מנחת עני קעו

ובזה יבואר מה דאמרינן ברכות ד' כ"א אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים והרי אתה נושא פנים לישראל שנאמר ישא ד' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והם דקדקו על עצמן עד כזית ועד כביצה עכ"ל וצריך להבין איך מיושב בזה שאלת מלאכי השרת אחרי אשר כתיב אשר לא ישא פנים אבל יבואר על פי מה שמפרש הזוהר פ תרומה מה דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון משביע כל טוב לא כתיב אלא רצון לומר שמי שיש לו מדת הסתפקות יש לו שביעה גם במעט ועל כן גם מי שאכל כזית או כביצה חייב לברך והנה ענין נשיאות פנים אצל הקב"ה הוא מה שלא יגמול לאדם רע כרשעתו כי יסתפק לו החרטה בלבו וגם בעבודתו הסתפק לו הרצון לא יכול העובד להשיג המעשה כמאמר התנא לא עליך המלאכה לגמור וזה ענין נשיאות פנים שלא ישפוט בעונש ע"פ החטא וישלם שכר טוב יותר מן המעשה וזה השיב הקב"ה למלאכי השרת אם נאמר עלי אשר לא ישא פנים הוא נגד מי שעומד על גבול הדין ושואל חקו בכל העניינים אבל מי שיש בו מדת הסתפקות לקיים מצותי גם יותר על הגבול שגבלתי להם לזה אני מראה גם אני מדת הסתפקות להסתפק בפחות משורת הדין ולכן לישראל שמראים מדת הסתפקות לברך על כזית וכביצה אחר שצויתי ואכלת ושבעת וברכת ומראים שנשבעים ע"י רצון איך לא גם אני אחון אותם בהסתפקות וברצוני הטוב ולכן נכללו בשלשה ברכות של ברכת כהנים השכר לנאמן להקב"ה שלא למעול בקדשיו ולהמאמין שיודע הכל ומשגיח על כל מעשה בני אדם לשלם לכל אחד כמפעלו

והנה על המדרש שהבאנו יברכך ד' בממון יש להקשות שלכאורה נראה סתירה לזה ממה דאיתא חגיגה סוף פ' א' אמר אליהו לבר הי הי ואמרי לה לר"א מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני ללמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ולא מצא לישראל מדה טובה אלא עניות אמר שמואל ואיתימא רב יוסף היינו דאמרי אינשי יאי עניותא לישראל כברזא סומקא לסוסיא חיורא עכ"ל הרי שחשב למדה טובה לישראל עניות ואיך יפורש יברכך ד' בממון שנשמע שאדרבה העשירות היא ברכה מהקב"ה אבל י"ל בשנדקדק מאי האי דקאמר שמואל היינו דאמרי אינשי יאי עניות לישראל וכו' שמשמע שרק עתה ע"י דברי אליהו הבין הדבר והלא המובן ברור בהדברים יאי עניותא לישראל שעניות טוב לישראל גם מה ענין המשל כברזא סומקא לסוסיא חיורא ויש לפרש ע"פ מה שאמר המשורר אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך רבים מכאובים לרשע והבוטח בד' חסד יסובבנהו בפירוש הפסוקים יש לומר דהנה רבים חושבים שטובה גדולה הוא להם כשנצולים מן הפורענות ושאם רק עושר וכבוד וכל טוב ישיגו כל ימי חייהם ואינו כן כאשר כבר אמר דוד בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד וכאשר פירשו רז"ל שהקב"ה נותן להם שכר הטוב בעולם הזה כדי שלא יהי' להם עוד חלק בעה"ב ולכן וודאי הטוב המעולה לאדם שלא יחטא אבל אם חטא אז הטוב לו שהקב"ה מיסרו בעה"ז כדי שישאר לו שכרו בעה"ב שלם וכאשר ביארנו בפ' במדבר מה דכתיב חסד ומשפט אשירה בין במדת חסד בין במדת משפט לך ד' אזמרה: ובזה נבין מה דאיתא במדרש פ' תזריע אדם כי יהי' בבשרו שאת או ספחת כיון ששמעו ישראל פ' נגעים נתיראו אמר להם משה אלו לאו"ה אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח שנאמר רבים מכאובים לרשע והבוטח בד חסד יסובבננו עכ"ל ורבים הקשו הלא אדרבא ישראל מטמאין בנגעים ואין או"ה מטמאין בנגעים אבל הענין הוא ע"פ דברינו שכבר ביארנו במק"א שענין הנגעים הי' להזכיר להחוטא שישוב ולא ישתרש בחטאו וא"כ מה שהביא הקב"ה פורענות על החוטא אין זה פורענות באמת כ"א טובה וחסד שלא יחטא יותר וירבה אשמתו וענשו ורק אם על הרשעים ישלח הקב"ה נגעים להם הוא פורענות ממש ויקרא להם מכאובים וזה מה שאמר שנתיראו ישראל מנגעים שחשבו שבישר להם הקב"ה שיענשו אמר להם משה אל תתיראו כי נגעים רק לרשעים הם פורענות באמת אבל לישראל הם רק סימן לטובתם ע"ז מביא הפסוק רבים מכאובים לרשע כי רק הרשע שאינו מכיר טובת הקב"ה לו נראים הנגעים כמכאוב וצועק מר עליהם אבל המאמין והבוטח בד' הוא מכיר בהם חסד יסובבנו שחסד הקב"ה יסובבנו להגן עליו מן הפורענות

ואם אמנם אחר שחטא האדם טוב לו שמשגיח עליו ד' ליסרו ולהחזירו למוטב כדכתיב מוסר ד' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב ד' יוכיח עכ"ז יותר טוב הי' לו אם מעצמו השכיל שלא להתעות מדרך הטוב עד אשר לא צריך לתוכחה ונדמה זה למחג שנתן בפי הסוס והפרד לנהלו על דרך הישר למען לא יפול באחת הפחתים להזיק לו ולרוכב עליו אכן עכ"ז הי' נוח להסוס להיות חפשי ממתג ורסן אשר נתן עליו לעדי ולילך חפשי אם הי' לו הבנה לבחור מעצמו את דרך הישר ובזה נבין פירוש הפסוקים שאמר המשורר לבני אדם אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה אליך עיני אתן לך עצה מה שראיתי בעין שכלי אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן לבלום-