מנחת עני קסא

מהלך בדרך באישון לילה ואפילה ומתירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ומן חי' רעה ומן הלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחחים ועדיין מתיירא מחי' רעה ומן הלסטים כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחי' רעה ומן הלסטים ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם עכ"ל וצריך ביאור מה משמיענו בהמשל ולהבין זה נקדים מה שנאמר ברכות פרק א' תניא ר"א אומר שלש משמורות הוי הלילה וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניי' כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה עכ"ל אולי רצה התנא בזה לרמז על שלשה מיני דינים העוברים על האדם כל אחד קשה מחבירו. הדין הראשון הם הצרות והיסורין שבאים על החוטא בעולם הזה למרק חטאיו ולהיטיב דרכו על דרך התנא והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. הדין השני הוא מה שדנים להחוטא לאחר המות בדין גיהנם כמאמר התנא משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש. ודין השלישי הוא לעת תחיית המתים אשר עליו נאמר בנבואת דניאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם וזה מרומז בדברי רבי רבי אליעזר שהצרות נקראים לילה כנמצא הרבה פעמים בפסוקים. דין גיהנם נמשל לכלבים הצועקים הב הב וכנאמר בישעי' והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וכן נאמר במשלי גם על גיהנם שאול ואבדון לא תשבענה ונאמר לעלוקה שתי בנות הב הב. דין אחר תחיית המתים שיקום הגוף ממה שנשאר ממנו באדמה ותתאחד עמו הנשמה ושניהם ידונו יחד כדכתיב יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו שדרשו רז"ל על הדין של גוף עם הנשמה אחר התחי' וזה נמשל עם תינוק יונק משדי אמו שהוא משל להגוף שיונק מאמו מהאדמה אשר ממנה נוצר על ידי העצם נסכא אשר נשאר ממנו בקבר בלי רקבון כדאיתא במדרש ולאחר שנוצר הגוף אשה מספרת עם בעלה שיתאחדו גוף ונשמה שנמשלו לאיש ואשתו כדאיתא בזוהר פ' חיי שרה שהנשמה היא האיש המשפיע והגוף הוא האשה המושפע וזה מה שאמר ר אליעזר שלש משמורות הוי הלילה הדין העובר על האדם עובר עליו בשלשה חלקיו הדין הראשון הוא משמורה הראשונה ח חמור נוער הם אותיות חומר שעונש זה אינו נוגע רק לגוף שהוא חומר האדם ולא לנשמה שנקראה צורה נגד החומר שיסורים אינם נוגעים לצער רק אל הגוף ולא אל הנשמה. משמר שני כלבים צועקים זה הדין של גיהנם שנוגע רק אל הנשמה ונמשל דין גיהנם לכלבים הצועקים כאשר אמרנו מפני ששאול ואבדון לא נשבעין כמו שאמר ישעי' מן הכלבים לא ידעו שבעה וכן דוד התפלל הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי דידוע דיחידתי אחת משמות הנשמה ולכן התפלל הצילה מחרב נפשי שנפש היא חיי הגוף שיומת במכת חרב ויחידה שהיא הנשמה הצילה מכלב שהוא עונש של גיהנם. והמשמרה השלישית הוא הדין שאחר תחיית המתים שהוא על הגוף ועל הנשמה אותו ממשיל בתינוק יונק משדי אמו שהוא הגוף ואשה מספרת עם בעלה המה גוף ונשמה יחד

וזה ג"כ ענין המשל לאדם שהי' מהלך בדרך באישון לילה ואפילה שהוא דרך האדם בעולם הזה שנקרא ליל והדין שעבר עליו שנקרא גם כן לילה ואפילה ואמר שמתיירא האדם משלשה מיני דינים מדין העוה"ז שהם יסורין ודין אחר המות שהוא דין של גיהנם ודין אחר תחיית המתים שיקיץ מקברו לחיי עולם ולא לחרפת ולדיראון עולם. דין העולם הזה ממשיל לקוצים ולברקנים ולפחתים שאינם מזמנין רק יסורין לגוף ולא מסכנין את החיים שהיא נשמת האדם. סכנת חי' רעה ולסטים היא משל הדין שאחר המות שנוגע אל הנשמה שהוא חיי האדם כמו חי' רעה ולסטים שהורגים ונוטלים את החיים. דין שאינו יודע באיזה דרך מהלך הוא הדין שאחר תחיית המתים שאינו יודע אם יוליכו אותו בדרך חיי עולם או בדרך חרפת ודראון עולם ומכל דינים האלה תצל התורה אם הוגה בה בעולם הזה וקיים מצותי' בתמימות וזה מה שאמר בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה שאז התורה היא האבוקה של אור כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור ומצילו מן הקוצים ומן הברקנים שהם יסורי העוה"ז בשכבך תשמור עליך בקבר הוא השמירה של אחר המות כשהגוף בקבר והנשמה עלתה למעלה שאז להצדיק כלתה הלילה והאיר לו אור הבוקר כדכתיב צדיק מושל ביראת אלקים וכאור בוקר יזרח שמש ואז ניצל מחי' רעה ומן הלסטים שהוא משל הדין של חיי הנשמה והקיצות היא תשיחך היא משל כאשר הגיע לפרשת דרכים אחר התחי' שזכות התורה תנהל אותו למצוא דרך חיי עולם ושלא יתעה לדרך דראון עולם

ולמה שאמרנו שעיקר תכלית האדם בבואו לעולם הזה הוא ללמוד תורה ולקיים מצותי' וכל שאר עסקיו הם רק לעזרו לבא אל התכלית הזה לזה מצאנו רמז בדברי רבב"ח בבא בתרא פ ה' שנאמר שם אמר רבב"ח לדידי חזי לי אורזילא בר יומי' (ראם בן יום א' דאותו היום נולד) דהוי כהר תבור (כן נולד גדול) והר תבור כמה הוי ארבעה פרסי ובי משכא דצוארא תלתא פרסי ובי' מרבעתא דרישא (מקום הנחת ראשו) פרסא ופלגא רמא כופתא וסכרי' לירדנא