מנחת עני קעג

נחטפה המצוה לו בפניו שלא זכה להנזר בקדושה ועל כן צריך להביא אשם על שחטא בנפש וציער עצמו מן היין שנראה לו מן השמים שנזירתו לא הי' ע"פ מחשבה נכונה שאם לא כן הי' מסייעין לו להשלים נזירתו בקדושה וזהו שאמר שמעון הצדיק מעולם לא אכלתי מאשם נזיר טמא שכיון שנטמא מסתמא לא נזר לשמים ומתחרט על נזירתו עתה ודומה לחולין בעזרה אבל כששמעתי מאדם זה שכוונתו הי' להיות קדוש ולהנצל מיצר הרע שבקש לטורדו מן העולם אמרתי לו כמותך ירבו בישראל נזירים כי עליך נאמר להזיר לד' שכוונתו לשמים בלבד

ועל פי דברינו יש לבאר מה דאמרינן סוטה פ' ב' דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות לאפר פרה ולעפר סוטה עכ"ל ולהבין מה מדה כנגד מדה יש בזה נאמר שכפי היוצא מן הפסוקים אמר אברהם ואנכי עפר ואפר דרך התננלות שהרהיב בנפשו עוז לבקש דבר מבורא עולם אשר אולי יהי נגד רצונו ולכפר בזה על עצמו אמר ואנכי עפר ואפר דהיינו שיסודו מעפר וסופו להיות אפר ובזה יכפר פני אביו שבשמים בהזכיר שלא דרך גאוה בקש כן כי מכיר קטנותו ושפלותו בעולם ועל כי אמר זה דרך כפרה עליו נתנו לבניו מאפר ומעפר שתי כפרות אפר פרה לכפר על טומאת מת שיסודה בחטא עגל כי לו לא חטאו בעגל לא מתו ולא הי' טומאת מת כמו שאמרו רז"ל ל אל תקרי חרות על הלוחות אלא חירות ממלאך המות וכנגד עפר ניתן לו עפר סוטה להורות ולהודיע טהרת האשה או טומאתה: ולכן צותה התורה לקחת לסוטה עפר מקרקע המשכן וליתן אותה במים קדושים הנתנים בכלי חרס ולמחוק בהם את השם הקודש ולהשקותם להאשה דהנה האדם בחייו יסודו מעפר ובו נפש החיוני ועליו מושל נשמתו שהיא חלק אלק' ממעל וגופו נמשל כחרס הנשבר בקל אשר בלתי אפשר עוד לעשותו שלם בהתחבר שבריו ולכן להראות בהאשה הנחשדת שנשארה בטהרה ולא הוטמאה הי הציוי לקחת עפר קדוש נגד יסוד הגוף ומים קדושים שהם משל החיים שהחיים נמשל למים כאשר אמרה אשה החכמה שמואל ב' י"ד כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה והשם הקדוש הוא נגד הנשמה שהיא נשמת אלוק והכלי חרס אשר הכל נתון בו הוא דוגמת הגוף שנמשל לכלי חרס ואם תשתה האשה ולא יזיק לה זה אות ומופת שטהורה היא שהטהרה והקדושה לא יתאחדו עם הטומאה ולכן מה שאמר אברהם על עצמו שעפר הוא ניתן להתנצלות לבניו לנקות החשודה אשר קינא לה בעלה ולעשות שלום בין איש לאשתו או לדחות הטמאה מבניו למען יוסרו כל הנשים

והנה במה שאמרנו שתכלית האדם הוא שלא להנות מעולם הזה רק במדה הצריך לו לחיי נפשו ולא להתענג בתענוגי עולם בזה יש לבאר מה דאמרינן סוטה פרק ז דרש רבא מפני מה נענש דוד בעוזא מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חקיך בבית מגורי אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותם זמירות הרני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואיהו אתיה בעגלה עכ"ל וגם בזה יש לדקדק איזו מדה כנגד מדה הי' בזה שנכשל להביא הארון בעגלה נגד צווי הכתוב בכתף ישאו ועוד יש לדקדק מה חטא דוד במה שאמר זמירות היו לי חקיך הרי אדרבה הראה בזה כמה חביבין לו דברי תורה שמתענג בהם כאשר יתענג בזמירות אכן י"ל שאם אמרנו שתכלית האדם בעוה"ז ז הוא רק עבודת בוראו ולא להתענג בתענוגים זה לא נאמר בלבד על תענוגי הגוף כי אם גם על תענוגי הרוחני וגם על עסק התורה שגם זה לא יהי' רק למען עשות נחת רוח ליוצרו ולא להנאת עצמו ולכן לא תושג התורה כי אם ע"י יגיעה כמו שאמרו ז"ל לא יגעתי ומצאתי אל תאמין וזה מה שבירך יעקב לבנו יששכר באמרו יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד יאמר כי מי שאינו יודע מתענוגי עולם ואינו מתענג בהם אין שכרו גדול כל כך כמי שיודע אותם וחדל מהם לכבוד קונו ולכבוד תורתו וזה ענין ברכת יעקב ליששכר שהי' אב החכמים הגדולים בתורה כמו שדרשו רז"ל על מה שנאמר מבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ולכן אמר שהוא כחמור גרם החזק הרובץ בין המשפתים כי אף וירא מנוחה כי טוב שיודע טובת המנוחה נגד רעת היגיעה וגם יודע את הארץ כי נעמה שיודע נעימות תענוגי הארץ עם כל זה לא מתענג במנוחה ולא בתענוגי העולם כי אם נוטה שכמו לסבול עול התורה ויהי למס עובד לכל אחיו:. ובזה מצאנו טעם למה לבני קהת לא ניתן עגלה כי אם בכתף ישאו באשר שפקודתם הי' נשיאת הארון אשר בו התורה ויורו בזה לישראל שצריך להטות שכמו לסבול עול תורה לא לבחור לו דרך הקל להתענג כמי שמעביר משאו על העגלה הנמשך ע"י הבקר ועל כן צריך ללמוד גם הדברים קשה ההבנה שלא ישיגם רק ביגיעה רבה אם צריך להם ולא יבחר ללמוד רק דברים קלים מה שערב לו שאין צריך ליגע בהם בשכבר יודע אותם שבזה יבוא לשכוח מה שצריך לו בקיום המצות וזהו מה שטעה בו דוד שאמר זמירות היו לי חקיך שכל כך בעונג ובקלות אני לומד חקיך כמי שמתענג