מנחת עני קסג

והלא הי' יכול לומר למשה מספר כל שבט ושבט דרך כלל ובפרט כי יש סכנה במנין לגולגולת שאף שנמנו בשקלים אשר על זה לא נאמר ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם כמו שפי' רש"י הרי גם במנין ע"י שקלים יש סכנת נגף אם המנין שלא לצורך יציאת מלחמה כמו שכתב הרמב"ן שלכך הי' הנגף בישראל כשנמנו ע"י יואב בצווי דוד שוודאי לא טעו במה דכתיב ולא יהי בהם נגף בפקוד אותם ובלי ספק מנו אותם על ידי מחצית שקלים והי' הנגף מפני שהי' המנין שלא לצורך והרי גם פה נראה שלא לצורך נמנו אכן יש לומר שבזה בעצמו רצה הקב"ה להראות לישראל שהוא שוכן בתוכם כי במקום שהשכינה שורה ושולט שורה הברכה ואין שטן ואין פגע רע יכול לקרב אל מקום השכינה ולהראות זה לישראל ששוכן בתוכם צוה למנותם לגולגלותם להודיע להם שכל שהוא שוכן בקרבם הוא שומרם והוא מצילם וגם להודיע להם כי רק בעבור זה שיעשו לו המשכן לשכון בקרבם הוציאם ממצרים וזה פירוש המדרש כשהוא בא למנות ישראל בראש הספר הוא מזכיר אוהל מועד ויציאת מצרים לומר שהאחד גורם האחר שיצאו ממצרים בשביל שיבנו אוהל מועד לשכון הקב"ה בתוכם וזה גרם שנמנו לגולגלותם:. והמנין דרך כלל הי' להודיע להם חשיבותם לפני המקום כדאיתא במדרש הובא ברמב"ן שאו את ראש אין שאו אלא לשון גדולה ועוד איתא במדרש הובא שם כאן נתן רמז למשה שאו את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דכתיב ישא פרעה את ראשך והושיבך על כנך ואם לא יזכו ימותו כלם כמה דכתיב ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ והוא מבואר ע"פ דברינו שאם יזכו שהשכינה בתוכם יהי' המנין להם לגדולה וינצלו מנגף אבל אם לא יזכו אז יסלק הקב"ה שכינתו מהם וימותו כלם ע"י נגף

והנה תמורה בישראל שלא יהיו ח"ו עוד תחת ממשלת הקב"ה אפשר בשני פנים או שהקב"ה יחליף ממשלתו ויתן כבודו לאחרים או שהקב"ה יחליף ישראל באומה אחרת אבל מביא ראי' ששניהם לא יהיו שהקב"ה לא יתן ממשלתו לאחרים ושאין לו תמורה הוא מה שנאמר אין קדוש כד' כי אין בלתך ושלא יחליף ישראל באומה אחרת הוא מה שנרמז בסמיכות הפרשה כשם שאין ממירין בהמה בבהמה כך אינו ממיר את ישראל ולכן הקדים מה הקב"ה אחד ואין לו תמורה למה שרצה לומר שלישראל אין תמורה כי רק ע"י הראשון מבואר השני שיהי' ישראל תמיד תחת ממשלת הקב"ה. וזה מה שבישר גם הנביא לישראל עוד זאת אדרש לבית ישראל ארבה אותם כצאן אדם כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדי' שכצאן קדשים נראה מיותר אחרי שאמר כצאן ירושלים במועדי' אבל רצה לומר ולבשר את ישראל שתמיד יהיו נדרשים מהקב"ה ושלא ימיר אותם שידוע שאזהרת התמורה אינה רק בקדשים ולכן בישר להם שנחשבים לו כצאן קדשים ובלי אפשר שימיר אותם

וזה מה שמחזק בטחון ישראל בגלות הארוך שע"פ הנראה מש מהם חסד הקב"ה וכל טובה הושפע לאה"ע המונים את ישראל שעזבם ד' ונתן עמים אחרים תחתיהם לאהוב אותם ולחננם בטובו אכן כבר יעקב אבינו שצפה בנבואה כן חזק את ישראל באמונתם שגם בהסתר פניו מישראל לא יעזבם ולא יטשם: ובזה יבואר ממה שארז"ל פסחים פרק ד' ויקרא יעקב אל בניו בקש לגלות להם את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא ח"ו יש במטתי פסול אמרו לו בניו שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרו רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי אמר ר"י אמרי דבי ר"א משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדי' להביא בחשאי עכ"ל ויש להבין מה ענין ברוך שם שפתח יעקב אחר שאמרו בניו שמע ישראל גם מה ענין הגנאי בזה שמדמה לבת מלך שהריחה ציקי קדירה ומביאין לה בחשאי אכן יש לומר שכאשר ראה יעקב שנסתלקה ממנו שכינה כשרצה לגלות הקץ חשב שיש פסול בבניו ושזה טעם סילוק השכינה ממנו אבל אחר שאמרו שמע ישראל וגו' שאין בלבם אלא אחד ושהם מיחדים אותו כמו יעקב בעצמו אז הבין שטעם סילוק השכינה הי' להודיע לו שיבא עת אשר תסתתר השכינה מישראל כשיהיו בגלות ותחת שכאשר עת שכן בקרבם הכירו אחדותו בעצמו ובכבודו איך מכבד את המיחדים אותו בשם אחד ואוהבם לא יכירו אז אחדותו כי אם מצד כבוד מלכותו במה שמולך על העולם אשר בלעדו אי אפשר עמידת העולם כשיהיו אלקים רבים שהאחד יפסיד מה שבנה האחר ותבטל הטבע בחרבן ובשממה וזה מה שפתח ברוך שם כבוד מלכותו שאז בזמן הגלות שהסתתר השכינה לא יתאחד הבורא בשמו עצמו כי אם ישתבח ויתברך בשם כבוד מלכותו כמו שאמרו רז"ל על זמן הגלות לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב ד' יו"ד ה"א ונקרא בא"ד והוא מה שאמרנו שאז בגלות לא נקרא בשם עצמותו הנסתר כי אם מה שנגלה ממנו שהוא אדון העולם ומושל על הבריאה: ולכן משה שרצה מישראל שילכו בדרכי ד' כמו שמזהיר אותם הרבה פעמים ושלא תסתלק השכינה מהם לא אמר רק שמע ישראל ולא ברוך שם שלא רצה ללמדם איך יברכו ד' בעת אשר הזהיר אותם שלא תבוא עליהם אבל