מנחת עני קפז

ד נ"ד לחד מאן דאמר אם נדחה דבר מיום סדורו לא נדחה על יום שאחר זה אלא אמרינן נדחה לגמרי כיון דאדחי אדחי ולפי"ז יהיה טעם למה נדחה שבט לוי לגמרי מהקרבת קרבן החינוך ולזה הוסיף המדרש ושבט אפרים הקריב הרי ששבט אפרים הקריב בשבת ביום השביעי כמבואר במדרש שהבאנו בפ' נשא א"כ לא היה זה טעם לדחות שבט לוי אכן עוד היה אפשר ליתן טעם לזה ששבט לוי לא הוצרך לקרבן מיוחד שהרי הם שהקריבו כל הקרבנות של השבטים הכהנים בעבודתם והלוים בשירתם אכן גם טעם זה סותר במה שאמר וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיא של לוי הרי שעיקר מצות החינוך היה בקרבן של הנשיא ובזה נחסר שבט לוי וזה מה שהיה אהרן דואג שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי ובפרט לפי מה שבארנו פ' נשא שזכה אפרים להקריב קרבנו בשבת יראת שמים של אביו יוסף ובאשר שהוא לא זכה לזה א"כ היה זה לו לסימן שהוא אינו ירא שמים וזה הגדיל דאגתו ולכן השיב הקב"ה ע"י משה לגדול מזה אתה מתוקן להדליק את הנרות שמדליקין לעולם כדכתיב אל מול פני המנורה יאירו שאם אמנם כל הקרבנות בטלים משחרב ביהמ"ק וגם הנרות לא נדלקו עוד עכ"ז היה חילוק גדול בין קרבנות ובין נרות כי אם גם נתן להקרבנות תשלומין בתפלות במקומם כדכתיב נשלמה פרים שפתינו עם כל זה אינו דומה התשלומין לקרבן עצמו שזה בעבודת הקרבן וזה בדבור פה אבל הדלקת הנרות שניתן תמורתם להדליק נר התורה והמצות כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור בזה התשלומין דומה ממש להדלקת הנר במנורה לא בלבד בשביל שיווי השם ששניהם שמם נר אלא גם בשווי הענין כי כמו שהנר הגשמי מאיר החושך הגשמי כן נר התורה הרוחני מאיר החושך הרוחני ובפרט זכה אהרן לזה להאיר נר הרוחני הזה כמו שברכו משה וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך וגו' יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל הרי שזכה וזיכה אהרן להאיר אור התורה לישראל עד עולם וזכה לזה בשביל גודל יראתו יראת שמים כדכתיב בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון וכבר ביארנו פ' אמור שהדלקת המנורה היא הוראה על קיום התורה והמצות והמעלה העליונה בזה היא מה שנרמז באל פני המנורה יאירו שמרמז על העבודה הנובעת מיראת השם האמתי הנובעת מעומק הלב וזה מה שנאמר לאהרן כאשר דאג על לא הקריב קרבנו קרבן חינוך כמו שאר השבטים על זה אמר לו הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן שקרבנות הנשיאים שחינכו בשביל שבטיהם את המקדש יבטלו כשאין ביהמ"ק קיים אבל אתה תדליק הנרות וקרבנך זה לא יבטל גם לזמן שאין ביהמ"ק כי תאיר עם שבטך שבט לוי נר התורה והמצות לעולם וזכית לזה באשר קימת בעצמך אל מול פני המנורה יאירו שהוא בשביל יראת השם האמתי אשר בקרבך וזה שאמר הכתוב יראו את ד' קדושיו כי אין מחסור ליראיו גם בזמן שביהמ"ק חרב

ובזה י"ל מה שנאמר במדרש בהעלותך את הנרות וזה מעשה המנורה אתה מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן עד שהראה הקב"ה באצבע וכן בבהמה טמאה זאת החיה אשר תאכלו וכן בירח החדש הזה לכם כיון שנתקשה אמר לו הקב"ה טול ככר זהב והשליכהו לאור והיא מעצמה נעשית וכו' לפיכך כתיב כמראה אשר הראה ד' את משה כן עשה את המנורה כן עשה משה לא כתיב ומי עשה הקב"ה לפיכך אמר לו הקב"ה למשה אם הזהרת להיות מדליקין לפני אני משמר נפשותכם מכל דבר שנמשלו נפשות בנר שנאמר נר ד' נשמת אדם לכך נאמר בהעלותך עכ"ל וי"ל למה נתקשה משה בשלשה אלה דוקא ומאי לפיכך אמר לו הקב"ה וכו' איך יש טעם בזה למה שקדם שאמר לפיכך ולבאר זה י"ל דהנה בשלשה דברים הללו בבהמה וחיה ועופות טמאים ובירח שנאמר בו החדש הזה לכם ובמנורה שנאמר בה וזה מעשה המנורה עד ירכה עד פרחה מקשה היא בכל אחד מהם הוקשה למשה. בבהמה וחיה טמאים הוקשה לו כיון שטמאים הם לאכול למה נבראו מהקב"ה. בירח הוקשה לו כיון שהשמש הוא מאור הגדול למה נצטוו ישראל למנות זמנים ומועדים אחר המאור הקטן שהוא הירח כדכתיב החרש הזה לכם ולא אחר המאור הגדול שהיא השמש. במנורה הוקשה לו למה בא בה הציוי עד ירכה עד פרחה מקשה היא שיהא הכל מחתיכה אחד מה שלא נצטוה כן בשאר כלי המשכן

אכן מיושב זה בשנתבונן איך בשלשה דברים האלה מרומז כל תכלית האדם שכבר נאמר במקומות הרבה שנברא היצר הרע לזכך את האדם שיברור הטוב מהרע כי אם אין רק טוב במה יראה האדם כבוד לבוראו ששמר את צוויו ורק אם יש רע כנגדו הנעים לו ומנע הנעימות בשמרו צווי בוראו רק בזה מקדש האדם את עצמו וזה מה שאמר הכתוב והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' והייתם לי קדושים כי קדוש אני ד' ובזה מצאנו טעם למה נבראו הטמאים למען יקדשו ישראל עצמן בהבדלתם ולכן נאמר זה לכם הטמא כאלו מרמז באצבע שבשבילכם בראתי הטמא

אמנם יקשה אם נאמר שהאדם צריך לקדש עצמו זה יורה שמצד בריאתו נבזה וטמא הוא ואיך יתכן זה אחר שראינו שהוא מבחר כל היצורים מבעלי חיים אשר על הארץ אכן זה יתיושב במשל הלבנה שמצד בריאתה היא גוף חשוך