מנחת עני קצט

היה צריך עוד ראיה שמשה אין נביא שהביא התורה מן השמים ושאין אהרן כה"ג ע"פ דברו אבל כשלא נצלח זה בידו שמשה השיב שגם טלית שכלה תכלת חייב אז רצה להוכיח שעכ"פ לא משה נביא במה ששאל מבית מלא ספרים אם חייב במזוזה שתכלית המזוזה להיות נשמר האדם מכל רע ולשמרו בקדושה בזכרו את בוראו על ידה בבואו ובצאתו אבל אם כל הבית מלא ספרים אז הוא נשמר ע"י קדושתם ואין צריך עוד לשמור מבחוץ וזה מה שאמר קרח כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' וחשב שמשה ישיב שפטור ממזוזה ויוכיח בזה שאין משה נביא ומזה יוכיח שאין אהרן שנמשח על ידו כהן הגדול אבל כשראה שגם בזה לא בא אל תכליתו בא בשאלה שלישית להבאיש ריח אהרן ושאל בהרת פרחה בכולו מאי שידוע שעל אהרן הי' שלא ראוי להיות כה"ג באשר שעשה העגל וחשב קרח שבזה יש לו מעלה עליו מפני שהוא הי לוי שלא חטאו בעגל אבל ידע ג"כ שלאהרן הי' התנצלות כדאית' במדרש (הבאתיו פ' צו) שכאשר אמר לו משה מה עשה לך העם הזה כי הבאת עלי' חטאה גדולה השיב אמרתי מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. ואמרינן בסנהדרין דף צ"ז אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כלו חייב ומפרש רבא דכתיב וירא כי אין איש וגו' והטעם לזה יש לפרש כי כל זמן שיש צדיקים שמוכיחים ומלמדים העם להטיב דרכם מי שלא שומע להם הוא מזיד אבל כשאין איש ממי ללמוד אז כולם שוגגים ומקויים בהם ונסלח לכל עדת בנ"י ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה וזה היה כוונת אהרן שאם לא עשה להם העגל ומרדו בתוכחתו לא הי' להם תקנה שהיו חוטאים כלם במזיד אבל כשעשה להם תלו הסרחון בו ונדונו כשוגגים כמו שאמר משה חטא העם חטאה גדולה וחטא הוא שוגג ורק המסיתים נדונו כמזידים ונהרגו והתנצלות זה הי' ישר בעיני ד' שנתמנה לכהן הגדול. ואמרינן עוד בסנהדרין ד' צ"ו אין בן דוד בא עד שמתהפך כל המלכות למינות וסימנך כולו הפך לבן טהור הוא וזה ג"כ מטעם זה שאם נתהפך הכל למינות שאין מאמין בתורה אז לבאי עולם אין להם ממי ללמוד וכל מעשי רשעתם הוא כשוגג כמו שהדין בנגע צרעת שפרחה במקצתו טמא פרחה בכולו טהור. אבל קרח שאפיקורוס הי' הולך אחר דעתו נגד דעת התורה דן שאין כולו טהור יותר ממקצת ולכן שאל פרחה בכולו מהו וחשב שישיב משה כל שכן שטמא והי' כוונתו להוכיח שאין התנצלות לאהרן מה שאמר מוטב יהיו שוגגים שטוב הי' להחטיא כולם משיחטאו רק מקצתם ולכן אין ראוי להיות כה"ג אבל כשהשיב לו משה ע"פ דין תורה שפרחה בכולו טהור וראה שגם תחבולה זו לא הועילה לו אז הוציא כל רוחו ואמר אין תורה מן השמים מה שהי' רוצה להוכיח ע"י שאלתו מטלית שכולו תכלת ואין משה נביא מה שהי' רוצה להוכיח ע"י שאלתו השנית מבית מלא ספרים ואין אהרן כה"ג מה שהי' רוצה להוכיח ע"י שאלתו השלישית פרחה בכולו מאי. ובזה מבואר המדרש אח נפשע מקרית עז זה קרח שע"י שכפר בתורה ואמר טלית שכולה תכלת פטור מן הציצית ובית מלא ספרים פטור מן המזוזה ופרחה בכולו טמא פשע לעורר מחלוקת על משה ואהרן אבל לא ידע כי בעלי דינים שלו היו קשים כבריח ארמון שלא זזו מלהיות מבריח מן הקצה אל הקצה ששני קצות האמונה הם התורה והשלום אשר קרח ועדתו רצו להשביתם אבל משה ואהרן בחזקתם התאחדו אותם לבל יפרדו כאשר הי כוונת הקב"ה במה שנתן עוז זו התורה לעמו שברכו בשלום:

ומה שבתחלה אמר המדרש שבעלי דיניו קשים כבריח ארמון זה משה ואהרן וסיים במשה לבד שאמר מה הבריח אינו זז כך משה יש לפרש שבמשה הוצרך עוד התחזקות אחר שאחר שהי' עניו מאוד אולי חשב קרח שמחמת עניוות ירד מגדולתו כשישמע שמריבים עמו שמתנשא על קהל ד' אכן גם בזה טעה שלמען קיים מצות ד' הסיר משה מדת ענותנותו ולא זז מגדולתו

ובזה יש ליתן טעם למה בחן משה לקרח ועדתו ע"י מחתות וקטרת כדכתיב קחו לכם מחתות ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת ולמה לקרח ודתן ואבירם הי' עונשם שירדו חיים שאולה והר"ן איש מתו על ידי שנשרפו ששלמה אמר באפם עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון: פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדינים לחרחר ריב: הרי שמדמה המחלוקת לאש הנבער על ידי פחם קטן אבל אם אין נרגן המחרחר הריב יכבה האש המחלוקת בקל מעצמו. והנה המבעירים המחלוקת היו קרח ודתן ואבירם ואח"כ נתלוו עמהם ר"נ איש מחרחרי הריב כנראה מהכתובים שקרח ודתן ואבירם הבעירו האש לעלות לגדולה שקרח חפץ להיות כה"ג ודתן ואבירם חמדו לגדולת משה כמו שכתבו המפרשים שאמרו שהם בני ראובן הבכור ולו יאתה הגדולה ולכן הבעירו אש המחלוקת אכן אם לא נלוו אליהם בעלי מחלוקת אשר אין להם תכלית אחר כי אם לחרחר ריב הי' נכבה האש באשר שאין בכח אנשים מעט להבהיל כל העדה אבל כשנלוו אליהם גם הר"ן איש אז הקהיל קרח על משה ואהרן כל העדה ועל כן היו קרח ודתן ואבירם המבעירי אש המחלוקת והר"ן איש אנשי המדינים לחרחר הריב וזה גרמו על ידי שהראו עצמם כאלו רק מפני אהבת אחיהם כל בני ישראל חלקו על משה ואהרן באמרם כי כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ד'. וידוע דקטרת