מנחת עני קצז

האלקים את מעשך זו הכנסת ישראל לארץ יאמר שבעוד לא השגת ביאת הארץ ואתה צריך זכות להשיגו נקדם המצוה שמרבה ההוצאה למצוה שאינה הוצאה בה כל כך ולכן חלה למטה ונסכים למעלה אבל אחר כבר רצה לקים את מעשך כבר באת לארץ יקדים הלחם שהוא מאכלך העיקר ליין שאינו עיקר כ"כ ולכן בתחלה אכול לחמך ואחרי כן שתה יינך

וכמו שמצאנו פה שנוי בין הקדמת לחם ליין ויין ללחם כן מצאנו עוד במקום אחר כן שדוד אמר ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד הרי שהקדים יין ללחם ושלמה אמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי הרי שהקדים לחם ליין וטעם לזה יש לומר שכפי הנראה אינו מדבר בו מיין ולחם גשמי כ"א מפעולת הרוחניי כנראה ממה שמיחס שמחת יין ללב וסעידת הלחם ג"כ ללב שפעולתם על הלב הוא רוחני לא גשמי וביותר נראה בפסוק לכו לחמו בלחמי ששם הוא קול האמונה שקורא כן לבני אדם והנה התורה נקראה לחם שסועד הנשמה כמו הלחם לגוף והיין שהוא המעורר התלהבות בגוף הוא משל התלהבות הנשמה לאהבת הבורא ולעבודתו ושניהם צריכים זה לזה כי בלא תורה אי אפשר לקיים מצות ד' באשר לא ידע במה יתרצה לבוראו ובלא התלהבות לאהבת ולעבודת ד' לא יטה שכמו תחת עול תורה ולכן הקדים בפסוק ויין ישמח לבב אנוש שכאשר היין יעורר שמחה לעבודת השם אז לחם התורה לבב אנוש יסעד שתשבע נפשו בלחם התורה ובמשלי היפך הדבר ג"כ לענין זה שהאמונה מקדמת בקריאתה לאדם העיקר לכו לחמו בלחמי שהוא לחם התורה ולמען תבואו למצוא חשק ללחום לחם התורה שתו ביין מסכתי התלהבו באהבה לעבודת בוראכם

ואל יאמר האדם אהבתי אח בוראי ורצוני לידע מצותיו וללמוד תורה אבל מה אעשה שחסר לי ההבנה ואין לי לב שומע ללמוד תורה גם לזה משיבה התורה משלי ח' אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי כפל הדברים דלתותי ופתחי יש לפרש שפתח נקרא המקום בכותל שפתוח לכנוס בו ודלת נקרא מה שסוגר את הפתח עד שאי אפשר לבוא בה טרם יפתח הדלת וכבר אמרו רז"ל יגעתי ולא מצאתי תאמין כי גם אם בתחלה יחסר לאדם לב מבין והוא קשה ההבנה ע"י יגיעה בסיועת הבורא ישיג להסיר סגור לבו ולבסוף יבין כחפצו וזה מה שאמר אשרי אדם שומע לי שאני מבקש ממנו לעסוק בתורה גם אם שוקד על דלתותי שהדלת נסגר בפניו לבוא אל תוך ביתי רק לא ייעף ולא ייגע לשקוד על דלתותי יום יום פעם אחר פעם כי אז יזכה לשמור מזוזות פתחי שלא ימצא עוד ביתי סגור כ"א פתח פתוח לפניו כפתח האולם ולכן לא יבטל האדם מלמוד התורה גם ע"י טענה זו שהוא קשה ההבנה ע"ד שאמרו יגעתי ומצאתי תאמין

אמנם למה דוקא שתי מצות האלה נסכים וחלה נתנו לישראל אחר גזירת המרגלים לזה יש ליתן טעם שהם מרמזים על עונש האדם ותקונו שהאדם נקרא חלה של עולם ונטמאה ונאבדה ע"י היין למ"ד עץ שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שהביא יללה לעולם ולתקן זה נתנו שתי המצות היין להסך נסך לד' והחלה להיות תרומה לד' וגם בזה הודיע הקב"ה לאדם רחמיו איך יתקן את מה שעות וחטא לעורר גם לב ישראל אשר כעם ד' עליהם עד שבעבורם לא ייחד הדבור למשה עד אשר תמו כלם למות כדאיתא במדרש פ' דברים שיחזרו בתשובה: ובזה יש לפרש מה דאיתא במכילתא הובאה בילקוט ותורידם בחבל בעד החלון אמרה רחב רבש"ע בשלשה חטאתי לפניך בנדה בחלה בהדלקה בשלשה מחול לי בחבל בחלון ובחומה עכ"ל והוא תמוה שהרי מצות האלה נדה חלה והדלקה לא נתנו רק לישראל ואע"פ שנתגיירה הרי עד שנתגיירה לא היתה מחוייבת במצות האלה ואיך אמרה בשלשה חטאתי לפניך וגם י"ל איזה מדה כנגד מדה יש בשלשה נגד שלשה ויש לבאר זה ע"פ מה דאיתא בתנחומא פ' בראשית למה נמסרו שלש מצות לאשה היא כבתה נרה של עולם דכתיב נר ד' נשמת אדם לפיכך תשמור מצות נר היא טמאה חלתה של עולם זה אדם הראשון דכתיב וייצר ד' לקים את האדם כאשה שמקשקשת עסתה במים ואח"כ נוטלת חלה לפיכך תשמור מצות חלה היא שפכה דמו של אדם הראשון לפיכך תשמור נדתה שיתכפר לה עכ"ל מזה שמענו שנתנו שלש מצות האלה להאשה לתקן חטא חוה ומה שחטאה חוה צריך תקון מכל בנותיה ולכן גם רחב נתכונה לתקן זה על חלקה וידעה שמה שתקיים מצות נדה חלה והדלקה אחר גיורה אין זה תקון רק למה שמקיימת עתה ולא על שעבר ולכן נתכוונה לתקן חטא זה גם על מה שעבר מימי חייה בדבר גדול רב הערך להציל הצדיקים האלה פנחס וכלב ממות בענינים הדומים לשלשה התקונים האלה של נדה חלה והדלקה במה שהצילם ע"י חבל וחלון וחומה. חבל הוא דוגמת הדם כי הדם הוא הנפש החיוני והוא מה שממשיך החיים מאב ואם על בן מדור על דור שהחיים שנתנו האבות לבניהם ע"י דם הבן נותן לבנו וכן עד סוף כל הדורות והוא דוגמת החבל שהוא להמשיך הדבר עד למרחוק. החלה נקראת ראשית עריסותכם וזה דוגמת החומה שהיא תחלת וראשית העיר. החלון נעשה להביא אור לבית וזה