מנחת עני קפח

ורק אחר שקבלה אור מן השמש היא נעשה מאור להאיר חשכת לילה בעת שאור השמש נסתר כן ענין ישראל שהבורא יתברך הוא השמש המאיר לעולם כמו שנאמר שמש ומגן ד' אלקים אכן באשר אורו הנעלם מכל שוכן בשמי מרומים נצרך למאור להאיר חשכת יושבי תבל ולזה נבחרו ישראל ולכן הם מונים ללבנה שהיא דוגמתם שכמו שהלבנה מקבלת אורה מן השמש ונעשה מאור כן הם מקבלים אורם מהאור הגדול שמש העולם להאיר ליושבי תבל

אך בזה יהיה נראה סתירה אם ישראל לא יאירו עד שיאיר אותם הקב"ה א"כ למה זה נבראו טמאים אשר אמרנו שנבראו לקדש עצמן כי הלא לא הם מקדשים עצמן כ"א אביהם שבשמים לזה בא המשל השלישי מהמנורה שנרותיה הם דוגמת הנשמות שנמשלו בנר כמבואר במדרש הנ"ל ומה שמאיר הנרות האלו היא קיום התורה ועפ"ז המנורה היא דוגמת התורה אשר עליה נרות הנשמות והנה בקיום התורה לא יספיק שיעשו המנות אחדים אחדים שזה יחזיק במצוה זו ואחר יחזיק במצוה אחרת כי לא תשלם קיום התורה כ"א בכללה וזה מרומז במה שנאמר עד יריכה עד פרחה מקשה היא שבתורה יש עקרי מצות שנמשלים לירך המנורה אשר היא לה לרגל שתנוח עליו ויש מצות שהם לפאר כגון המדות והמוסרים אמנם בערכם הם שוה ואחת מהן לא תעדר ולכן נאמר עד ירכה עד פרחה מקשה היא שכלם נתנו יחד מן השמים לבלתי יתפרדו אכן נתקשה למשה איך יתכן שיקיים אדם הכל ולא יחסר לו אחד מכל המצות ומאין לו כח לעמוד בכל הנסיונות ולכבוש כל הכחות של המקטרגים המתנגדים לו לזה אמר לו הקב"ה טול זהב והשליכהו לאש והיא נעשית מאליה לרמז שאין האדם צריך להקריב לאש שתתלהב מאהבת הקב"ה רק הרצון ואז המנורה שהיא משל קיום התורה נעשה מאליה ע"י הקב"ה שהוא יהיה בעזרו ובזה מיושב הסתירה שאדם צריך לקדש עצמו תחלה בהבדלת הטמא מן הטהור ברצונו ואז הקב"ה מאיר עליו ממעל כמו שמאיר השמש ללבנה עד שתהיה גם היא מאור להאיר חושך וזה מה שמסיים המדרש כן עשה משה לא כתיב ומי עשאה הקב"ה לפיכך אמר לו הקב"ה למשה אם הזהרת להיות מדליקין לפני אני משמר נפשותכם מכל דבר שנמשלו הנפשות לנר שנאמר נר ד' נשמת אדם לומר כל מה שהוקשה לך בבהמות טמאות למה נבראו ובירח למה נתן לכם למנין מועדיכם ובמנורה למה נעשה מקשה אחת להכל תמצא תירוץ במה שאומר לך אם אתם מדליקין לפני המגורה שהיא התורה שתתחילו לקדש עצמכם לפני כמו הדלקה שהוא תחילת מאירת האור אז אאיר את הנרות שהיא נפשותיכם שיאירו אור עולם. וכמו שעיני ד' פקוחות על דרכי בני אדם לטוב לעזור להם לקיום מצותיו כמו כן גם הוא בוחן לבבות הנוטים לדרך הרע ועפ"ז יובן מה שנאמר בפרשה זו ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד' וישמע ד' ויחר אפו ותבער בם אש ד' ותאכל בקצה המחנה וגו' והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר וגו' וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו ויחר אף ד' מאוד ובעיני משה רע וי"ל מה לשון כמתאוננים אוננים גם מה שאמר רע בעיני ד לא מפורש מה היה חטאם גם למה היה ענשם באש ד' ובקצה המחנה גם יש לדקדק מה שנאמר וישובו ויבכו שלא נאמר מהיכן שבו וגם למה בתחלה נאמר ויחר אפו ובשנית נאמר ויחר אף ד' מאוד וגם מתחלה לא הוזכר ממשה ובשנית נאמר ובעיני משה רע וגם לא נאמר שחרה אפו מאוד כמו שנאמר בהקב"ה ולישב זה נבין מה שנאמר לנביא יחזקאל בן אדם מה יהיה עץ הגפן הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו ניחר היצלח למלאכה שמה ענין המשל משני קצותיו אכלה אש ותוכו ניחר ולא אמר בקיצור מה יהיה עץ הגפן שניתן לאש לאכלה היצלח למלאכה ולפרש זה י"ל דעל ידי שני דברים אדם חוטא על ידי טבעו הנוטה לרע אם לא מושל עליה להדריכה לטוב ועל ידי רצונו הרע ולהכיר אם החטא ע"י טבעו הוא אם חטאיו תמיד נוטים לצד אחד למשל מי שהוא קר הטבע הוא מתעצל בקיום המצות אבל לא תבער בו אש היצר לתאות גופניות וגם לא יהי' נוח לכעוס ומי שהוא חם הטבע בקל יבער בו אש יצר הרע לעבור עבירה להתאוות ולהתענג בתענוג האסור והוא נוח לכעוס אבל כמו כן יתלהב ג"כ כשימצא מקום לעשות טוב ולקיים המצוה וגם יתלהב לאהבת חבירו לגמול עמו טוב ולכן מי שתמיד נוטה לצד אחד מן המדות האלה ניכר שהוא חוטא ע"י טבעו אבל מי שנוטה לשתי הקצוות שהוא מתעצל לקיים מצות ד' ומתלהב בעבירה לעבור עליה ולהתענג בתאוות האסורות ובקל חמתו יבער בו אבל לא יתלהב לאהבת חבירו הוא ניכר שחטאיו לא נבעו מטבעו כ"א מלבו הרע שנוטה לכל צד לעבירה וזה המשל שנאמר לנביא בן אדם מה יהיה עץ הגפן הנה לאש ניתן לאכלה אם את שני קצותיו אכלה האש ששני קצות הטבע אכלה אש יצר הרע ותוכו ניחר אשר זה מורה שרשעו טמון בלבו הרע היצלח למלאכה כי אם רק קצה האחד תאכל האש יש תקנה שיתאמץ למשול על טבעו ולהדריכה לעבודת ד' אבל אם שני הקצות אכלה האש מה שמורה שהשנותו טמון בקרבו ברצונו הרע ולא בטבעו זה לא יצלח עוד למלאכת הקדש.