מנחת עני קסט

ובזה יש לבאר מה שנאמר הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם הללוי' הקושיא מבואר כי איך על שגבר עלינו חסדו יהללוהו כל האומים מה טובה להם בזה גם ואמת ד' לעולם נראה שאין לו קשור עם תחלת הפסוק אבל על פי הנ"ל מבואר היטב כי אמר דוד שכל האומות וכל הגוים יהללו את ד' באשר גבר עלינו חסדו לתת לנו את תורתו בעבור שמזה נצמח שאמת ד' לעולם שנתאמת ונתקיים העולם וע"י זה נתקיימו גם הם: ועוד יש לפרש דהנה אם שני בני אדם באים בחדר המשפט לפני השופט ויבקש האחד מן השופט שיטה אליו חסד לצדקו בטענתו הלא ישיב לו אם אעשה עמך חסד אעשה עול לשכנגדך ובמקום המשפט לא יצדק צדקה וחסד וכן האב כשינחיל את נחלתו לבניו וירבה לאחד יותר על שהי' מגיע לו אם היתה החלוקה בשוה בין כל בניו הלא מה שמוסיף להאחד יגרע מן האחרים אכן לא כן בממשלת בורא העולם כי אם יטה החסד להאחד לא יזיק זה לאחרים כי אלקי המשפט לא יעשה עול לשום ברי' מבריותיו וכן ראינו כשהנחיל לישראל ארץ כנען אף כי היו יושבי כנען אז חוטאים בכל התועבות עד שנאמר עליהם ותטמא הארץ ואפקוד עונה עלי ותקיא הארץ את יושבי' ואף כי כבר נשבע לאוהביו האבות הקדושים להנחיל הארץ לזרעם עם כל זה לא קיים דברו עד שנתמלא סאה הפשע ליושבי כנען כמו שאמר כבר לאברהם ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה הרי גם להחוטאים אשר תעב לא עשה משפטו עד נשלם מדת עונם ואמרינן בראש השנה דף י"ח כתיב ורב חסד ואמת בתחלה באמת לבסוף ורב חסד ומזה למדנו שאמת מתנגד לחסד שאמת הוא המשפט צדק שורת הדין וחסד הוא לפנים משורת הדין: ובזה יפורשו הפסוקים הללו את ד' כל גוים שבחוהו כל האומים ולא תאמרו איך נהלל את ד' ששונא אותנו ונתן אהבתו לישראל עמו לזה אומר כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם כי אף שגבר עלינו חסדו שעשה עמנו לפני משורת הדין עכ"ז לא תפסדו מאומה שאין זה בחוקו כשיתחסד עם אחד מברואיו שיזיק להאחר כאב החולק נכסיו בין בניו כי אתם לא תפסידו מאומה בזה במה שמגין עלינו בחסדו כי ואמת ד' לעולם לכל העולם נשאר באמונתו שופט צדק לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ולא יקפח שכר כל ברי' לכל יושבי תבל המכירים אותו לכן גם עליכם הוטל להללו ולשבחו על אמונתו

ומה הוא הענין שגבר חסדו עלינו ביותר הוא מה שנאמר ישעי' נ' מי בכם ירא ד' שומע בקול עבדו אשר הלך חשיכים ואין נוגה לו יבטח בשם ד' וישען באלקיו ובביאור פסוק זה הקשה ההבנה ובפרט מה שאמר שומע בקול עבדו וגם מה שמסיים יבטח בשם ד' וישען באלקיו שנראה כפל יש לומר דאמרינן סוכה נ"ג מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהי' מנון מי שמפנק מנעוריו את היצר הרע שראוי להיות עבדו העובד אותו ועליו ימשול אם מפנק אותו אחריתו יהי' מנון שהמיועד להיות עבד יהי אדון להיות מושל בו וזה מה שאמר מי בכם ירא ד' שומע בקול עבדו אשר עד עתה שמע בקול עבדו שהוא קול יצר הרע שנקרא עבדו על פי הנ"ל אשר הלך חשיכים ואין נוגה לו אשר על ידו הלך דרך החושך שהוא דרך החטאים והעבירות מבלי שהאיר לו אור התורה אם רק התחיל להיות ירא ד' ויחרוט על מה שעשה יבטח בשם ד' שהוא של רחמים וחסד בו יבטח שיתן לו כח ברחמיו למשול על יצר הרע ואז ישען באלקיו שגם כשישפוט ד' עליו בשם אלקים שהוא שם השופט יצא חפשי מן העונש על כל מה שעשה וזה החסד שגומל ד' עם ישראל והוא מה שאמר בלעם ד' עוז לעמו יתן שמחזק אותם לעמוד בנסיון ולקיים תורתו

אמנם על זה כי גבר עלינו חסד ד' שלא יחליף ולא ימיר אותנו באומה אחרת עלינו להודות ולשבח אותו יתר מכל האומות הן בעולם הזה והן לימות המשיח כנאמר במדרש רבה פ' אמור וכי תזבחו זבח תודה לד' לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינה בטילה לעולם כל התפלות בטילות והודית תודה אינה בטילה לעולם שנאמר קול אומר הודו לד' כי טוב אילו הודאות מביאים תודה בית ד' זה קרבן תודה וכן דוד הוא אומר עלי שקים נדריך אשלם תודות לך תודה אינה נאמר אלא תודות ההודאה וקרבן תודה עכ"ל מהמדרש למדנו ב' דברים שתודה לא בטלה לעתיד לבוא ושצריך ב' דברים הודאה וקרבן תודה ולהבין למה כן נאמר שיש ליתן טעם למה כל הקרבנות בטילים ותודה לא בטילה דהנה ע"י שלשה דברים האדם מקרב עצמו לבוראו ע"י תפלה ע"י קרבן וע"י תודה ושלשה האלה בהוראתיהם הם נבדלים זה מזה על פי הבדל העתות תפלה היא על העתיד שמפיל תחנתו לפני בוראו שיעשה לו רצונו אכן על העבר אין ענין לתפלה ובהיפך זה הוא תודה שאין לו ענין על העתיד כי אם על העבר שמשבח ליוצרו ונותן לו תודה על מה שקבל ממנו כבר אכן הוראת הקרבן הוא כולל שניהם שנקרב מן האדם לכפר על מה שחטא ונקרא גם דורון ובפרט קרבן העולה על פי דברי רז"ל למען ימצא חן וחסד לפני בוראו לעתיד והנה לימות המשיח יבטל יצר הרע כנראה מהרבה מקראות על זה בדברי הנביאים וגם תהי' הטובה בתכלית השלמות וגם יבולע המות ומחה ד' דמעה מעל כל פנים לכן לא