מנחת עני קפה

יחללו אחרים את תורתי ולא די בזה שתוכיחם לבד כ"א תעשה דין ומשפט לעוברי רצונו כאשר תמצא בכוחך ולא תמתין עד שאעשה בהן דין שמים אלא גם אתה תדין את ביתי שגם אתה תעשה דין בהם ולא בלבד בדברים שנוגעים רק ענייני עוה"ב שהן מצות בין אדם למקום אלא שגם תשמור את חצרי שתשמור גם קיום המצות שנוגעים בלבד בענייני עוה"ז שהם מצות שבין אדם לחברו ולכן כפל ביתי וחצרי שעוה"ב נקרא בית והעוה"ז חצר כמאמר התנא העוה"ז דומה לפרוזדור בפני העוה"ב ורק אם תעשה כן יצאת ידי חובתך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. וזה מה שנרמז במסורה נח את שם את חם אם תהיה אב ההולך בנחת עם בניו ולא תתקוטט עם הפושע והוא את שם ואת חם הן עם שם שהיה צדיק והן עם חם שהיה רשע בשתחשוב כי גם לך בן הלא בני הוא ואיך אשנא אותו אין זה כי אם רע לב זאת מחשבה רעה ונפסדת היא כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק הלא שנאתי את עמלק בעבור רשעו אשר עשה לישראל ואם גם אני אחשוב כן הלא גם עמלק יהי' לי כבן באשר הוא יציר כפי ולו אב אחד עמכם כדכתיב הלא אב אחד לכלנו ואעפ"כ שנאתיהו ורדפתיו לכן גם אתה תקיים כן לשנוא מי ששונא אותי ואת תורתי על כן לא בא אל שלחן המלך שהתורה נקראת שלחן מלך מלכי המלכים הקב"ה כדכתיב וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ד' שהוא השלחן שנאכל עליו לחם התורה כדכתיב לכו לחמו בלחמי ועל כי הבן הרשע לא בא אל שלחן המלך לאכול ממנו גם לי גם לך לא יהיה וכמו שקיימתי בעמלק שונאכם גם לי גם לך לא יהיה שמי אינו לך גם לי לא יהיה גם אתה תקיים כן מי שאינו לי גם לך לא יהיה: ואם נאמר זה בכל אדם להרחיק מעליו בן פושע בדבר ד' אם לא הועילה תוכחתו ביותר צריך לזהר כן המנהל את העם כי אז לא תועיל תוכחתו שיאמרו קשוט עצמך להחזיר בניך למוטב ואח"כ קשוט אחרים כי לא ידעו ולא יאמינו כי תוכחתו בהם היה ללא הועיל ולכן צריך להראות את זה לעין כל ששונא את שונא ד' גם בבניו

ואמנם אם המנהל העם עושה את שלו יש להתבונן איך תהיה הנהגת העם נגד מנהגיו ולזה נקדים מה שאיתא בסיפרי עשה לך שתי חצוצרות כסף למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר ע"פ ד' יחנו וע"פ ד' יסעו שומע אני הואיל ונוסעין ע"פ הדיבור לא יהיו צריכין חצוצרות ת"ל עשה לך שתי חצוצרות כסף עכ"ל וכוונת הסיפרי שבוודאי היו צריכין סימן לידע מתי יסעו ע"פ הדבור אבל כפי המקובל הענן היה על שבט יהודה וכשהיה רצון ד' ליסע נסע הענן בתחלה ולכן נסיעה לא הוצרכו לחצוצרות וכן פ' רש"י בחומש על מה דכתיב ע"פ ד' יחנו וגו' ע"פ ד' ביד משה למדנו שעל ידי שלשה נסעו ע"פ ד' וע"פ משה וע"פ חצוצרות אמנם למה הוצרכו לשלשה סימני מסע יש לבאר ע"פ מה שאמר רבי באבות פ"ב איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם עכ"ל בפירוש משנה זו י"ל שהדרך אשר אדם הולך עליו דרכו בעוה"ז צריך גדר לג' ענינים ע"י שישמע לקול ד' ולקול רבותיו ולקול בני אדם: שישמע לקול ד' היינו שיחשוב תמיד כאלו שכינה נגדו ומזהיר אותו לילך בדרך טובים ועי"ז ינצל שגם בחדרי חדרים לא יחטא:. אכן למען ידע איזו דרך הטוב בעיני ד' לילך בו לזה צריך שישמע לקול רבותיו שמלמדין לו תורה ומצות ואת המעשה אשר יעשה למצוא חן בעיני אביו שבשמים: אבל גם אם הולך בדרך הטוב כאשר הורו לו רבותיו צריך לשמוע גם על קול שלישי שהוא קול בני אדם דהיינו להרחיק מלעשות מעשה אשר אודותיו יחשדוהו בני אדם כמו שאמרו רז"ל צריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שיוצא ידי המקום כדכתיב והייתם נקיים מד' וישראל וגם שלא יעשה מעשה גם שהוא טוב אם מחזי כיוהרא

ובזה יבואר מה דאיתא במדרש רבה אספה לי שבעים חיש זש"ה דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד וכו' בעלי אסופות אלו סנהדרין ואם תאמר זה מתיר וזה אוסר זה פוסל וזה מכשיר זה מטמא וזה מטהר למי נשמע אמר הקב"ה אע"פ כן נתנו מרועה אחד עכ"ל והיא דרשת ראב"ע הובאה בחגיגה דף ג' ומה שהביא המדרש דרשה זו פה י"ל שרצה לתרץ הדקדוק הנ"ל מה לשון אספה לי וגם הדקדוק שאמר שבעים איש ולא אנשים ולזה אמר דאולי יתחמץ לב בני אדם ויאמרו איך נאמין שתורת אמת היא בפי רבותינו שמלמדים אותנו הלא הם בעצמם מתנגדים זה אוסר וזה מתיר זה מטמא וזה מטהר ועל כרחך אחד דובר שקר ולמי מהם נשמע או אולי דברי שניהם שקר הם גם בדברים אחרים אשר למדונו על זה משיב הכתוב כן הי' אפשר לחשוב אם היו מורים דברי עצמם אבל אחר שאומרים בשם הקב"ה אשר כל יכול ואצלו אין התנגדות כאשר הראה גם בבריאת העולם שאין התנגדות בטבע כאש ומים והוא ערבם יחד וברא מהם שמים לכן אצלו גם אין התנגדות בעניני התורה ואחרי שהחכמים דוברים ברוח ד' אשר בקרבם לכן גם דבריהם המתנגדים זה לזה הם אחד בבחינת האחד המיוחד אשר אמרם ונתן בפיהם וזה מה שאמר הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש שלי הם ורוחי בקרבם ולכן הם כלם כאיש הדובר ולא כאנשים גם אם דבריהם מתנגדים זה לזה.