מנחת עני קפ

שיש לפרש שיש שלשה מיני יראה שלא לעשות עול. יראה מפני אדם ויראה מעונש שמים ויראת התרוממות שלא לסרב ולא לעבור מצות אביו שבשמים והחילוק ביניהם שיראת עונש האדם לא ימנע את החוטא מלחטוא כ"א כאשר ירא אותו מצד כחו ויכלתו ומצד ידיעתו אבל החושב שלאשר חוטא נגדו לא יודע לו חטאו או שאין לו יכולת ליסרו לא יחדול מלעשות מעשה הרע נגדו וגם אם יחדול לבד מפני יראת עונש שמים אם גם מאמין שהוא כל יכול ושאין נעלם ממנו גם הנעשה בחדרי חדרים עכ"ז לא יחדל מלחטוא רק בעת הסכנה כאשר יראה ששבט המוסר הוגבה עליו כאשר נראה בפרעה במצרים שבבוא המכה ירא את ד' שאמר ד' הצדיק ואני ועמי הרשעים וכאשר עברו המכות הקשה את לבו לא כן מי שירא ד' ביראת התרוממות שלא תמוש יראתו ממנו רגע אחת כמו שההתרוממות עומדת לעד וזה מה שאמר הכתוב יראת ד' טהורה עומדת לעד רק יראת ד' היא יראה טהורה ולא יראה מפני בני אדם וביראת ד' ג"כ רק היא הטהורה היראת התרוממות שעומדת לעד וזה הוא מה שהראה יוסף בצדקתו ואמר איך אעשה וגו' וחטאתי לאלקים לא מפני אדוני אחדול מלעשות הרעה הגדולה הזאת כי ידעתי שלא יודע לו אבל מפני יראת שקים אחדול שלו נודע גם הנעשה בחדרי חדרים

והנה אם חדל יוסף מפני יראת אדונו בלבד אז היה בגדר ישראל שהיו עבדים במצרים ופדם ד' ברחמיו על כן צוה להם לשבות את יום השבת אבל אחר שיוסף הניח מלעשות העבירה לא בשביל אדוניו כ"א מצד יראת אלקים נתעלה בזה על בחינת ישראל ולא הוצרך לשבות השבת לזכירה שעבד היה ופדו ד' להיות עבדו וגם הטעם האחר של שביתת שבת שנאמר בפ' זכור את יום השבת לכבד את יום השביתה לאחר בריאת העולם ולהעיד בזה שמכיר שהבורא יתברך ברא העולם בששה ימים ושבת ביום השביעי אשר ע"כ ברך את יום השביעי ויקדשהו גם טעם זה לא הוצרך ליוסף הן בעבור שהראה בעת הבחינה באשת אדוניו שיראת ד' הטהורה מושלה בו והן בעבור שכבר כבד את השבת טרם נצטוה כדיליף המדרש מדכתיב טבוח טבח הכן ובזה מדויקים דברי המדרש ויבא מלך הכבוד שהוא חולק מכבודו ליראיו זה יוסף הצדיק שהיה מתירא מהקב"ה וכו' ונתן כבוד להקב"ה שלא נגע בה מפני יראתו תו דייקא לא מפני יראת וכבוד אדוניו כ"א מפני יראת ד' ועל זה אמר לו הקב"ה לבן בנך אני פורע שאתן לו רשות להקריב את קרבנו דייקא אף שהוא קרבן יחיד שלא נקרא קרבני עכ"ז אני נותן לו רשות להקריבו ביום ש"ק שלי דייקא באשר שאתה הראית ששני הטעמים שבעבורם אצוה לישראל שביתת שבת לכבדו באשר הוא יום שביתה מבריאת עולם ושלא לעשות בו מלאכה לזכור כי עבדים הייתם במצרים ופדיתי אתכם להיות עבדי שני הטעמים כבר מלאת וקיימת טרם צויתי על השבת ולכן מה שלא הותר רק לכבודי להקריב הקרבן צבור שהוא לכבודי ונקרא קרבני אני מתיר לבן בנך גם לקרבנו בזה מקויים ויבא מלך הכבוד שהוא חולק מכבודו ליראיו

וע"פ הנאמר יבואר גם המדרש הנ"ל שבשביל האבות נתברכו ישראל בברכת כהנים בשביל אברהם שנאמר בו כה יהיה זרעך ובשביל יצחק שנאמר בו אני והנער נלכה עד כה ובשביל יעקב שנאמר בו כה תאמר לבית יעקב דהנה אמרנו ע"פ המדרשים שיברכך ד' הוא בממון ולברכה זו זכה אברהם לבניו באשר אמר אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם שמהם בעשירות אם לא נתן לו מאת ד' אשר מובטח בו שיהיה לו לברכה ולא לקללה כדכתיב ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כאשר ביארנו בפ' לך לך וכשנאמר לו שכרך הרבה מאוד שהוא על השכר של העולם הזה בכסף וזהב ונכסים כשנראה ממה שהשיב על זה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי אז נאמר לו מהקב"ה כה יהיה זרעך ומזה שמענו שכה זה נאמר לו שיהיה לו זרע שיירש השכר של עושר אשר ברכו בו ד' וזה מה שאמר המדרש בזכות אברהם שנאמר לו כה יהיה זרעך נתברכו ישראל בברכת כהנים שרצה לומר הברכה הראשונה של יברכך ד' בממון וישמרך מן הלסטים שהם המקטרגים והמתעים את האדם ע"י עשירות למרוד במצות ד' כאשר ביארנו לזה זכו ע"י זכות אברהם שחפץ בעשירות אבל רק אם תבוא לו ע"י ברכת ד'

בברכה השניה יאר ד' פניו אליך זכו בזכות יעקב שהוא מהאבות אשר הקים ביותר עמוד התורה כדכתיב ויעקב איש תם יושב אוהלים ולכן כשנתן הקב"ה תורה לישראל תחלת דברו היה כה תאמר לבית יעקב הרי שהזכיר כל אומה ישראל אחר יעקב וקוראה ביתו וכפי המובא בהמדרש הנ"ל ברכת יאר ד' פניו אליך היא הברכה של חכמת התורה שיאיר להם חכמת התורה שנתנה תחילה בתיבת כה ולכן היתה ברכה השניה שנכלל בכה תברכו נגד כה תאמר לבית יעקב: והברכה השלישית ישא ד' פניו אליך היא בזכות יצחק שנאמר עליו ואני והנער נלכה עד כה שעד כה היה מקויים כשנעקד יצחק על גב המזבח ושם ראה פני השכינה כדאיתא במדרש אשר ע ע"כ יצאה נשמתו לקיים כי לא יראני האדם וחי ושוב חי בתחית המתים אשר ע"כ אמרו רז"ל כי ברכת מחיה מתים היא נגד יצחק וזה מה שאמר בזכות יצחק שנאמר בו נלכה עד כה זכו ישראל