מנחת עני קעט

יראה כהשתנות אם צוה הקב"ה לשמור שבת מכל מלאכה ואחרי זה יצוה להקריב קרבן בשבת הרי נבטל מצות שבת במקצתה וכן אם צוה שלא לישא אשת אח ואחרי זה יצוה יבמה יבא עליה וכן במצות לא תלבש שעטנז אם אח"כ יצוה גדילים תעשה לך שלמצות ציצית ילבש שעטנז לכן גזרה חכמתו יתברך לומר המצות המתנגדות בדבור אחד שעי"ז אין רגע שהיתה המצוה אחת בלתי המצוה האחרת ואין כאן ביטול מצוה האחת מפני האחרת והנה שבת נצטוו ישראל בסיני כדכתיב בעשרת הדברות זכור את יום השבת לקדשו ועל העבודה לא נצטוו ישראל עד שהוקם אוהל מועד כנראה מהכתובים ולכן אם הי' מצוה הקב"ה לעבוד עבודה בשבת היה זה ביטול מצות שבת שכבר נצטוו ישראל ואולי יטעו שברצון הקב"ה שיבטלו גם מצות אחרות ע"י נביאיו ולכן אמר שתי המצות בדבור אחד להודיעם כשצויתי אתכם עתה השבת רציתי שלא יחול על העבודה בשבת וזה שייך במצות עבודה בשבת שנדחה שבת הקדום מפני העבודה שנצטוו אח"כ אבל מילה ביום השמיני שכבר נצטווה אברהם עליה לו ולזרעו אחריו כדכתיב ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם גם כשנצטוו ישראל אחרי זה על השבת לא נתבטלה גם במקצתה שהרי שבת נדחה מפניה לכן בה לא היה צורך לאמרו בדבור אחד עם השבת אחרי שהיא לא נתבטלה ע"י השבת. וכן מילה וצרעת לא הי' צורך לאמרו בדבור אחד שהרי מצות מילה הקדומה לא נתבטלה ע"י השמר בנגע צרעת שמילה דוחה צרעת

אכן מזה עוד לא שמענו למה זכור ושמור ג"כ בדבור אחד נאמרו אחר שכפי הנראה אין סתירה בינהם ויכונו שניהם יחד גם אם נאמרו זה אחר זה ובזה י"ל שכבר הביא הרמב"ן פ' ואתחנן בשם הרמב"ם כי זכור שנאמרה בדברות הראשון הוא כבוד היום והדורו וכאשר אמר ע"כ ברך ד' את יום השבת ויקדשהו ועל כן הזכיר טעם כי ששת ימים עשה ד' אבל בשמור בפ' ואתחנן יזהיר אותנו לשמור השבת בעבור היותנו עבדים במצרים עובדים כל יום על כרחנו ולא היתה לנו מנוחה והוא יצונו עתה לשבות ולנוח כדי שנזכיר חסדי ד' עלינו שהוציאנו מעבדות למנוחה עכ"ל ועפ"ז יש סתירה בין מצות זכור למצות שמור דאם זכירה מצונו לכבד את השבת ולהדרו יש יותר לקיים מצוה זו כשיעשה בשבת מלאכה קצת כגון אוכל נפש ושאר דברים שהותרו משום שמחת יו"ט וכן אם ע"י מצות שמור נצטונו לשבות מכל מלאכה למען נזכור שהיינו עבדים במצרים ופדה אותנו הקב"ה משם יושג תכלית זה יותר אם ישב בשבת כל היום משתומם שלא לעשות גם אותן עבודות שהותרו לכבוד שבת כמו שעושים המשוגעים הקראים שיושבים בחושך בשבת ומונעים עצמם מכל מאכל חם גם הטמון מע"ש וכדומה אשר תחת שהשבת יהיה ע"פ ציווי ד' יום מכובד והדור הוא להם יום אופל ואבל ולכן באשר שנראה סתירה זו בין זכור ושמור נאמרו גם הם בדבור אחד למען הודיע למאמינים ששני תכליתות השבת יכונו יחד ואין לאחד הקדמה לחברו

ובזה יש ליתן טעם למה רק השתי מצות דוחין שבת עבודה ומילה ובעבודה רק עבודת צבור דוחה אותה דאם גם כל המצות אנו מקיימים לכבוד הקב"ה המצוה עליהם עכ"ז לא מכבדים אנו להקב"ה בהם רק בבחינה שהוא המצוה ואנחנו מקיימים מצותיו אבל במצות שבת חוץ מן הבחינה הזאת אנו מכבדין אותו בשנחוב את היום הזה להודות לחסדו שברא אותנו וכל העולם כלו ושפדה אותנו ממצרים מבית עבדים שאלה הם השני טעמים של מצות שבת כאשר אמרנו ולכן במצות מיוחדות שאנו מקיימים לכבד אבינו שבשמים חוץ מן הבחינה הכללית שהוא המצוה יש טעם שהשבת נדחה מפניהם באשר שהתכלית המכוון של שבת יושג גם ע"י המצות וזה נאמר על השתי מצות עבודה ומילה שבעבודה נאמר את קרבני לחמי לאישי שיחס הקב"ה את הקרבן לו באמרו קרבני לחמי ולא כאשר נאמר בשאר קרבנות שמקריבים היחידים תקריבו את קרבנכם אם עולה קרבנו וכדומה ולכן רק קרבן תמיד ושאר קרבנות צבור הדומים לו דוחין שבת ולא קרבן יחיד שמה שהוא לצורך האדם לא ידחה את השבת יום קדוש לכבוד ד' וכן מילה שקראו הקב"ה בריתו כדכתיב זאת בריתי אשר תשמרו היא הדוחה שבת באשר שבה ג"כ אנו מכבדים להקב"ה ביחוד בקיום בריתו שמראה דבוקנו בו שלא ימוש לעולם ולכן נדחה ברית השבת מברית המילה באשר שיוסג גם ע"י מצוה זו

ואחרי אשר טעמי שביתת שבת הם לכבד הקב"ה ביחוד להודות שרק אותו צריך לעבוד ולירוא מפניו באשר שהוא בראנו והוציאנו מעבדות לחירות בזה מצאנו טעם למה נדחה שבת מפני קרבן זרע יוסף ביחוד שיוסף בעת בחינת צדקתו אמר הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים דיש להבין אחר שהתחיל לספר כל הטובות שעשה לו אדונו יצדק אם היה מסיים איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לו אבל במה שאמר וחטאתי לאלקים בזה למדנו מוסר השכל שכל מה שעושה האדם גם שלא לחטא לחבירו לא יעשה רק מפני יראת שמים כדכתיב יראת ד' טהורה עומדת לעד