מנחת עני קנד

זה יש היפוך בין המעלים עיניו מן הצדקה ובין עע"ז שזה מאמין שיש אמצעית בין הקב"ה לבני אדם וזה מאמין להיפך שאין אמצעית: וזה ענין הסמיכות אחר שצוה הקב"ה אחד מאחיו יגאלנו להנמכר לעבד ומפרש הטעם שלא תחשוב מפני שהוא עבד תעזוב אותו בעניו ושאני חפץ בזה שזה אינו כי רק לי בני ישראל עבדים ולא לכם אולי תחשוב ע"פ זה שכמו שאני רוצה אמצעי לפרנסת עניים שכן ג"כ אני רוצה באלילים להיותם אמצעי לממשלת העולם בני ובין בני אדם לכן אני מצוה לכם לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם כי אני ד' אלקיכם אני המושל בכם ולא אחר ולכן לא תעבדו רק לי. לפרשת בחוקותי

במדרש רבה אם בחוקותי תלכו הדה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי המדרשות ר"ה בשם רב אחא חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך רבי מנחם אמר חשבתי למה שכתבת לנו בתורה אם בחוקותי תלכו ומה כתיב תמן ונתתי שלום בארץ ואם לא תשמרו מה כתיב ויספתי ליסרה אתכם ואשיבה רגלי אל עדותיך עכ"ל ולבאר מה כוונת האמוראים ומה חילוק בין דרשותיהם י"ל שיש בעבודת ד' שלש מדריגות זו למעלה מזו. המעלה הראשונה היא העבודה מאהבה גמורה וסימן לזה שעובד כן הוא כשנעשה לו שמירת המצות כטבע וכמאמר הילל בסוכה פ' ה' מקום שאני אוהב לשם רגלי מוליכות אותי כאילו נמשך ע"י אבן השואב לשם וזה הי' מדריגת דוד שאמר כשהייתי מחשב למקום פלוני אני הולך מעצמי ע"י האהבה לתורה רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. המדריגה השני שלמטה ממנה היא כשמקיים המצות לאהוב בטוב ולמאוס ברע מצד עצמם מפני שמכיר במעלותם ושמאשרים אותו כמאמר התנא הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה שיש לפרש שכוונתו ששכר המצוה הוא המצוה עצמה שיכיר שנתעלה ע"י עשייתה במעלת אנושי ושכר עבירה עבירה כמו כן העבירה עצמה היא השכר של עבירה כשיבחין ויכיר איך ע"י עשייתה נתגנה ושיורד ממעלת אנושי להשוות לבהמה. והמדריגה השלישית הנמוכה משתי הראשונות היא כשמקיים המצות ועוזב העבירות לא מצד הבת ד' ולא מצד אהבת המצות כ"א מאהבת השכר שיהי' לו בקיום המצות ומיראת העונש כשיעבור על מצות ד' ובזה יפורש המדרש אם בחוקותי תלכו הדה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך שדיבור הזה הוא בפי כל מקיים מצות ד' ההולכים בדרך עדותיו אכן במדריגות שונות דוד תפס במדריגה הראשונה באמרו בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות באשר שהוא אוהב את המצות עד שנעשים לו כטבע וכמאמר הילל מקום שאני אוהב לשם רגלי מוליכות אותי. מי שעומד במדריגה השניה ג"כ אומר חשבתי דרכי דהיינו חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות חשבתי השכר שנותן המצוה בקיומה מצד עצמה להעלות אותי והפסד של עבירה מצד עצמה שממעטת אותי ממעלת אנושי וע"פ חשבון זה אשיבה רגלי אל עדותיך. והעומד על מדריגה השלישית אומר חשבתי מה שכתבת לנו בתורה חם בחוקותי ומה כתיב תמן ונתתי שלום ואם לא תשמעו מה כתיב ויספתי ליסרה אתכם ומפאת זה אשיבה רגלי אל מדותיך והכוונה בזה שהחכמים רצו להזהיר שאם גם הקב"ה אמר השכר על המצות והעונש על העבירות שלא לחשוב שזה עיקר המדריגה אשר ישיג האדם כ"א יש עוד מדריגות למעלה מזה והבורא יתברך נהג עם ישראל כאב המנהיג את בנו הקטן להראות לו על מדריגת שכלו מה שנעים לו ביותר כי כן היו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב כי נער ישראל ואוהבהו אבל כמו כשיגדל הבן וירחיב דעתו יבין וישכיל שיש מדריגה גבוה מזה כן ינהג אשר בשם ישראל יכונה וישתדל לעלות ממדריגה למדריגה עד יגיע לעבוד את בוראו באהבה גמורה

ועפ"ז יבוארו דברי ירמיהו י"ז ברוך הגבר אשר יבטח בד' והי' ד' מבטחו והי' כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבוא חום והי' עליהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימוש מעשות פרי עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ד' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו: בפי' זה י"ל ע"פ הנ"ל דאם אמנם כאשר ביארנו המדריגה הראשונה היא המעולה בבחינת עצמה באשר נתיסדה על אהבת ד' ותורתו בלבד עוד יש לה מעלה ג"כ בבחינת חזקתה בהצטרפותה אל מה שחוצה לה כי העובד ד' מצד אהבתו בלבד אין לו סכנה להטות מדרך הטוב מה שאינו כן מי שעובד בלבד מצר שמכיר בשכלו מעלת הטוב וגרועת הרע כי אפשר שינטה שכלו ע"י יצה"ר המכה אותו בעורון להחליף הטוב ברע לומר לאור חושך ולחושך