מנחת עני קעא

ליתן להקב"ה תודה גם על מה שנראה בעיניו היותו רעה ר' לוי אמר הטעם הפשוט שאם חסד אשירה שאם משפט אשירה לומר גם אם הרעה אשר מצא אותו הוא לפורענות ע"פ משפט מכל זה יחשב לו לטובה כמו שאמר רעהו צופר לאיוב איוב י"א לנחמו על יסוריו ודע כי ישה לך אלוק' מעוניך שכמו שנחשב לרעה לרשעים מה שאין בא להם עונש בעולם הזה כדכתיב בפרוח רשעים כמו עשב להשמדם עדי עד כמו כן הוא לברכה לישר הולך שנפרע ממנו הקב"ה על מה שחטא בעולם הזה כדי להנחילו העולם הבא בלי מגרוע ולהצילו מדינו של גהינם:

. רבי שמואל בר נחמני נתן טעם אחר איך יכיר האדם גם בפורענות הבא עליו מדת הטובה והרחמים של הקב"ה ומביא על זה הפסוק בד' אהלל דבר באלקים אהלל דבר והוא על פי מה שמסיים הפסוק באלקים בטחתי לא מה יעשה אדם לי וכבר פירשנו פ' תצוה שרצה לומר שטוב לאדם להיות נקי על פי מדת הדין מלהחנן על פי מדת הרחמים שעל ידי זה יהי' בטוח שיגן הקב"ה בעדו נגד רעת בני אדם שהם בעלי בחירה כי אם אמרו רז"ל שכנגד האדם שהוא בעל בחירה לא יגן בעדו ד' מפני שאינו נוטל הבחירה מבן אדם זה רק אם הניזק מאדם אחר ראוי לעונש ועל פי רחמים לא גבה הקב"ה חובו ממנו אז הוא יכול להענש ע"י אדם אחר אחרי שבדין הוא ראוי לעונש אבל אם על פי דין שמים הוא נקי אז ודאי ד' לו מחסה להצילו מיד בני אדם כי מי הוא נקי אבד וזה מה שאמר באלקים אהלל דבר אהלל הפורענות שלקה אותי כי אז בטחתי שלא יעשה אדם לי וזה הוא הטובה שנצמח לו מן הפורענות והוא ודאי גדול מאוד כי העונש הבא מן השמים הוא בקל וברחמים ואם יענש על ידי בחירת בני אדם הוא באכזריות כמו שמצאנו שענש הקב"ה לסנחריב ולנבוכדנצר על שהרעו לישראל אף שהיו שבט אף של הקב"ה לענות את ישראל על חטאיהם מפני שענשו באכזריות:

ורבי תנחום נותן טעם אחר למה גם לצרה ויגון יודה להקב"ה ע"פ מה שאמרו ז"ל למה היו האבות והאמהות עקרים ועקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וזה מה שאמר כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא כמו שעל הטובה בשם ד' אקרא ליתן לו תודה כן כאשר צרה ויגון אמצא בשם ד אקרא דאולי לא מצא אותי כן רק למען בשמו אקרא להתפלל אליו וישמע תחינתי לפדות עצמי במהרה מכל צרה ויגון:

ורבנן אמרי מהכא ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך הם הוסיפו על טעם הראשונים לומר שגם אם לא נבין למה בא הפורענות עם כל זה נבטח שלא בא רק ברחמים שעל כן הפסוק לא אמר ואלקים לקח כי אם ד' לקח בשם של רחמים כמו בד' נתן שהוא ברחמים והוא על פי מה דאיתא במדרש ישעי' י"ב אודך ד' כי אנפת בי דרש רב יוסף במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהלכו לסחורה וישב לו קוץ לאחד מהם ברגלו התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבע ספינת חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני וכן הוא אומר לעושה נפלאות גדולות לבדו אמר רבי אלעזר אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו עכ"ל מזה שמענו שלפעמים האדם חושב בדעתו שבא לו רעה ולימים מכיר שגמל הקב"ה עמו חסד ורבי אלעזר מוסיף על דברי רב יוסף שלפעמים האדם אפילו לבסוף לא נודע לו הטובה שעשה הבורא עמו ועל כן אמר עושה נפלאות גדולות לבדו שרק לו נודע ולכן על כלפנים יתן שבח והודי' לבורא על כל מה שאירע לו וזה מה שאמר ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך שגם הלקיחה היא במדת הרחמים ולכן סמך לזה מה שאמרו התנאים רבי עקיבא ורבי מאיר לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. לפרשת נשא

בסמיכות הפרשיות פ' גזל הגר ופ' סוטה ופ' נזיר ופ' ברכת כהנים יש לומר שבשלשה עבירות כתוב בתורה שמעל בד' בויקרא בפ' מעילה נאמר נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ד' ועוד שם בפ' גזילה נאמר נפש כי תחטא ומעלה מעל בד' וכחש בעמיתו ונכפל זה בפ' זו לענין גזל הגר שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בד' ועוד בפ' זו סמוך לזה כתיב איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל דאיתא במדרש הדה"ד צור ילדך תשי זה שאמר איש איש שכפרה בשנים בד' איש מלחמה ובאישה ויש ליתן טעם למה דוקא בעבירות האלה כתיב שמעל מעל בד' כי אם אמנם בכל עבירות אשר יחטא האדם פוגם בכבוד אביו שבשמים עכ"ז בעבירות האלה חוטא עוד יותר מזה שיש בהם הכחשה באביו שבשמים והוא מי שמועל בקדשי שמים שלוקח לעצמו מה שנקדש לד' כאלו הוא הפקר ואין לו בעלים ושנית מי שכיחש וגנב בזה דעת המקום כאלו הקב"ה אין יודע מחשבתו הוא גם כן כופר בהקב"ה והוא מה שנאמר ומעלה מעל בד' וכיחש בעמיתו וגו' ומבואר זה יותר בפ' גזל הגר דאיתא במדרש כי יעשו מכל חטאת האדם אפילו שחשבו לעשות ולא עשו ללמדך שמשעה שמחשב אדם לחטוא כמועל במקום עכ"ל