מנחת עני קצג

וברעבון והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו אמר לו הקב"ה אתה נתתה לו עצה למול חייך שאני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך הדה"ד וירא אליו ד' באלוני ממרא עכ"ל ומזה למדנו שאף שגם ענר ואשכול נקראו אוהבים של אברהם עכ"ז בדבר המילה יעצו אותו לרעה שלא ישמע לדבר ד' ענר מצד חולשת גופו ואשכול למען לא יפול בידי אויביו ויהרגוהו וידוע מה שאמרו רז"ל כי כריתות האשכול לא היה בכוונה טובה מן המרגלים להראות טוב הארץ ופירותיה כ"א בעצה רעה לאמר כשם שפירותיה משונים וגדולים מאוד כן יושביה לעשות חזוק להוצאת דבה מה שאמרו אפס כי עז העם וכן אמרינן סוטה ד' ל"ד שיהושע וכלב לא נשאו כלום מפני שלא היו באותה עצה ופי' רש"י להביא אשכול משונה כזה שהמרגלים נתכוונו לאמר כשם משונים כך יושביה משונים וגבורים עכ"ל הרי ממש מה שאירע לאברהם עם אשכול אוהבו שנראה לו כאוהב ליעץ לו לשמור חייו שלא יפול ביד אויביו ולמרות את פי ד' כן אירע לישראל עם כורתי האשכול שנראו להם כאוהבים ליתן להם עצה למרות את פי ד' שלא לעלות לארץ אשר רצה להביא אותם לשם למען לא יפלו בידי האויבים העזים והחזקים ואחרי אשר ראו וידעו ישראל כי עצת אשכול עצה רעה היתה ורק באשר לא שמע אברהם לעצתו נכרתו עמו מהקב"ה י"ג בריתות על המילה וגמל לו ד' כל הטובות אשר ראו בעיניהם הלא הי' להם לידע ולהבין כי גם עצת כורתי האשכול עצה רעה להם וזה אשר רצה המגיד מראשית אחרית בחסדו להודיעם אשר ע"כ סבב שנקרא שם האיש אשכול ושמנחלתו כרתו האשכול אשר בו החזיקו עצתם הרעה אבל הם לא לקחו מוסר ונכרתו מארץ החיים אשר ע"ז נאמר ע"כ קרא למקום ההוא נחל אשכול אשר כרתו משם בני ישראל שע"י האשכול כרתו המרגלים המוליכים אותו את ישראל מחיי העולם הזה ולחד מ"ד בסנהדרין פרק חלק גם מעוה"ב

ועפ"ז יבואר מה דאיתא עוד במדרש שלא לך אנשים זה שאמר הכתוב כחומץ לשינים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו ניכרים היו המרגלים שהיו מוציאים דבה על הארץ שנאמר וידרכו את לשונם קשתם שקר למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו כרם כשהיה רואה שהיין יפה היה אומר הכניסו את היין בביתי וכשהיה רואה שהיין חומץ היה אומר הכניסו את היין בבתיכם אף כך הקב"ה כשראה הזקנים מעשיהם כשרים קרא אותם לשמו שנאמר אספה לי שבעים איש וכשראה שהם עתידים לחטוא קרא אותם לשמו של משה שלח לך אנשים עכ"ל וי"ל איזה המשך יש לזה מה שאמר שלמה כחומץ לשינים שפתח בו המדרש גם הלשון ניכרים היו המרגלים הוא קשה מאוד וכבר נלאו המפרשים להמציא פירוש והי"מ רצה להגיה גבורים היו וזה דוחק והנה ע"פ דברינו יש לפרש ניכרים היו המרגלים שהיו מוציאים דבה על הארץ שאפשר הי' לישראל להכיר אותם שמוציאים דבה על הארץ על ידי האשכול שכרתו ואשר בו נתן הקב"ה סימן שמוציאים דבה ומיעצים רעה כמו אשכול אוהב אברהם אכן עוד יש לפרש בדרך אחר שהקושיא מפורסמת אחר שידע הקב"ה שהמרגלים שילוחם לרעת ישראל למה הניח למשה לשלחם ולא שמר אותם וגם ישראל מחטא הגדול למרות את פיהו אכן על הקב"ה אין קושיא ע"פ מה שאמרו רז"ל הבא לטמא פותחין לו שאין הקב"ה מצוה על רצון האדם להימין ולהשמאיל ולשמרו מלכד שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ורק בעצתו ינחהו לבחור הטוב ולמאוס ברע וליתן לו אותות ע"ז כמו שעשה גם במעשה המרגלים כאשר אמרנו אבל היותר הקשה הוא על משה שאחרי הקב"ה הודיע לו עכ"פ ברמז שהמרגלים עתידים לחטוא במה שאמר לו שלח לך אנשים ע"פ המדרש הנ"ל למה שלחם וביותר קשה על משה שג"כ כבר ידע שהמרגלים יועצים לרעה כדאיתא במדרש ויקרא משה להושע בן נון יהושע כיון שראה משה אותם שהיו רשעים אמר ליהושע יה יושיעך מעצת מרגלים ועוד איתא בתרגום יונתן כד חזי משה ענותנותי דיהושע קראו יהושע עכ"ל וכוונת התרגום יש לפרש שמדרך הגאוה הוא לאהוב אהבת הנצוח ולא לבטל דעתו משום איש כי זה יחשב לו לפגם כבודו שיודה שחברו חכם ממנו אבל ההיפך מזה הוא במדת הענוות שאינו חושב עצמו למאומה ובעיניו כל אחר טוב ממנו והוא בקל מבטל גם דעתו נגד דעת חבירו והיה ירא משה שמצד ענותנותו יבטל דעתו הטובה נגד עצת מרגלים ולכן קראו יהושע לומר ד' יושיעך מעצת מרגלים אבל עוד יש לפרש דברי התרגום יונתן בפרט מה שאמר כד חזי משה ענותנותו שלשון זה משמע שרק זה מקרוב חזי ענותנותו והלא הוא היה משרת משה זמן רב קודם כדכתיב משרת משה מבחוריו ה"ל למימר כד ידע משה ענותנותיה אבל לשון כי חזי משמע שזה מקרוב נודע לו דבר זה ולכן יש לפרש ע"פ מה דאיתא בזוהר פרשה זו וישלח אותם משה וגו' כלם אנשים כלהו זכאין הוו רישיה דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמיהו עיטא בישא אמאי נטלו עיטא דא אלא אמרו אי יעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימנה משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדבר למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מילייהו עכ"ל הרי שע"פ הדברים האלה נטלו המרגלים עצה רעה לבטל ישראל מכניסת הארץ מחמת גאותם שהיו יראים שירדו מגדולתן