מנחת עני קסו

בהיתר ולא מן הרבות ההנאות האסורות ולשמחה מה זו עושה על זה משיב תועלתך הוא משולש. האחד. והסר כעס מלבך כי הלא רבות מהנאות אשר תתאוה להם אם לא תשיגם יהי' לך כעם וצער זה תסיר ע"י שבעצמך מפני כבוד בוראך לא תחמוד להם: ותועלת השני הוא והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל כי רבים מאשר חמדו לתאות בימי בחרותם כלו כחם בהבלי עולם עד שנעשה בשרם רזה ונפלו פניהם כבימי זקנה רעה כזה תעביר מבשרך כשתחדול מלמלאות תאוותיך ועל זה תשמח שעמדת כגבור נגד התאוות: ועיקר השמחה היא השלישי כי תוכל לעבוד את בוראך בימי בחורותך עד אשר לא יבואו ימי הרעה אשר אין בהם חפץ כי במדה שגדלה חמדתך להנאות העולם וחדלת מהם מפני כבוד בוראך ע"פ מדה זה תגדל שכרך והוא מה שאמרנו שגם ימי ילדות ובחרות הם מסוגלים לעבודת וזה מה שמרומז במה שמצוה למנות ימים ומצוה למנות שבועות החמשים ימים נגד חמשים שני חיים שיש לו לירוא מן הפורענות ושבע השבועות נגד שבעה עשיריות שנות חייו אשר עליהם בא לעולם לסגל בהם תורה ומצות ואולי זה מרמז מה שנאמר במדרש שבע שבתות תמימות תהינה אימתי הם תמימות בזמן שישראל עושים רצונו של מקום לומר שרק אז נקראו השבעה עשיריות תמימות אם בכלם עשו ישראל רצונו של מקום שכל שנה שלא עשו רצונו נחסר להם מן השבעה שבועות

ומה שחבב הקב"ה את ישראל לכפול להם הכתובה כפי משל המדרש הוא באשר שבתחילתם מצא הקב"ה בהם כפילת טובה כדאיתא במדרש ילקוט פרשה זו ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מצא שם ענבים כך מצא הקב"ה את ישראל שנאמר כענבים במדבר מצאתי אבותיכם לכך נאמר ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון לילה הי' העולם וכיון שקבלו ישראל את התורה האיר העולם שנאמר כי נר מצוה ותורה אור עכ"ל ויש לדקדק מה לשון מציאה גדולה אצל הקב"ה אשר לו הארץ ומלואה ומה המשל כענבים במדבר אשר מביא על זה גם איזה המשך הוא מה שמסיים וכיון שקבלו ישראל התורה האיר העולם עם מה שקדם ולהבין זה נקדים מה דאיתא עוד במדרש שלש מציאות מצא הקב"ה בעולמו אברהם דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך ישראל שנאמר כענבים במדבר דוד דכתיב מצאתי דוד עבדי עכ"ל ענין המציאה נשלש פה באברהם בישראל ובדוד והוא באשר שיש חלוק בין מה שמרויח אדם ממעשה ידיו ובפעולתו ובין מה שמרויח על ידי מציאה כי הראשון בא לו ע"י עצמו באשר עמל בו והשני במקרה בלי אשר פעל מאומה להשיגו והנה אם גם הקב"ה אינו נותן בלב האדם להיות צדיק כי הדבר תלוי בבחירתו כדאמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים עם כל זה הוא מזמין לאדם הענינים שנקל לו לבחור בטוב ולמאוס ברע כי למשל אחרי ה' יצחק בן אברהם ויעקב בן יצחק אף שעל פי בחירתם היו צדיקי עולם עכ"ז כבר הוכן להם הטוב בחסד הקב"ה להיות יצחק בן אברהם הצדיק אשר הדריך אותו בדרך הטוב והישר וכן יעקב בן יצחק הצדיק אכן אברהם שהי' בן תרח עובד ע"ז ככל אנשי דורו והוא בחכמתו ובצדקתו הכיר את בוראו בלי שהי' לו שום הכנה לזה על ידי עניני העולם אשר חי בהם לזה יקרא מציאה אצל הקב"ה באשר לא עשה מאומה להעלותו למעלה זו כמו אשר מצא מציאה שלא פעל מאומה להשיגה וכן אצל ישראל יוצדק על פי זה לשון מציאה כי הם אשר נטבעו בתועבות מצרים לשעה קלה כשנפדו עלו למעלה העליונה למעלת הנבואה ונשוו למלאכי השרת במה שקדמו נעשה לנשמע בקבלת התורה ולכל הגדולה הזאת לא הוכנו ע"י ענינים ולכן היו אצל הקב"ה כמציאה וכן דוד לכל הגדולות והנפלאות אשר עשה בגבורתו לכבוש כל הגוים סביביו מה שלא הוצלח לשום מנהל ישראל לפניו ולכל צדקותיו אשר עשה לא הי' לו הכנה ע"י עניני העולם כי נער רועה צאן הי' כאשר נמשח למלך על ישראל ולכן עליו אמר הקב"ה מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו כמי שמצא מציאה:

והנה אם הולך במדבר מוצא פרי לאכול ולשבוע ממנה גם אם אינה חשובה הלא יקרא אצלו מציאה באשר שאין הכנה במדבר שתגדל שם פרי כזה אבל אם ימצא שם ענבים מה שגם במקום יישוב לפרי חשוב יחשב אז שמחתו כפלים כי מציאה גדולה מצא וכן הענין מציאה שמצא הקב"ה את ישראל שאם רק מתועבות מצרים נעשו נקיים והיו עובדים את ד' גם זה הי' נקרא מציאה כמציאה במדבר באשר שהעלו עצמם מטומאה לטהרה מעובדי ע"ז לעובדי ד' אכן אחר שעלו עוד הרבה יותר ממעלה זו להשיג מעלת הנביאים ולהדמות למלאכי ד' זה הי' מציאה גדולה כמי שמצא ענבים במדבר פרי החשוב בארץ ציה ושממה וזה פירוש המדרש ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל כאדם שמהלך במדבר ומצא שם ענבים כך מצא הקב"ה את ישראל שנאמר כענבים במדבר מצאתי אבותיכם והוא מובן ע"פ דברינו למה ממשיל אותם לענבים במדבר ולמה נקראו מציאה גדולה

אבל עוד יש לומר למה נדמו ישראל לענבים במדבר ע"פ מה דאיתא במדרש יצילני מאויבי עז זה פרעה ומצרים ויוציאני למרחב שנתן לי את התורה הרחבה מני ים יחלצני כי חפץ בי אמר ר"י פזמא דידי (פי' מזל שלי) סלקא למיתן