מנחת עני קצ

עיקר שהיא הנשמה אבל גופן כלה ואין להם תקוה רק שבעת תחיית המתים יברא הקב"ה גוף חדש לנשמתם הנשארת וזה מה שהוסיף ר"ל על דברי ר' אבוה

אמנם לא בלבד על פושעים כאלה שמלאים מצות כרמון מרחף ד' ברחמיו כ"א גם על רשעים גמורים חושב לבל ידח ממנו נדח אם אפשר להחזירן עוד למוטב כדאמרינן סנהדרין ק"ב אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה מאי אחר אמר ר' אבא אחר שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן א"ל מי בראש בן ישי בראש אי הכי לא בעינא עכ"ל ולהבין מה זה הענין שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו וגם מה שיש לדקדק שבתחלה אמר הקב"ה ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן הקדים ירבעם לבן ישי וכששאל ירבעם מי בראש השיב בן ישי בראש לבאר זה ע"פ מה דאיתא שם וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה מאי בשלמה חדשה אמר ר"נ מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי ומזה נשמע שתורתו של ירבעם נמשל בבגדו וזה מה שאמר שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו שאע"פ שהרשע מאוד וחטא והחטיא את ישראל עכ"ז עדיין היה לקדושה אחיזה בו ע"י תורתו שהיה גדול בה מאוד ובקדושה זו התעורר הקב"ה הרהור תשובה בלבו ואמר לו ע"י יצר הטוב שבקרבו אשר עליו נאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך חזור בך והנה כבר ביארנו בפ' בחקותי באריכות בענין הפלוגתא אם צדיק גמור עדיף מבעל תשובה או בעל תשובה עדיף מצדיק דתלוי זה בענין התשובה שאם שב מאהבה שזדונות נעשות לו כזכיות אז הבעל תשובה הוא טוב יותר מהצדיק שלו זכיות כפלים הזכיות שעשה והזכיות נהפכו לו מהעבירות שחטא אבל אם אינו שב רק מיראה שזדונות לא נעשו לו רק כשגגות אז הצדיק טוב ממנו וכאשר חפץ הקב"ה שיחזור בו וודאי היה רצונו שישוב תשובה שלמה מאהבה ואז יהיה טוב יותר מדוד שהיה צדיק ויקדים לפניו אבל כששאל ירבעם ומי בראש גלה דעתו שלא ישוב מאהבת ד' רק בשביל השכר והכבוד שיהיו לו ואחרי שלא היה בעל תשובה מאהבה מעלת דוד גדול ממנו ולכן השיב לו הקב"ה שעתה יהיה דוד בראש גם אם תשוב וכשהשיב לא בעינא גלה נבלותו שלא רצה להיות בע"ת באמת ועכ"ז אף שלפני הקב"ה נגלו כל תעלומות וידע לבבו העקש עכ"ז לא חדל להתעוררו לתשובה ע"י קדושת תורתו שעל היות האדם צדיק או רשע לא גזר אומר

ולא בלבד על רשעי ישראל כ"א גם על רשעי או"ה חושב הקב"ה מחשבות טובות להוציא יקר מזולל ואולי בזה נראה ניצוץ מהאור האמת הטמון ע"פ סוד במאמר תמוה סנהדרין ד' צ"ה אמר ר' אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו דכתיב ביום ההוא יגלח ד' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה אתא קודשא ב"ה וארמי לי כגברא סבא א"ל כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתינהו לבנייהו וקטלתינהו מאי אמרת להו א"ל ההוא גברא נמי בהאי פחדא יתיב א"ל היכי נעביד א"ל זיל ושני נפשך במאי אישני נפשי א"ל זיל אייתי ל מספרא ואיגזייך אנא מהיכא אייתי א"ל על לההוא ביתא ואייתי אזל אשכחינהו אתו מלאכי השרת ואדמי ליה כגברי והוו קא טחני קשייתא א"ל הבו לי מספרא א"ל טחון חד גריוא דקשייתא וניתן לך טחן חד גריוא דקשייתא ויהבו נהליה מספרתא עד דאתא איחשך אל זיל אייתי לי נורא בהדי דקא נפח ליה אתלי ביה נורא בדקניה אזל גזייה לרישיה ודקניה אמרו היינו דכתיב וגם את הזקן תספה עכ"ל ואולי י"ל לא על דרך פירוש כי בלי ספק האמת בזה נגנז בסוד אשר לא אשיג ולכן לא אפרש רק דרך משל בהקדם איזה הקדמות דאם אמנם סנחריב הרשיע עד מאוד עד שנקרא מרז"ל סנחריב הרשע עכ"ז הי' נצוץ קדושה בו שמזרעו יצאו גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהיו רבותיו של הלל הזקן שממנו וע"י תלמידיו כמעט כל תורה שבע"פ שבידנו דהכי אמרינן בפ' חלק ת"ר מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים ומאי ניהו שמעיה ואבטליון ואם לא שהי' הרהור תשובה בחייו בקרבו לא הי' זוכה לשני מאורות הגדולים שיצאו ממנו ותחלה מה שהתעורר חרטה בקרבו הי' האימה מהמלכים שגרם מיתה לבניהם ובתוך האימה אולי נטמנה גם החרטה שגרם בגאותו מיתה לכמה אלפים נפשות והתעוררות חרטה זו היתה על ידי ששלח לו הקב"ה שליח או העיר המחשבה בקרבו וכאשר עלתה האימה והחרטה בקרבו נתייעץ מהקב"ה לשנות עצמו שיהי' לאיש אחר על ידי שיגלח שער ראשו וזקנו ששער הראש נקרא נזר כדכתיב גזי נזרך והשליכי וגם בנזיר נקרא כן כדכתיב כי נזר אלקיו על ראשו והזקן נקרא הדרת פנים ולכן גזיזת הראש והזקן הוא משל להסיר עטרת מלכות מעל ראשו והדרת פאר המלוכה ממנו ובזה תסור גאותו: הצדיק נמשל לחמר כדכתיב צדיק כתמר וקשייתא שהוא זרע התמר הוא משל החכמה שמרגיל האדם למדות טובות וישרות ולקיים מצות ד' כדכתיב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמחכם ובינתכם לעיני העמים: התער והמספרת אשר בו יגלחו הראש והזקן שהם המשל לעטרת והדרת מלוכה הם המחשבות בזוי הכבוד ותענוגי העולם ובאשר שהקב"ה הוא הנותן כח לאדם לעמוד בפרץ והוא המושיב מלכים לכסא מרומם