מנחת עני קנג

המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עע"ז איזה השתוות יש בין זה לעע"ז ובפשטות י"ל שבע"ז נאמר פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו ולכן המעלים עיניו מן הצדקה שג"כ יש לו עינים ולא רוצה לראות בהם את עני הדל משוה עצמו להמכבדים לע"ז שנאמר עליהם עינים להם ולא יראו אכן מה זה ענין מעלים עיניו מן הצדקה יש לבאר על מה שנאמר בפ' זו כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו שמבחר הצדקה הוא כשרואה איש הגון שיורד מנכסיו ועדיין לא נפל לגמרי שיחזיק בו שיעמוד ולא יפול טרם יבוא להיות ני לגמרי ובאשר איש כזה ע"פ רוב הוא מתבייש לבקש עזרה לכן צריך להקדים לו עזרתו עוד טרם ישאל ממנו וכמו שפירשנו למעלה מה שנאמר הקדם לעני כי היכי דליקדמו לבניך ולכן כינו רז"ל העניים בשם עולים בלשון סגי נהור תחת כמו שאמרו אל תסיג גבול עולים אילו עניים שלא אמרו עלו תחת ירדו כ"א עולים תחת יורדים שעדיין לא ירדו לגמרי אבל הולכים ויורדים מעט מעט וזהו מה שנאמר אשרי משכיל אל דל שהוא משכיל מעצמו למצא הדל ע"י חקירות על ענייני פרנסתו ומעמדו עוד טרם ישאל ממנו אבל המעלים עיניו מן הצדקה שיודע שיש דל כזה אצלו והוא מעלים עיניו כאילו אינו רואהו זה נחשב לו כאילו עע"ז שנאמר בהם עינים להם ולא יראו והנה ר"פ עלה בדרגא ונשמט רגלו ונסתכן לפול למטה וחשב שהי' מסתכן בעונש זה לידון בסקילה כמחלל שבת וכעע"ז שמפילין אותו ב' קומות לארץ אבל רחב"ר א"ל בודאי לא בעבירות גדולות כאלה חטאת אבל שמא עני בא לידך ולא פרנסתו פי' שבא לידך מבלי שתבע ממך צדקה אבל ידעת שעני הוא וצריך לפרנסה וחטאת בזה שלא קיימת ומטה ידו עמך והחזקת בו וע"ז נסתכנת לידון בסקילה כעובד ע"ז כי כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עע"ז והי' לו לסימן שחטא בזה במה שאירע לו סכנה זו כשרצה לעלות בדרגא ונשתמט רגלו עד שכמעט נפל למטה שזה דומה למה שהניח לפול לעני הבא לידו ולא הועיל לו להיותו מן העולים ולא מן היורדים

עוד יש ליתן טעם למה המעלים עיניו וזן הצדקה כאיל עע"ז ע"פ מה שכתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ד' אלקיכם לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם וגו' כי אני ד' אלקיכם וי"ל הכפל כי לי בני עבדים עבדי הם למה וגם הסמיכות שלא תעשו לכם אלילים ללי בני ישראל עבדים ובישוב זה י"ל ע"פ מה דאמרינן ב"ב פ' א' שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלקיכם אוהב עניים מ"מ אינו מפרנסם א"ל כדי להנצל אנו מהם מדינו של גהינם א"ל אדרבה זו מחייב אתכם לגהינם אמשל לך משל למהד"ד למלך בו"ד שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ולא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקו וכששמע המלך הלא כועס עליו ואתם קרואים עבדים דכתיב כי לי ב"י עבדים א"ל ר"ע אמשל לך משל למה הד"ד למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקו לכששמע המלך משגר לו דורן ואנו קרואים בנים שנאמר בנים אתם לד' אלקיכם א"ל אתם קרואים בנים ואתם קרואים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום קרואים בנים ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום קרואים עבדים ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום א"ל הרי הוא אומר הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי ועניים מרודים תביא בית בזמן הזה וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך עכ"ל ויש להבין אכתי איך תירץ ר"ע קושית הרשע אחר שבזמן הזה קרואים עבדים איך מותר לפרנסם הלא כשכעס המלך על העבד אינו רוצה שיפרנסו אחר אבל באמת זה אינו שממה שהביא הרשע ראי שאסור להטיב לו ממה דכתיב כי לי בנ"י עבדים הוא ראי' להיפך כי הלא צוה הכתוב כשנמכר לעבד אחד מאחיו יגאלנו ואם לא יגאל ויצא בשנת היובל הרי שלא רצה הקב"ה שישאר בצרתו להיות עבד וזה מה שמבאר הכתוב כי לי בנ"י עבדים כי אם גם נקרא עבד מפני שאין עושה רצוני עד שנמכר בחטאיו לעבד לגר תושב או לעקר משפחת גר עכ"ז אני אומר לך שתגאלנו כי רק לי בנ"י עבדים לי ולא לכם כי לכם יחשב כאח כי אם הוא עבד לא טוב אתה ממנו ולכן הגאל אותו באשר אחיך הוא כדכתיב ומך אחיך עמו ועוד טעם אחר עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בבחינה זו נקראו עבדי באשר הוצאתי אותם מעבדות מצרים ולכן אם עובדים מאהבה כבן הם בנים ואם אין עושים רצוני בעבודתם כ"א רצונם לתקות שכר נחשבים לי כעבדים שעובדים ג"כ לאדוניהם רק מפני שכר אבל מפני זה אין רשות לכם לעזוב אותם בענים וע"כ לא יצדק משל הרשע מה שהוכיח מן כי לי בנ"י עבדים שאסור לפרנס עניים

והנה טעות העובדי ע"ז הי' כמו שכתב הרמב"ם שחשבו שהקב"ה נתעלה מבלי להשגיח בצרכי ב"א ומינה אמצעים לזה השמש וירח וכוכבים וכדומה ונתן להם כח להטיב ולהרע ועל כן להם ראוי לעבוד ועפ"ז טעות המעלים עיניו מן הצדקה הוא להיפך ע"פ טענת טורנוסרופוס הרשע שאם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסם שלא האמין מה שהשיב לו ר"ע שהקב"ה רוצה לפרנסם באמצעות בני אדם כדי להציל הנותן הצדקה מדינה של גהינם ובענין