מנחת עני קצב

ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו לשון הרע על הארץ אמר הקב"ה שלא יהיו חומרים לא היינו יודעים עונש לשוה"ר לפיכך סמך הקב"ה הענין זה לזה לפי שדברה מרים לשוה"ר ולקתה בצרעת כדי שידעו הכל עונשה של לשוה"ר ואעפ"כ לא רצו ללמוד לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם עכ"ל וי"ל מה הוקשה מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך כי הלא זה היה ע"פ הזמן כן שאחר שנסעו מחצרות ששם נענשה מרים וחנו במדבר פארן שם אמר הקב"ה למשה שלח לך אנשים ולא היה מעשה אחר ביניהם ועוד אם זה קושיא לא נבין מה שמישב על זה לומר שראו ולא לקחו מוסר ממרים שזה היה אפשר גם אם לא היו המעשיות זה אחר זה אכן נבין זה בשנדקדק במה ישעיה מ"ד הפסוק שהובא כאן לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם שמזכיר בזה בד' לשונות ידיעה בינה ראייה השכלה והוא שבהכרת הדברים יש ד' מדריגות בתחילה הוא הראיה שרואה הדבר בעיניו ומזה עולה למדריגה שתקרא שכל שהוא אוחז במחשבתו הדבר הנראה כאלו הוא לפניו ומזה בא אל הידיעה שנקראה ג"כ חכמה דהיינו שמצרף ההשכלות של עניינים הרבה ומהם נעשה החכמה בדבר שיודע העינינים על בוריין ובהצטרפותן ומזה עולה למה שנקרא בינה להבין דבר מתוך דבר למשל מי שרואה שולחן שלא ראה אותו מלפנים בשעה שהוא לפניו הוא רואה אותו בעינים וכשיאחז תמונת השלחן במחשבתו גם כשאינו לפניו יקרא שהשלחן הוא בשכלו וכשמשער תועלת השלחן לאכול ממנו בזה יקרא שחכם הוא בתועלת השלחן וכשמבין מתוך תועלת הזה שכמו שהשלחן הוא כלי לאכול ממנו מאכלים גופניים כן המקום אשר ממנו נזון הרוח נשמת חיים שבו ממזון הרוחניי שהיא התורה והמצות ושגם הוא יקרא שלחן אשר לפני ד' זה הוא הבנת דבר מתוך דבר ויקרא בינה וזה מה שהוכיחם הנביא לא ידעו ולא יבינו שלא באים לשתי המדריגות העליונות שהם ידיעה ובינה כי כבר המדריגות התחתונות נחסרו מהם שהם הראייה והשכלה כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם. וזה פירוש המדרש שלח לך זה שאמר הכתוב לא ידעו ולא יבינו שהוקשה לו אחר שהקפיד הכתוב שלא לסמוך פורענות לפורענות אשר ע"כ בפ' בהעלותך הפסיק בין ויסעו מהר ד' לבין ויהי העם כמתאוננים בפרשת ויהי בנסוע הארון כמו שדרז"ל א"כ למה סמך פה שתי פורענות פורענות של מרים ופורענות של מרגלים בשתי פרשיות זו אחר זו לזה מיישב אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו לשוה"ר על הארץ וכו שכוון הקב"ה להתרות בזה למרגלים למען ידעו העונש של לשוה"ר והוצאת דבה ואחרי למדנו מהכתוב כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם שהמדריגה הראשונה לידיעה והבנה היא ראיית העין וההשכלה היוצאת ממנו לכן ביותר שסמוך ראיית העין ביותר יש תקוה לבוא על ידה לידיעה והבנה לכן סמך הקב"ה שני העניינים של מרים ושל מרגלים למען שבעוד לנגדם עונש של מרים לעיניהם ביותר ירגישו גודל העבירה והעונש של הוצאת דבה לבל יזוזו מעיניהם ומחשבתם ואעפ"כ לא הועיל כי נתקיים בהם כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם גם אז ולכן גב בזה גדל עון המרגלים מחטא מרים שהיא לא היתה יכולה ללמוד מיוסף גודל עונש הוצאת דבה שהרי יוסף לא נענש אבל הם המרגלים היה להם ללמוד ממרים ולכן גם בזה היה קשה ביותר עון קרח ועדתו משל מרגלים שהם לא ראו במרים רק עונש קטן של צרעת שבעת ימים ולא היו יכולים להכיר בזה גודל עון של לשון הרע כמו שהיו יכולים להכיר קרח ועדתו בעונש הגדול שנענשו בו:

ולא למרגלים בלבד ניתן התראה מהקב"ה לבל יאשמו כ"א גם לישראל שלא יאמינו להוצאת דבת המרגלים ויכירו כי עצה רעה ביניהם ובזה יפורש מה דאיתא במדרש למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל זה שאמר הכתוב מגיד מראשית אחרית שהכל היה צפוי לפני הקב"ה אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו עכ"ל ואם שנראה שדרשת המדרש נובעת ממה דכתיב ויבאו עד נחל אשכול שנראה מזה שכבר היה לו שם זה טרם כרתו האשכול משם וגם ממה שאמר קרא לשון יחיד ולא קראו לשון רבים אשר ע"כ דורש המדרש שכבר הקב"ה המגיד מראשית אחרית סיבב שנקרא האיש אשר עתידין ישראל לכרות ממקומו אשכול בשם זה עכ"ז יש לתמוה מה יתן ומה יוסיף אם יקרא האיש אשר מנחלתו כרתו אשכול בשם זה או לא ומה תועלת בזה ולמה המגיד מראשית אחרית סיבב שכרתו האשכול מנחלת אשכול ואם שהיה אוהבו של אברהם הלא גם ענר וממרא היו אוהביו ובפרט ממרא היה אוהבו החשוב יותר אשר ע"כ נאמר וירא אליו ד' באילוני ממרא שמפני שנתן לו עצה על המילה נראה ד' אל אברהם באילון שלו ולמה לא כרתו האשכול ממקומו אכן ע"פ דברינו יבואר דאיתא במדרש פרשת לך לך בשעה שאמר הקב"ה לאברהם למול הלך ונמלך בג' אוהביו אמר לו ענר בן ק שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך א"ל אשכול מה אתה הולך ומסיין את עצמך בין שונאיך (פי' המ"כ ומסיין לשון סוף וקץ כלומר שתשאר ביד אויבך שישמעו כי חולה אתה ויבאו עליך ויהרגוך) אמר לו ממרא אלקיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים