מנחת עני קסח

בחברת האדם איך יחפוץ במצות המעוררים קנאה ושנאה ומפרידים חבלי החברה

אמנם נגד כל הטענות הנכזבות האלה מצאנו תשובה בהשמות אשר נקרא בהן ההר עליו נגלה הבורא עולם לתת תורתו לישראל ועל ידם לכל יושבי תבל:

נגד טענה א' שהמצות הם דברים בלי טעם נקרא הר האלקים שישב בו האלקים בדין כנאמר ואלה המשפטים שמראה שבמאזני צדק ומשפט שקל הבורא מצותיו בשקל משפטו לזכות או לחייב והיאך ירהיב אדם ילוד אשה בנפשו לומר שהמצות המה בלי טעם מפני שהוא במעט שכלו העצור בהבלי עולם לא מבינם ולא מצא להם טעם:

נגד טענה ב' שהמצוות לא נתנו להיות חיוב לעולם רק לעת ההיא לזה נקרא הר בשן שבא שם הקב"ה ולכן כל זמן שלא יבוא הקב"ה בהתגלות כבודו לבטל התורה נשארה בתקפה וגבורתה כמשפט חוקי המלך בשר ודם שלא יבוטלו רק אם המחוקק בעצמו נגד טענה ג' שמעלת האדם היא להיות חפשי ולא להיות כשור סובל עול לזה נקרא הר גבנונים שפסל כל ההרים כשם שאתה אומר או גבן ויפורש זה על פי מה דאיתא מגילה כ"ט מאי דכתיב למה תרצדון הרים גבנונים יצאת בת קול ואמרה להם תרצו דין עם סיני כלכם בעלי מומין אתם אצל סיני כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק אמר רב אשי שמע מינה האי מאן דיהיר בעל מום הוא עכ"ל הרי שמעלת הר סיני הי' נגד שאר ההרים שבחר בו ד' ליתן התורה עליו מפני עניוות והכנעה ולכן זה היא התשובה על טענת הפושעים שמגביהים עצמן בגאוה שאין כבודם לסבול עול מצות שמעלת האדם להיות חפשי:

נגד טענה ד' מה יתן ומה יוסיף להקב"ה עבודת האדם נגד זה הי' שם ההר הר חמד שחמד הקב"ה לישב עליו וליתן תורתו וזה ראי' שיש חפץ להקב"ה שתקויים תורתו:

נגד טענה ה' מה אפסיד אם אעבור על המצות שטוענים המכחישים בהשגחה ובשכר ועונש לזה נקרא הר חורב שבו נשמטה החרב שנאמר מות יומת כדכתיב ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו כי פי ד' דבר:

ונגד הטענה ו' איך נחזיק במצות שמבדילים ומפרידים אותנו מן האומות ומעוררים שנאתם עלינו לזה נקרא הר סיני שבו ירד שנאה לאו"ה שבזה חפץ ד' שיהי' הבדלה בין ישראל ובין האומות כדכתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כי רק ע"י זה תתחזק התורה אחרי אשר בהיפך נאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ולכן מששה שמות של ההר שעליו נתנה התורה נתרמז התשובה על כל טענת הפוקרים בה ומכחישים אותה:

אכן אף שהי' מצורך התורה להיות ישראל מובדלים מן העמים בקיום המצות עכ"ז לא תופר בזה האחדות והאהבה בחברת בני האדם כמו שהכהנים היו נבדלים מישראל בהרבה מצות ועכ"ז נשוו להם במצות ואהבת לריעך כמוך ורק בענין זה ועל בחינה הזאת היא הבדלת ישראל מי האומות כדכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ולכן קבלה אצלינו שגם חסידי או"ה יש להם חלק לעולם הבא. וזה מה שכבר נבא בלעם לאו"ה כדאיתא בגמרא זבחים קט"ז ד' למבול ישב בשעה שנתנה תורה הי קול הקב"ה הולך מסוף העולם ועד סופו נתקבצו כל או"ה ובאו אצל בלעם ואמרו מה קול ההמון אשר שמענו שמא הקב"ה מביא מבול לעולם אמר להם וישב ד' מלך לעולם כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם אלא ד' עוז לעמו יתן שהקב"ה נותן לישראל את התורה ענו כולם ד' יברך את עמו בשלום עכ"ל ויש לדקדק איך ולמה יראו שיביא מבול לעולם באשר שמעו קול ד' הלא כשבא המבול בימי נח לא נשמע קול ד' ואיך חשבו זה לסימן עתה שיביא מבול לעולם. ועוד י"ל הרי באותן האומות היו גם עשו וישמעאל שחזר הקב"ה עליהם ליתן להם התורה ולא אבו לקבלם כנאמר ד' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן והרי הם כבר ידעו והיו יכולים גם להודיע לשאר האומות שד' נותן התורה אכן יבואר זה ע"פ מה דאמרינן ע"ז א' תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו ובודאי מה שנאמר אם יקבלו ישראל הוא רק על שם העתיד שהרי הקב"ה החזיר אותה לשאר האומות ועל כל פנים הי' קבלה גם להאומות ע"פ נביאיהם שאם לא תקובל התורה מיושבי תבל יחרב העולם ולכן כששמעו ההמון הגדול פחדו שאחר שעשו וישמעאל לא רנו לקבל התורה שבא העת שיחריב הקב"ה את עולמו ושיביא הקב"ה מבול לעולם ויחרב העולם כלו אבל בלעם השקיט אותם מיראתם ואמר וישב ד' מלך לעולם כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם ומה ששמעתם קול ההמון הגדול הוא באשר שחמדה גנוזה שלו נותן לארץ לישראל שקבלו תורתו והוא בכבודו בעצמו השמיע קולו מן השמים ונעשה זה בכבוד ועוז והוד והדר בהתגלות כבוד מלכותו וזהו מה שאמר ד' עוז לעמו יתן שבזה התאזר אותם בכח ועוז לעמוד בנסיונות ואז כששמעו כן שמחו על שנתחזק העולם על ידי קבלת התורה מישראל ואמרו ד' יברך את עמו בשלום שיהי להם שלום עם כל יושבי תבל ויהיו באחדות עמהם וגם הם ישבו בשלוה ועל כן לא בלבד שאין לאו"ה תלונה על ישראל לשנוא אותם כי אם ישלמו להם תודה שקבלו התורה באשר שע"י זה נתחזק העולם ולא נאבדו כאשר גם משה אמר לישראל ברוך תהי' מכל העמים כמבואר במדרש הנ"ל.