מנחת עני רא

ועד ארגיעה לשון שקר מה שמייחס האמת לשפה והשקר ללשון יש לפרש שהשפה והלשון הם ב' עקרי כלי המבטא והחילוק ביניהם שהשפה הוא מבחוץ הנראה לכל והלשון היא נסתרת בפה וכן הוא החילוק בין אמת לשקר שהאמת לא יירא להראות בפני הכל שידוע שאין מכחישו אבל השקר הולך בסתר ובהחבא מבני אדם שמתיירא פן יתגלה שקרותו ולכן מייחס האמת הנגלה לשפה הנגלה והשקר מייחס ללשון הנסתרת מעין כל אבל יאמר שלא יועיל לשקרן הסתרתו כי רק האמת תכון לעד באשר שהוא מיוסד וניכר לכל אבל השקר לא יעמוד רק רגעים ופתאום יבא אידו על דרך שאמרו אמת יש לו רגלים שקר אין לו רגלים וכמו שאירע לקרח וסייעתו שממחרת מחלקותם נאבדו

ועל פי הדברים האלה יש לבאר מה דאמרינן בסנהדרין פ' חלק דרש רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם עכ"ל והלא נראה תמו' ששמש וירח הנבראים יבקשו להכריח לבוראם ויתרו בהתראה שאם לא יעשה רצונם לא ישמשו עור שמושם ומה גם שהקב"ה לא כעם עליהם על זה רק באשר שתלו תלונותם בכבוד משה ולא בכבודו אכן ע"פ דברינו הנ"ל יפורש שהרי קרח ועדתו נתנו טעם למחלקותם על משה במה שאמרו כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' לומר אחרי שד' בתוכם והוא מנהיגם לא צריך למיצוע להנהגה אכן השקר ניכר לכל ע"י השמש והירח כי הלא ד' הוא אור העולם והוא הנותן אור לשמש והשמש נותן אור לירח וכמו שבחר בהם להיות אמצעים לאור הגשמי המאיר על ידו כן בחר גם כן באמצעי הרוחני להשפיע אור הקדושה שיוצא ממנו והוא משה ורק על זמן העתיד כשיתוקן העולם עליו נאמר לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והי' לך ד' לאור עולם וזה מה שטענו השמש והירח אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא ובזה לא מרדו בהקב"ה כי אמרו שאם אין אתה עושה דין לב"ע אז ראינו שצדק קרח בטענתו בתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' ועל כן גם לאורנו לא יצטרך העולם כי הלא אתה אור העולם ולכן הקב"ה הקפיד רק במה שתלו הדבר במשה כי הלא גם בו מרדו והי' להם לומר אם אתה עושה דין במורדים בך ולזה ירה בהם חצים

ובזה יבואר מאמר בפ' הספינה ואמר רבה בב"ח אמר לי האי טייעא תא ואחוי לך בלועי קרח אזלי וחזאי תרי ביזעי (בקעים דכתיב ותבקע הארץ) והוי קא מפקי קוטרא לעשן) שקל גבבא דעמרי ואמשינה במיא (לקח גיזת צמר ושראה במים) ודעציתא בראשה דרומחא (ודעץ בראש הרומח) ועיילא התם וכי אפיק הוי איחרך איחרוכי אמר לי אצית מה דשמעת (הסכת ושמע) ושמעית דהוי אמרין (שהרי ירדו חיים שאולה) משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי כל תלתין יומין (כל ראש חדש) מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאין עכ"ל בפי' זה יש לומר שהמלאך שקרא רבב"ח האי טייעא הראה לו במראה את בלועי קרח בכל עניניהם מה גרם שנחלקו על משה ואיך הי' המחלוקת והעונש הבא להם. הצמר שגוזזים מן הכבש לעשות ממנו בגד שמחמם לאדם ושמכבד אותו כדכתיב ובגז כבשיו יתחמם הוא משל למי שמחמד לכבוד וגדולת אחר להתלבש ולהתפאר בהם. המים הוא משל התורה כנאמר הוי כל צמא לכו למים וכן אמרו רז"ל שנמשלה התורה למים שיורד ממקום גבו' למקום נמוך. הרומח הוא משל לשון המדבר רע כדכתיב יש בוטה כמדקרות חרב ונאמר חץ שחוט לשונם. הבקוע הוא משל הפירוד והמחלוקת בענינים רוחניים כמו שבקועת הארץ הוא פירוד גשמי. והנה לפי מה שביארנו הי' מחלוקת קרח בשתים שחלק על התורה כדאיתא במדרש שאמר אין תורה מן השמים וחלק על משה שלא יהי' מלך ומנהיג ישראל אכן המחלוקת על התורה הי נכלל במחלוקת על משה שאם משה נביא אמת לד' כמו שהי' אז על ידו נודע כי התורה היא מן השמים שנמסרה לו וממילא נודע ג"כ גדולתו שהרי בו לבד בחר ד' ליתן תורתו על ידו ועל כן כשרצה קרח לחלוק על התורה בתחלה חלק על משה שאין צריך למיצוע כי כל העדה כלם קדושים ובתוך זה הבליע כפירתו על התורה. וכל זה נראה לרבב"ח ע"י האי טייעא שהראה לו מקום שנבלעו קרח ועדתו שהיו שם ב' בקעים לרמז על שתי המחלוקת והפירודים אשר בקשו לעשות בין משה ובין ישראל שלא יאמינו בתורת משה ולא יאמינו בגדולת משה אכן מה גרם כפירתו זה רמז לו במה שלקח גיזת צמר ושראה במים והביאה לתוך הביקוע שרצה לרמז לו שחמד קרח לגדולת משה שהוא משל הצמר שגוזזין מן הכבש ומתלבשים בה וכמו שאם שורין צמר במים נבלע המים בצמר כן עשה קרח שבמה שרצה לגזול גדולת משה הבליע בה גם כפירתו בתורה שנמשלה למים באופן שאם הי' לו גדולת משה ממילא נבטל התורה כאשר ביארנו ואיך רצה לבוא לתכלית זה זה רמז לו במה שדעץ הצמר עם המים שבתוכו על ראש הרומח שעל ידי לשון הרע חשב להשיג גדולת משה והבלעת התורה שחץ שחוט לשונו בא לתוך הבקוע אבל הראה לו שנשרף ע"י אש של גיהנם כמו שהצמר נשרף ואמר