מנחת עני קע

יצטרכו ישראל עוד לתפלה למען ישפיע להם טובה שאז יקויים טרם יקראו ואני אענה וגם קרבן לכפר אין צריך עוד כי אם אין חטא אין כפרה אבל נגד זה תגדל חוב המאושרים בכל הטובות להודות ליוצרם על כל הטובות אשר גמל להם ולכן לעתיד לבוא כל הקרבנות וכל התפלות בטילות ורק ההודאות וקרבנות התודה לא בטילות כדברי המדרש

ובזה יש ליתן טעם שכל המנחות באות מצה ורק בשתים הי חמץ שתי לחם שנקרבו בחג השבועות היו חמץ ובמנחת תודה היו שלשה מינים חלות רקיקים ורבוכה מצה ומין אחד הי' חמץ שידוע מה שאמרו כבר קדמונינו שהחמץ מרמז על יצר הרע שהוא שאור שבעיסה ומצה מרמז על יצר הטוב והנה ענין ביטול יצר הרע אין זה שיחדלו התאוות הטבעיות רק שיחדל מהם תאוה לרע לעבור על דברי תורה כי אם התאוות בעצמן יהיו בעבודת לקיים מצותיו בהם כגון תאות האכילה לאכול מצה וכדומה אשר על זה נאמר ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך שדרשו רז"ל בברכות פרק ט' בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע ואמנם כל זמן ששולט היצר הרע גם לרעה וכשמו כן הוא אז לא יאמר עליו שהוא נרצה לעבודת ד' באשר רק לפרקים וממיעוט בני אדם הוא נבטל לגמרי להיות לרצון לפני ד' ורק לעתיד לבוא שיבטל יצר הרע אז תהינה גם כל התאוות שהיו מקורו קדוש לד' ועל שלעתיד לבוא קרבן תודה לא יבטל לכן הי' בתוך קרבן גם מנחת חמץ לרמז על זה וכן בשעת מתן תורה כשנתנו הלוחות שנאמר בהם חרות על הלחות שדרשו רז"ל על תקרי חרות אלא חירות חירות מיצר הרע שנבטל מן היצר של התאות חלק הרע והיו קדושים לד' לכן שתי הלחם ע"פ דברי קדמונינו גם כן היו של חמץ לרמז שגם החמץ כשיהי' לתועלת ולא להפסד הוא קרבן נרצה לד'

אכן עוד יש ליתן טעם למה בקרבן תודה הי' חמץ ולמה היו ארבע מינים מנחה מה שלא היו בקרבנות אחרות דאמרו רז"ל ברכות פ' ט' ארבעה צריכים להודות היוצא מבית האסורים ויורדי הים והולכי מדברות וחולה שנתרפא והם נרמזו תהלים ק"ז והנה כל הטובות האלה גמל הקב"ה על ישראל בהוציאם מארץ מצרים שהיו יוצאים בישועתו מבית האסורים כדכתיב ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים והיו בסכנת הים כשעברו ביבשה תוך הים והצילם ד' לבל כסו אותם גלגליו כאשר כסו צורריהם והלכו במדבר הגדול והנורא כדכתיב המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ומכל הסכנות הצילם בחסדו וגם הציל אותם מכל מכות מצרים שנקראים מחלות כדכתיב כל המחלה אשר במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאך. אמנם הי' חילוק בין הטובות האלה אשר גמל ד' לישראל שהשלש הראשונות גמל עמהם אחר כבר נתקדשו ע"י שהפרישו עצמם מע"ז וקיימו מצות פסח ומילה אשר על זה נקראו צבאות ד' בהוציאם מארץ מצרים שכבר נכנסו תחת כנפי השכינה אבל ההצלה ממכות מצרים היתה טרם יצאו שהיו אז עוד תחת ממשלת היצה"ר. ובזה מצאנו טעם למה היו ד' מיני מנחות בקרבן תודה וא מהן חמץ שצו הקב"ה כן לישראל לזכר הארבע טובות שגמל עמהם בהוציאם ממצרים אשר על כן גם לדורות על ארבע טובות האלה צריך האדם להודות ולהביא קרבן תודה ובאשר שבשלשה מהם היו כאשר כבר נכנסו תחת כנפי השכינה ואחת מהן בשהיו עוד תחת ממשלת הטומאה לזכר זה היו ג' מהמנחות מצות שמרמז לקדושה וא' חמץ שמרמז ליצה"ר השאור שבעיסה

ומה שצריך ב' תודות ההודאה וקרבן תודה ע"פ המדרש הנ"ל לזה יש ליתן טעם שאם אמנם בתפלה על העתיד הדברים היוצאים מפי המתפלל באים ממעמקי הלב כאשר ידע את מכאובו ובא לעורר רחמי אביו שבשמים עליו לא כן במה שנותן תודה על מה שעבר שבזה אפשר לדבר דברים בפה ולבו בל עמו ולכן למען הזכיר להמודה גודל החיוב המוטל עליו להורות למטיבו צריך להביא קרבן אשר הוראתו כמו בכל הקרבנות שמקריב החוטא כאלו נותן נפשו לבוראו לכפר על חטאו כן יקריב הנותן תודה קרבן להזכירו שיתחייב ליתן כל חייו למטיבו ובפרט כפי אשר אמרנו שיש רמז בקרבן תודה על כל הטובות הגדולות אשר גמל הקב"ה לישראל ולכן נאמר וכי תזבחו זבח תודה לד' לרצונכם תזבחוהו לומר לכך אני מצו לזבוח זבח תודה ולא מספיק תודת דברים בלבד למען לרצונכם יהי'

ואמנם לא בלבד על מה שנראה לנו טובה עלינו לשבח לאדון הכל כי אם גם על מה שנראה לעינינו רעה כי רעה ממנו לא תצא והכל לטובה כדאמרינן ברכות ד' ס' חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אמר רב אחא משום רבי לוי מאי קרא חסד ומשפט אשירה לך ד' אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה רב שב"נ אמר מהכא בד' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בד' אהלל דבר זו מדה טובה באלקים אהלל דבר זו מדת פורענות רבי תנחום אמר מהכא כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ד' אקרא ורבנן אמרי מהכא ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמי' דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד עכ"ל ויש להבין למה צריך ד' דרשות ולא סגי לכל אחד מאלה החכמים בדרשה של אחר אכן י"ל שכל אחד רצה ליתן טעם אחר למה האדם צריך