מנחת עני קצו

ובזה יבואר מדרש תנחומא תמוה (הובא גם בבינה לעתים) ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים ויאמר אברהם אברהם למה ב' פעמים שהיה ממהר והולך לשחטו ואמר אל תשלח ידך אל הנער א"ל מי אתה א"ל מלאך א"ל כשאמר לי קח נא את בנך הקב"ה בעצמו אמר לי ועכשיו אם הוא מבקש שלא לשחטו הוא יאמר לי מיד ויקרא מלאך ד אל אברהם שנית שלא רצה לקבל מן הראשון עכ"ל והוא תמו' שאם אברהם לארצה לקבל מן הראשון באשר שבקש שהקב"ה בעצמו יאמר לו למה קבל כשקרא אליו המלאך שנית אכן על פי דברינו יבואר שאחר שראה אברהם כל התחבולות של השטן לבטלו מקיום מצות ד' דאג שהמלאך שקרא אליו אל תשלח ידך אל הנער הוא השטן שנראה אליו עתה כמלאך למען הסותו שלא יקיים מצות ד' ולכן אמר שלא יקבל מן המלאך כי אם בעצמו אשר צוה לו להקריב בנו ולא צה לומר בפירוש טעמו שאינו מאמין לו שמא רמאי הוא שלא לחשוד בכשרים דאולי מלאך אמת הוא ודבר ד' בפיו כאשר הי' באמת ולכן כשקרא לו המלאך שנית נצול מן הדאגה ע"פ מה דאמרינן מגילה ד' ג' ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וישתחו לאפיו והיכי עביד הכי והאמר ריב"ל אסור לאדם שיתן שלו לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דאמר לי' כי אני שר צבא ד' ודלמא משקרי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה עכ"ל מזה שמענו שאע"פ שהמזיקים נחשדו לדבר שקר עם כל זה כשמזכירים שם הקב"ה ודאי הדבר שעליו הזכירו שם הקב"ה הוא אמת ולכן למען הציל אברהם מדאגתו פתח המלאך כשקרא אליו שנית בי נשבעתי נאם ד' מה שלא הזכיר בפעם ראשון שסמך שידע אברהם שמה שהמלאך דובר אליו הוא בשם ד' אבל כאן בפעם שנית הזכיר לו בפירוש נאם ד' להצילו מדאגתו שמא השטן הוא ודובר אליו שקר דגמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה. ומכל זה למדנו כמה יש לאדם לדאוג ולבחון ולבקר במה שיועץ לו לבו או במה שיועצים לו אוהביו שלא תהי' עצת יצה"ר טמון בקרבו אשר מסו הטוב והישר על פניו והתוך מרה כלענה כאשר אירע לאברהם בעצת אשכול והשטן וכאשר אירע לישראל במרגלים

אמנם כמו שהקב"ה מגיד מראשית אחרית הרעה שיבא להזהיר לבני אדם כן מגיד ג"כ הטובה של אחרית זמן רב קודם שתבא למען הקים תקותם וכן עשה לאבותינו ובזה יבואר מה דאיתא במדרש פ זו ויין לנסך חצי ההין ומכאן ואילך חלה תרימו תרומה הרי חלה למטה ונסכים למעלה לפיכך פתח רבי חנינא לך אכול בשמחה לחמך זו פ' חלה ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים כי כבר רצה אלקים את מעשיך זו הכנסת ישראל לארץ שנאמר כי תבואו חל הארץ עכ"ל ולהבין פירוש המדרש ומה שיש להקשות שאמר לפיכך וכו' שמביא ראיה להיפך שאמר חלה למטה ונסכים למעלה באשר שהזכיר הכתוב נסכים תחלה ואח"כ חלה ובפסוק לך אכול בשמחה לחמך כתוב להיפך חלה קודם נסכים ולישב זה נאמר שהמדרש רצה לבאר אחר שגזר הקב"ה שעוד ארבעים שנה יעברו טרם יבואו לארץ ושכל הדור ההוא במדבר יתמו ושם ימותו למה מיד אחז צוה לישראל שתי מצות שלא יוכלו לקיים כ"א אחר שבאו לארץ כדכתיב כי תבואו אל הארץ אצל נסכים ואצל חלה נאמר והיה באכלכם מלחם הארץ אכן צוה הקב"ה כן ברחמיו להקים תקות ישראל שבל יחושו שהקב"ה לא יקיים דבריו ולמען לתת שמחה בלבם נתן להם שתי מצות האלה שתלויים בארץ ולפיכך פתח רבי חנינא בפסוק לך אכול בשמחה לחמך וגו' כי כבר רצה אלקים את מעשיך זו הכנסת ישראל לארץ לשמח לבבה ולהקים תקותם שאף שעתה כעס ד' עליהם שתבוא עת אשר כבר רצה אלקים את מעשיהם ויכניסם לארץ ויזכו לקיים מצות האלו: ועוד מטעם אחר צוה להם הקב"ה עתה כן ע"פ מה דאיתא עוד במדרש כי תבואו אל הארץ ועשיתם אשה לד' הה"ד ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו עכ"ל בפירוש זה יש לומר שרצה ליתן טעם עוד למה צוה לישראל עתה כן מצות התלוים בארץ ע"פ מה דאיתא בספרי כי תבואו אל הארץ קבל עליך עד שלא תבוא אל הארץ פירוש שע"י שתקבל עליך לעשות המצוה נחשב לך הרצון לזכות כאלו קיימת אותה ולכן נצטוו עתה במצוה זו מיד שלא יגדל אשמם במה שבחטאם עכבו הכניסה לארץ ולא יכלו לקיים מצות התלוים בארץ שיזכו עתה לזה ע"י רצונם הטוב והמחשבה נחשב להם כמעשה וזה פירוש המדרש כי תבואו הה"ד ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו שלכך נאמרו להם עתה מצות האלה בעבור שע"י זכות רצונם לקיימם יבואו אל הארץ ועמל לאומים יירשו ואחרי שזכות המצות יסייען לכן לפי גודל ההוצאה על המצוה יגדל הזכות ובאשר שמצות נסכים מרבה ההוצאה יותר ממצות חלה שהוא רק מעט עיסה לכן נקדם נסכים לחלה אבל אם נלך אחר צורך הדברים בזה יש ללחם יותר מעלה מיין שלחם הוא צורך לכל נפש ויין רק לתענוג ולכן הקדים הכתוב בשבעת המינים חטה ושעורה לגפן וזה פירוש המדרש אכול בשמחה לחמך זה חלה לומר שבזכות מצות חלה תאכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך בזכות נסכים תשתה יינך ומה שמקדים חלה לנסכים ובפרשה הקדים נסכים לחלה זה מבאר בסוף הפסוק כי כבר רצה