מנחת עני קעב

והוא על שחטא נגד ידיעת הבורא כאלו לא יודע מחשבתו לכן גם זה נקרא מועל מעל בד' והשלישי הוא מי שעושה במחשך מעשיו באומרו מי רואני וזה כופר בידיעת הבורא שאין דבר נעלם ממנו ואין נסתר מנגד עיניו וזה מה שמגדיל חטא הסוטה שנסתרה והיא נטמאה ולכן בה נאמר איש איש כי תשטה אשתו ומעל בו מעל הן בהקב"ה הן בבעלה כנאמר במדרש שכפרה בהקב"ה

אמנם נגד שלשה אלה שמעלו בד' בקדשיו במחשבתו ובידיעתו נתנו לנזיר שלשה מצות לקדש עצמו לד' בדברים שמתנגדים לחוטא בשלשה דברים האלה שנתנו לו שלשה מצות להזיר עצמו מן הגילוח מן היין ומן טומאת המת: נגד המועל בקדשי ד' הוא השמירה מטומאת מת דאמרו רז"ל בברכות פרק ו' הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאלו מעל בקדשי שמים דכתיב לד' הארץ ומלואה והענין שהאדם מורכב מגוף ונשמה הנשמה הוא אלקים והגוף הוא חלק הארץ ולכן מי שנהנה ומברך בברכה נותן חלק לד' ואז יכול להנות גם בחלקו המת שהוא הגוף אבל אם נהנה בלא ברכה אז מהנה חלקו המת בלבד ומעל בקדשי שמים שלקח לעצמו חלק הנשמה ולרמז על זה נאסר לנזיר לטמא עצמו למת להזכירו שיזיר עצמו גם מכל תענוגי העולם שנהנה מהם רק חלקו המת שהוא הגוף ולא גם כן חלקו האלקי שהוא הנשמה שאז מועל בקדשי ד' ולכן הציווי להנזר מטומאת מת הוא נגד המועל בקדשי ד': הציווי תער לא יעבור על ראשו כי נזר אלקיו על ראשו הוא נגד עובר עבירה בסתר שגונב דעת המקום כאלו אינו רואה שאמרו רז"ל שדומה לדוחק רגלי שכינה דכתיב והארץ הדום רגלי ונגד זה נאסר הגילוח להנזיר שבזה מראה לעין כל שמכיר מלכות הקב"ה בשנושא נזר אלקיו על ראשו: הנזירות מן היין הוא נגד החוטא במחשבה העליונה דכתיב מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. מה שפרט הכתוב כל הדברים האלה אחר אשר אחרי כך נאמר מכל אשר יעשה מגפן היין לא יאכל שהכל בכלל יש לומר דאולי בא לרמז על החטאים במחשבה שהם ד' במספר (א) מי שירצה לדרוש במופלא ממנו שזה מבלבל את שכלו כמו שאירע לבן זומא כשנכנס לפרדס כדאיתא חגיגה פ' ב' שנאמר לו דבש מצאת אכול דייך פן תשבע ותקיא (ב) מי שהולך אחר דיעות נפסדות כמו שאירע לאחר (ג) אם משים עיקר חכמה שלו לדברים גופניים שאז שכלו אינו נקי להקרא פרי קדש הלולים (ד) אם מערב ספיקות עם הוודאים מה שנקרא בלשון רז"ל מערב שמרי יין עם היין: ועל אלו ד' דברים מרמזים אסורי הנזיר מיין ושכר יזיר הוא המחשבה שמבלבל אותו כמו ששותה יין חזק ביותר שמבלבל שכלו. חומץ יין הוא נגד המחשב מחשבות נפסדות מינות ואפקורסות שנקרא חומץ בדברי רז"ל כדאמרינן ר"ה ג' כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ. משרת ענבים הוא מה שביארו רז"ל שרה פתו ביין שנבלע היין בלחמו והוא נגד מי שמשים מחשבתו על דברים גופניים ולא על הרוחני לעסוק בתורה. וענבים לחים ויבשים הוא נגד מי שמערב היין בשמריו הספיקות בוודאות כי בענבים היין והשמרים עוד מעורבים ולכן נזירתו מן היין הוא לכפר מה שחוטא אדם במחשבתו נגד מחשבה העליונה

ובזה יש לבאר מה דאיתא נזיר דף ד' תניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מיים מן המעיין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר להזיר לד' עכ"ל ובנדרים דף ט' מקשה על זה מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכיל דאתי על חטא כל אשמות נמי לא ליכול דעל חטא אתו ומשני דנזיר טמא מסתמא מתחרט על שקבל עליו ימי נזירות ונמצא מביא חולין לעזרה אכן אכתי יש להבין למה מאשם נזיר זה אכל שמעון הצדיק ולא חש לזה ויש לומר דעל מה שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש אמר ר' אלעזר הקפר נזיר חוטא הוא שציער עצמו מן היין והקושיא מפורסמת שאדרבה התורה קראה אותו קדוש וגם אם נחשב לו חטא שצער עצמו מן היין למה נאמר אשר חטא על הנפש דוקא בנזיר טמא ולא בנזיר טהור וליישב זה יש לומר שמי שיזיר עצמו בנזירות אפשר שעשה זה מפני ג' טעמים או שרצה לענות עצמו לכפר על עון שנהנה מאיסור ולכן מונע עצמו גם מהיתר בצער או שעשה כן להכניע יצרו להנצל מחטא לבל יתעה יצרו אותו או שעשה כן כדרך המשוגעים שמצערים עצמם חנם כמעשה עובדי הבעל כדכתיב ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם וידענו שהבא לטהר מסייעין לו ולכן מי שיזיר עצמו על פי טעם הראשון נקרא טוב שרצה לנקות עצמו מעונו ומי שיזיר עצמו ע"פ טעם השני הוא קדוש שמצער עצמו להיות קדוש לד' ולהנצל מן החטא אבל מי שיזיר ע"פ הטעם השלישי הוא חוטא כמו שמחבל עצמו דאמרינן בב"ק שאינו רשאי והנזיר הזה שנטמא זה סימן שלא נזר במחשבה נכונה כי אם במחשבה הנפסדת ע"פ טעם השלישי ולכן