מנחת עני קנט

באיזה מוליכין אותי וגם זה מבואר ע"פ המשל שאם הי' בטוח במחשבתו שיהי' חלקו בנעימים בעולם הבא אז אין לך הנאה גדולה מזה בעולם הזה ואחרי אשר הצדיקים לא רוצים ליהנות מעולם הזה לכן נאחזים בדאגה הזאת

וע"פ הדברים האלה נבין דברי ר"י הגלילי שאומר צדיקים יצר הטוב שופטן שנאמר ולבי חלל בקרבי ורשעים יצר הרע שופטן שנאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי שאלו הם השופטים אשר הזכרנו במשל שבלב הצדיקים מושל יצר הטוב לבד מבלי שום תאוה אחר תענוגי העולם כדכתיב ולבי חלל בקרבי והוא מבקש מן האדם שלא יתעסק רק בתורה ובמצות ואם רק בקל יתעה מדרך הטוב ישפוט אותו לעונש ולהיפך הוא ברשעים שבלבם לא מושל רק יצר הרע והוא שופט את מעשיהם הכל לטוב להם שלא ייראו מן הדין שלעתיד ושלא ידאגו שלא ינחלו לעולם הבא אם ילכו אחרי לבם וזה מה שאמר הכתוב נאם פשע לרשע בקרב לבי שיצר הרע אומר לו בקרב לבו דברים שע"י אין פחד שקים לנגד עיניו שלא יירא את ד' הן מפני שכופר בתורה והן מפני שאומר שאין הקב"ה משגיח על מעשיו אבל בינונים אלו ואלו שופטן שבלבם מושל לפעמים יצר הטוב ולפעמים יצר הרע ביותר ושניהם שופטים אותו אם ירצה לילך בדרך הרע לפעמים היצ"ט שופט אותו ואומר לו שיקבל עונש ולפעמים היצר הרע שופט אותו ואומר לו שלא ידאג ובזה השני יצרים לוחמים בקרבו ומביא על זה שנאמר כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו שהקב"ה בעזרו נגד השני שופטים שאם חטא מושיע לו משופטו היצר הטוב שאל יתיאש מחלקו לעה"ב אלא ישוב אל ד' וירחמהו ובטרם חטא עומד לו לעזר נגד שופטו היצר הרע לעזרו לכבוש את יצרו:

וע"פ זה הענין אמר רבא כגון אנו בינונים ואביי לא הבין דעתו ושאל הלא לא שבקת חיי לכל ברי' אם תאמר שאנו בינונים שאז כל הפחות ממנו שהם בלי ספק רוב העולם ידונו כרשעים ועל זה השיב רבא וביאר דעתו בשני מאמרים בתחילה במה שאמר ידע אינש בנפשו אם צדיק הוא או רשע הוא שרצה לומר ע"פ דברי ר"י הגלילי שבצדיק גמור אינו מושל רק היצר הטוב והוא שופטו אם רוצה ליהנות בעולם הזה אפילו בהיתר והרשע גמור היצר הרע שופטו ומזכה אותו שגם אם חוטא לא יירא מן הדין בזה יש לאדם מאזני צדק בשכלו לשקול בו אם הוא מן הצדיקים או מן הרשעים שאם אינו מרגיש שום תאוה להנאות עולם הזה מיראת הדין ומאהבת הבורא הוא מן הצדיקים ואם ילך אחרי תאוות לבו מבלי מעצור ומבלי פחד בלבו מן הדין אז ידע שהוא מן הרשעים שנותן להם הקב"ה שכרם בעולם הזה לטורדן מן העולם הבא ואחרי שאין אנו לא מן הצדיקים כאלה ולא מן הרשעים כאלה אנו בינונים ובזה לא התחייב לכל הפחותים ממנו באשר שנודע שרוב בני אדם כן במעשיהם ולא נבדלים רק ברב או מעט שקצתן נוטים אל הטוב יותר מלרע וקצתן אל הרע יותר מאל הטוב וגם לא פגם בכבוד אביי שידע שגם אביי לא יאמר שלבו חלל בקרבו מבלי יצר הרע שהוא בעצמו אמר סוכה ד' נ"ב שהוצרך לכבוש את יצרו הרע ונצטער על זה עד שאמר לו חד סבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו:

ועוד ביאר רבא דעתו במה שאמר כגון אנו בינונים במאמרו השני לא אבראי עלמא אלא לצדיקים גמורים כרבי חנינא בן דוסא העולם הבא ולרשעים גמורים כמו אחאב בן עמרי העולם הזה ובזה ביאר דעתו שמי שנהנה מן העולם יותר מר' חנינא בן דוסא שהי' די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש אינו צדיק גמור וכן מי שנהנה מן העולם פחות מאחאב בן עמרי שלא נמנע ממנו שום דבר מתאוותיו אינו בכלל רשעים גמורים ובכגון זה אמר כגון אנחנו בינונים שאנחנו נהנים מהעולם הזה יותר מר"ח ב"ד ופחות מאחאב בן עמרי ובזה דומים אנחנו לרוב בני אדם רק ג"כ החילוק בין יותר ופחות ולכן לא נתחייב בזה שום אדם להתמנות עם הרשעים אם הוא פחות מאביי ורבא

וע"פ הדברים הנ"ל יש לפרש ג"כ מה שנאמר בפ' נצבים שמשה הזהיר את ישראל פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ד אלקינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים האלה פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ד' סלוח לו כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ד' את שמו מתחת השמים שיש לדקדק הכפל פן יש בכם וגם מה שאמר לא יאבה ד' סלוח לו כי אז יעשן אף ד' צ"ב מה ענין כי אז למה דוקא אז החרון הגדול גם מה שאמר למען ספות הרוה את הצמאה כבר יגעו המפרשים לפרש הדברים האלה שבתחילת העיון אין להם הבנה אמנם יש לפרש ע"פ הנ"ל שיש שני מיני חוטאים יש המאמינים בתורה וחוטאים לתיאבון שלא כובשין יצרם הרע לעמוד נגד תאותם ויש חוטאים ע"י מינות שכופרים בתורה ובהשגחה והולכי אחרי שרירות לבם: ויש חילוק בין ב' מיני החוטאים בשני דברים. הא האחד: דחוטא לתאבון שמאמין בדבר ד' אצלו אפשר שתפעל התראה על העונש להיטיב דרכו אבל מי שאינו מאמין שצוה ד' על המצות וכמאמר דברי נביאי השקר מי שמע דבר ד' עליו לא תפעל גם התראת עונש להיטיב דרכו באשר שלא מאמין בהשגחה ושדבר ד' רעה על מי שעובר על המצות. והשני: כי מי שעובר לתיאבון לא