזה יש להתלונן עליו על שמנשא עצמו על קהל ד' שכולם קדושים וזה מה שאמר משה בזאת תדעון כי ד' שלחני לעשות כל המעשים פי' שתדעו שבתורת שליחות שעושה רק באשר שנשלח ממשלחו עשיתי כל המעשים והנפלאות כי לא מלבי לא בעבור שאני שאלתי בלבי לגדולה הצליח ד' בידי אם כמות כל האדם וגו' לא ד' שלחני גם אני אודה כי לא הייתי שליח הקב"ה שלא עשיתי בשביל משלחי כי אם כמו שהלשין קרח עלי שבשבילי להשביע תאות השגת הכבוד עשיתי כן אבל אם בריאה יברא ד' וגו' אז וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד' וכן הי':

גם על מה שהתנגדו לאהרן נענשו בדרך הפלא דאיתא במדרש תהילים ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ד' תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם אמר ר"ש ב"ר ינאי נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקומו של משה ואבירם במקומו של אהרן שנאמר נתנה ראש הוי ויקנאו למשה ומה גרמו לעצמן תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם עכ"ל והוא תמו' דאיך מרומז בפסוק כן שנמנו למנות דתן במקום משה וגם למה רצו למנות דתן ואבירם במקום משה ואהרן לא נתבאר ויש לפרש דקנאה נקרא מה שנעשה להכעיס דכתיב יקניאוהו בזרים בתועבות יכעיסוהו ולא הי' ענין להכעיס ביותר ממה שבקשו למנות דתן במקומו שהוא הי' הראש וראשון לכל אויבי משה כשיצא משה במצרים לראות בסבלות אחיו וירא שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך שדרשו רז"ל שהם היו דתן ואבירם והרשע המכה הי' דתן שנקרא ראשון והוא אשר השיב הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי והלשין עליו וזהו אשר דרש המדרש נתנה ראש זה דתן שזה הי' הראש לכל אויבי משה הוי ויקנאו למשה שזה הי' הקנאה להכעיס ביותר שרצו למנות ראש אויביו במקומו. והנה ע"פ הטבע כמו שדתן ע"י שמיחה בו משה שלא להכות לאבירם וקראו רשע הי' שונא למשה יהי' אבירם על שהצילו משה ממכות דתן להיות אוהבו אבל לא הי' כן שבמצרים כשפגעו למשה ואהרן בצאתם מאת פרעה גם אבירם הראה שנאתו למשה דכתיב נצבים לקראתם ויאמרו אליהם ירא ד' עליכם