מנחת עני קפו

וזה מה שאמר רבי איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל היא תפארת לעושיה שהם הקב"ה ורבותיו ששניהם עשו ודרכו לו הדרך הטוב לתפארתו וגם שיהיה לו תפארת מן האדם שגם בני אדם יקלסו אותו ובאשר שבהליכתן במדבר ארבעים שנה נתחנכו ישראל בכל השלמות אשר ישלימו אותם כל ימות העולם לכן גם המסעות אשר נסעו היו להם לסימן ולאות איך ילכו בדרך התורה ועל כן היתה נסיעתם ע"י שלשה ע"י הקב"ה וע"י משה וע"י חצוצרות ע"י הקב"ה וע"י משה הוא לרמז שתמיד יסעו דרך חייהם בהאזין אזנם לקול אביהם שבשמים ולקול רבותיהם שמשה הוא רבן של ישראל לכל דור ודור אבל גם ישמעו לקול החצוצרות שהם המשמיעים קול לרחוק ולקרוב בפומבי לפרסם דבר לרמז שכן ישמעו על קול בני אדם שיהיו מעשיהם להם לתפארת ולא לבוז

אמנם נתבשרו ישראל שיבוא עת שלא יהיה רק מנהל אחד אביהם שבשמים דאיתא במדרש ילקוט פ' זו מי יתן כל עם ד' נביאים שתי פעמים כתוב בספר תהילים מי יתן מציון ישועת ישראל ולמה אמר רבי לוי הרב אמר מי יתן והיה לבבם זה להם והתלמיד אמר מי יתן כל עם ד' נביאים ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד נתקיימים בעולם הזה אלא לעולם הבא דברי הרב ונתתי לכם לב חדש ודברי התלמיד אשפוך רוחי על כל בשר עכ"ל ויש להבין במה מתנגדים השני מי יתן של הרב והתלמיד שהם הקב"ה ומשה ובמה מרומזין בשתי פעמים מי יתן מציון שבתהילים וי"ל שכשאמרו ישראל דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו לקים פן נמות אמר הקב"ה הטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה להם מזה נראה שהודה הקב"ה לדבריהם שטוב שיהיה להם הנביא לאמצעי ואל ידבר עמם אלקים אבל משה אמר להיפך שהגדולה שנתנה לו לשמוע דבר ד' רצה שתהיה גם לכל ישראל שאמר מי יתן כל עם ד' נביאים כי יתן ד' את רוחו עליהם והנה בתהילים כתובים שני פסוקים ששוים לגמרי ורק ב' שינויים ביניהם שבפרשה י"ד נאמר מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ד' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל ובפ' נ"ד שנאמר ג"כ פסוק זה נשתנה שתחת ישועת ישראל כתוב ישועות ישראל ותחת בשוב ד' כתוב בשוב לקים והחילוק ביניהם הוא לרמז על שני אופני הגאולה אם ע"פ משפט ודין או ע"פ רחמים כשתבוא עת קץ הגאולה ולא יזכו ישראל מעצמן ולא יפדו רק ע"פ מדת חסד הקב"ה שיקח לב האבן מהם ויתן להם לב בשר זה רק ישועה אחת אבל כשיזכו אז מעצמם שיהיו ראוי לגאולה ע"פ דין ומשפט אז תהיה תשועתם תשועה מכופלת שהושיע להם זרועם מיצר הרע עד שהרחיקו לב האבן מעצמם והושיע להם זרוע ד' מאויביהם החצונים ומשני מיני גאולה האלה דבר המשורר בתחלה אמר מי יתן מציון ישועת ישראל אף אם תהיה רק ישועה אחת בשוב ד' שבות עמו שלא יפדו רק ע"פ מדת הרחמים אבל שוב הגביה שאלתו ואמר ביותר אשוע מי יתן מציון ישועות ישראל שתהיה תשועתם מכופלת בשוב אלקים שבות עמו שתהיה גאולתם ע"פ מדת הדין והמשפט שראוים לכך ע"פ עצמן וזה מה שאמר המדרש לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעוה"ז אלא לעוה"ב שהוא ג"כ על שני אופני הגאולה כי אם לא יסירו בעצמם לב האבן אזי אמר ד' אסיר אני אותו ונתתי להם לב חדש ליראה אותי ואז יתקויים מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים או אם יזכו מעצמן אז תתקוים מי יתן של משה שיהיו כל עם ד נביאים שישפוך ד' רוחו על כל בשר שיהיו ראוים לקבל קדושת נבואתו ובין בזה ובין בזה הוא ינהלם ע"ד הקודש ולא יצטרכו עוד לקול מורים ולשמוע לקול בני אדם. ומזה למדנו כמה גדול ענין יראת שמים שהקב"ה אמר מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים ולא נתקיים בעוה"ז רק ביחידי סגולה וכן איתא במדרש בהעלותך את הנרות זה שאמר הכתוב יראו את ד' קדושיו כי אין מחסור ליראיו את מוצא למעלה אחד עשר שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי זה אהרן והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו עכ"ל וי"ל הכפל י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב והלא שבט אפרים הוא בכלל י"א שבטים ושוב אמר וכל הנשיאים הקריבו הלא זה הוא מה שאמר כבר שהשבטים הקריבו שהרי לא השבטים כי אם נשיאי השבטים הם שהקריבו וגם יש להבין מה שמסיים הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם שהרי גם הנרות לא הודלקו רק בזמן שבהמ"ק קיים ולישב זה י"ל דלכאורה היה אפשר ליתן טעם למה שבט לוי לא הקריב שכפי הנראה מהפסוקים הקריבו הנשיאים כלם כסדר מחנותם יהודה יששכר זבולון שנסעו בראשונה ואחר כן ראובן שמעון גד שנסעו בשנייה וכן בשאר השבטים וכפי הנראה מהפסוקים אחר ששה שבטים האלה נסעו הקהתים נושאי המקדש עם הארון ושבט לוי סביב לאוהל מועד חנה כנאמר בפר' במדבר ולפי"ז נסעו שבט לוי בשביעי ואמרינן בגמרא שנחשון הקריב ביום ראשון ותהיה ע"פ סדר הזה זמן הקרבת שבט לוי בשבת וכיון שבשבת לא נקרב קרבן יחיד יהיה נדחה ליום ראשון ואמרינן בסוכה