מנחת עני קצה

שאמר הכתוב כחומץ לשנים וגו' שאע"פ שהמרגלים היו ניכרים לו שידברו שקר וגם רמז לו הקב"ה במה שאמר שלח לך אנשים משל לעשיר וכו' שהם עתידים לחטוא עכ"ז לא חדל מלשלחם כמי שסובל קהיית השנים מחומץ וכאב העינים מעשן בשביל התועלת שלבסוף אבל נתקיים בו כן העצל לשולחיו שרק ההיזק בא ולא התועלת וכוונת המדרש בזה ליתן טעם למה שלח משה המרגלים אף שידע שירשיעו לבסוף

והנה במה שאמרנו בפירוש מגיד מראשית אחרית שהקב"ה כבר הודיע מראשית באשכול אוהב אברהם שעל פי דרכו שיעץ לאברהם לרעה גם המרגלים ע"י אשכול ייעצו רעה לישראל יבואר מה דאמרינן סנהדרין ד' פ"ט כשהלך אברהם לעקוד את יצחק בנו קדמו שטן לדרך אמר לו הנסה דבר אליך תלאה (וכי היה לאוהבך לנסותך בדבר שהיא תלאה אותך ומכרית את זרעך) הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך כי עתה אליך ותלא (רצית והחייתה לו כל באי עולם בדברים ועתה הנה בא להלאותך ולבהלך) אמר לו אני בתומי אלך אמר לו הלא יראתך כסלתך אמר לו זכור נא מי הוא נקי אבד כיון דחזא דלא קא שמיע ליה א"ל ואלי דבר יגונב כך שמעת מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה א"ל כך ענשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין שומעין לו עכ"ל וי"ל מה ענין הטענות שבין אברהם לשטן וגם איך נהפך השטן כרגע לאוהב לאברהם שבשרו בשורה טובה שהשה לעולה ואין יצחק לעולה ובפרט שבזה משקר בעצמו לדבריו הראשונים שרצה לפתות לאברהם למרות את פי ד' אמנם יבואר זה בשנשכיל איך עצת יצה"ר ר הולך ובא אל לב האדם לפתותו לחטוא ולעבור על מצות ד' שאם יתחיל בתחלה בעצה הרעה הזאת ידע שלא ימצא אוזן בהמאמין באמת לכן פותח בתחבולה להראות לאדם כאלו הוא אוהבו ושרק אהבתו דוחקו ליתן לו עצה כזה וכמו שעשו אשכול והמרגלים ובאשר ידע שאם ישקול האדם תועלת עצמו נגד רצון ד' אזי יכריע יראתו להכניע תועלתו תחת רצון ד' בא בתחבולה אחרת להראות לאדם כאלו לא תועלת הגופני לבד כ"א גם תועלת רוחני ינחהו בעצתו שלא לקיים מצות ד' וזה בעצמו מצוה לו להכריע תועלת הרוחני לבל יאבד ממנו ובזה רוצה לפתות האדם כי לא תועלת גופני ולא תועלת רוחני יצמח לו אם יקיים המצוה שעל כן או שבאמת לא צוה ד' כן או שהקב"ה שונאו וע"כ יעזוב אותו ולא יקיים מצותו וזה דרך הסכנה ביותר שיצמח לאדם מעצת יצה"ר שיבטל אמונתו ע"י טענות שקר כאלה וזה היה טענת השטן אל אברהם שא"ל הנסה דבר אליך תלאה אם הקב"ה אוהבך באמת איך מנסה אותך ומבקש ממך דבר אכזרי כזה לשחוט את בנך ולהכרית את זרעך זה הפתוי מצד תועלת הגופני ושוב הוסיף לו עוד פתוי מצד הרוחני ואמר הנה יסרח רבים וגו' כי עתה תבוא אליך ותלא אחרי שעשית גדולות והחייתה כל באי עולם בדברים להרחיקם מתועבות ע"ז ומה שנצמח מהן בהראותך כי האמונה האמתי היא תאבה רק בטוב ובמדות המעולות ולכן אם אוהבך מבקש ממך שתחיה באי עולם ע"י אמונת אמת איך יבוא אליך להלאותך להחליש כוחך בעשותך אכזריות כזה אשר ירחיק בני אדם ממך ומואמונתך אבל אברהם השיב לו אני בתומי אלך רצה לומר התם באמת הוא אשר תמים לבו עם ד' ולא יחקור על מה שיצמח לו מקיום מצותו כ"א מקיים אותם כתם שאינו יודע להעמיק בחקירה כדכתיב תומת ישרים תנחם אכן עוד לא שיתק את השטן בתשובה זו שאמר לו גם אני חפץ בזה שתהי' מאמין באמת ותומתך תנחך אכן זה בלבד אם לא יגיע לך היזק בזה באמונתך אבל המעשה הזה שאתה חפץ לעשות מיראת ד' הלא יראה כזה אינה תמימות כתם כ"א ככסיל וזה שאמר הלא יראתך כסלתך לשון כסילות שבזה אתה מבטל התועלת האמונה אבל אברהם השיב לו זכר נא מי הוא נקי אבד גם הלא אם אבחר בין עצתך שאמרת שהיא לטוב ולתועלת לי באשר שאקיים את בני ואחיה את באי עולם ובין רצוני לקיים מצות ד' ולשחוט את בני הלא מצד רצוני אין לי תועלת גופני שמשחד אבל מצד עצתך יהיה לי כן ולכן גם לו יהי כדברך שאין לי תועלת רוחני אם אקיים מצות בוראי ושרעה עשיתי בזה עכ"פ אני נקי שלא הלכתי אחר תועלת גופני אבל אם אשמע עצתך אינני נקי באשר שהשגתי בהמרותי תועלת גופני ולכן זכר נא מי הוא נקי אבד מי חי עוד בעולם שהיה נקי מתאות העה"ז ונאבד ולכן אעמוד בתומותי ואקיים את מצות ד'. וכאשר ראה השטן שכל דבריו לא הועילו להטות רצון אברהם שלא לקיים דבר ד' בא בתחבולה אחרת לבטל ממנו כל תועלת נסיונו שודאי עיקר הנסיון לאברהם היה בעת לקח המאכלת לשחוט את בנו וכבש רחמיו תחת רצון בוראו אבל אם היה יודע שרצון בוראו אינה השחיטה כ"א עקידתו על המזבח בלבד אז נבטל הנסיון וכל תועלתו וזה הי' תחבולה של השטן שאמר לו כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה ואם אברהם היה מאמין לו אז היה נבטל הנסיון הזה כאשר אמרנו אבל אברהם לא האמין לו מאומה והשיב לו מוחזק אתה לי לדבר שקר וזה ענשו של המדבר שקר שאפילו אמר אמת אין שומעין לו ולכן באשר שאברהם לא נכנס בלבו שום אמונה לדברי השטן נגדל נסיונו ונשאר בתקפו והרויח לו ולזרעו ברכת עולם.