מנחת עני קפג

מהם נדלקו נרות המנהלים לכל הדורות הבאים כאשר ביארנו ולכן לא נאמר אספה לי שבעים אנשים כ"ח איש לומר שהמנהל יהיה איש שמיחד בעצמו שתי העניינים להיות דומה לד' שנאמר עליו ד' איש מלחמה ללחום עם אויבי ישראל ולדמות גם למשה שנאמר בו והאיש משה עניו מאוד שיהיו דבריו בנחת ובענוות ולא בגאוה ואז הם דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב ויושג תכלית מלחמתו. אמנם יש עוד מין אחר מתוכחה שלא תגיע אל תכליתה ע"פ מה שנאמר במדרש פ' נח ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס הה"ד שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו דהוי אמר להו רקים אתם מניחים מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש ולפי שהיו שטופים בגזל נמחו מן העולם שנאמר כי מלאה הארץ חמס עכ"ל וי"ל ל מה ענין שנאו בשער מוכיח לכאן מה שמסיים לפי שהיו שטופים בגזל אין לו המשך עם הקודם גם י"ל לאיזה צורך הביא המדרש הלשון איך היה מוכיחם ולישב זה י"ל שכבר הקשה היפה תואר הסתירה שבמדרש זה אומר שהוכיחם ובמקום אחר נאמר במדרש שלא הוכיחם ושע"כ נקראו מי המבול על שמו מי נח גם האלשיך פירש מה שנאמר במדרש תמים היה בדורותיו בדורותיו היה צדיק דאלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא נחשב לכלום דלכך נקט שני דורות אלו של משה ושל שמואל שמשה היה יושב לשפוט את העם והעם נצב עליו מן בוקר עד הערב ושמואל עוד עשה יותר מזה כדכתיב שהיה סובב מעיר לעיר ושפט את ישראל ונח לא עשה לא זה ולא זה הרי גם מזה נשמע שנחשב פגם לנח שלא הדריך את בני דורו על דרך הישר ובמדרש זה נאמר שהוכיח אותם עד ששנאו אותו ולתרץ זה נאמר שהצדיק צריך שיהיה שלם בשלשה מיני מצות במצות שבין אדם למקום ובמצות שבין אדם לחברו ובמצות הנוגעים לעצמו ולשלמותו ועל נח מעיד הכתוב שהיה שלם בכל אלו כדכתיב נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח ובזה נאמרו כל ג' מיני השלמות נח איש צדיק תמים היה מורה שהיה שלם במצות שבינו לבין עצמו בתמימות ומה שנאמר צדיק חמים היה בד בדורותיו מעיד עליו שגם בתוך דורו דהיינו במצות שבינו לבני דורו היה צדיק ואת האקים התהלך נח מעיד עליו שהתהלך בתמימות את האלקים דהיינו במצות שבין אדם למקום ולא בלבד התורה כי אם גם הקב"ה בעצמו העיד עליו על זה במה שאמר לו כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה אותך ראיתי צדיק זה הוא מה שנוגע לעצמו צדיק לפני הוא מה שנוגע לי ובדור הזה הוא מה שאתה צדיק נגד בני דורך:

אכן בדור המבול היה הכל להיפך שפגמו במצות הנוגעים לעצמן במה שהשחיתו את זרעם וחטאו בעריות ופגמו במצות שבין אדם לחבירו ע"י חמס וגזל שביניהן וחטאו במצות שבין אדם למקום ע"י שהיו עובדי ע"ז ואם נח היה מוכיח אותם על עבירות שביניהם היו שונאים אותו בפרט במה שהוכיח אותם על החמס והגזל שלא שפטו משפט בין אדם לחבירו ומה שחטאו לעצמם בהשחתת דרכם וזה פירוש הפסוק שנאו בשער מוכיח השער נאמר ע"ד המשפט כדכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכדכתיב זקנים משער שבתו שדרשו רז"ל בסוטה על ביטול סנהדרין היושבים בשער זה מה שאמר שנאו בשער מוכיח ששנאו את המוכיח שהוכיח אותם על עסקי שער ודובר תמים יתעבו הוא שתיעבו מי שהוכיחם על עסקי תמים שמורה על מצות שבינם לבין עצמם כאשר פירשנו איש צדיק תמים לכן כאשר ראה זה נח הניח מלהוכיחם על שתי מיני מצות הללו ולא הוכיחם רק על מצות שבין אדם למקום שהוא על ע"ז שעל זה לא שנאו אותו רק שדבריו היו ללא יועיל אבל באמת הקב"ה מקפיד יותר על אושר בני אדם מעל דברים הנוגעים לכבודו כמו שאמר לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וזה פי' המדרש כי מלאה הארץ חמס רצה לבאר למה הזכיר הקב"ה לנח רק חטא זה שמלאה הארץ חמס ושעל זה בא קץ כל בשר לפניו לזה אמר הה"ד שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו שעל כן לא הוכיחם לא על דבר הגזל ומשפט שקר ולא ע"ד תמימות בעצמם ולא הוכיחם רק ע"ד עון ע"ז דהוה אמר להו רקים אתם מניחים מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש אבל באמת לא על זה נחתם גזר דינם כי רק ע"י שהיו שטופים בגזל נמחו מן העולם שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם ובזה מיושב הסתירה ששניהם אמת שהיה נח מוכיחן ולא הוכיחם הוכיחם על ע"ז באשר על זה לא שנאו אותו ולא התעיבו אותו אבל הניח מלהוכיחם על הגזל וזה מה שאמר המדרש ע"פ פירוש האלשיך דאלו היה בדורו של משה ובדורו של שמואל לא היה נחשב לכלום באשר שהיה עיקר בקשת הצדיקים האלה להדריך העם במצות שבין אדם לחבירו ששפטו בין איש ובין רעהו שחביב להקב"ה מן הכל כמו שאמרו רז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וזה הי' מה שנחשב לנח לאשמה שלא הוכיח כראוי על כל פשעי אנשי דורו ובפרט על הגזל אשר עליו נחתם גזר דינם כי אולי אם הי' מוכיחם גם על זה הי' מחזירם למוטב ואם לא כולם אולי מקצת מהם

ובזה יש לבאר פסוקי יחזקאל כ' י"ד ויהי דבר ד' אלי לאמר בן אדם ארץ כי תחטא לי למעול מעל ונטיתי ידי