מנחת עני טו

החדשים וגם מה שנאמר עומדים לפני צריך ביאור מה לשון לפני הלא כל העולם עומד לפני ד' גם אם לא נפרט כן ועוד הפסוק והי' מידי חודש בחדשו נראה שאין לו המשך אל הקודם עד שיצדק לומר בו והי' ועוד יש לדקדק שהקדים חודש לשבת הלא בכל מקום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם גם בתורה כתיב וביום השבת שני כבשים וגו' קודם ובראשי חדשיכם גם למה הזכיר ר"ח ושבת ולא גם כל המועדים אבל יפורש שגם בחיי האדם יש השתנות של בניין וחורבן ובניין בחיי עוה"ז הוא נבנה ובמותו הוא נחרב ונפסד ושוב נבנה בחיי העוה"ב אמנם גם בעת חורבנו נשארו ממנו שני דברים לברכה בקרב הארץ אם הטיב צעדיו בדרך התורה בעוה"ז והם זרעו ושמו הטוב וזה מה שמבשר הקב"ה לצדיקים כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני שאני לבדי רואה השמים הישנים ואני רואה אותם בחרבנם שהוא באלף השביעי אשר עליו נאמר ונשגב ד' לבדו ביום ההוא כדאמרינן בר"ה (דף ל"א) ואני רואה השמים החדשים כשיתחדשו ביתר שאת ובמעלה כן יעמוד לפרשת במדרש תנחומא. אם מחוט ועד שרוך נעל למה שהבטיחני הקב"ה שהוא יעשרני שכך אמר לי ואברכך וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם א"ל הקב"ה אתה אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל אני מטהר את בני במזבח שתהי' מוקפת בחוט של סיקרא ועוד בשכר שאמרת אם מחוט אני נותן לבניך מצות חוטין של ציצית אמרת עד שרוך נעל בשכרו אני נותן לבניך מצות חליצת נעל ובזכות שאמרת נעל אני נותן לבניך מצות אכילת פסח שכתוב נעליכם ברגליכם עכ"ל יש לדקדק אף שהמדרש הוציא מיני שכר שנתן הקב"ה לאברהם מן התיבות אם מחוט ועד שרוך נעל אבל יש להקשות למה פרט ד' מיני שכר האלה דוקא וגם היאך תלוי הטהרה של בניך במזבח במה שמוקפת בחוט של סיקרא וכן שכר מצות פסח היאך תלוי במה שנצטוו נעליכם ברגליכם אבל י"ל בפסוק (במשלי י') נאמר ברכת ד היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה וצריך ביאור מאי ולא יוסיף עצב עמה פשיטא שהעשירות משמחת ולא תעציב אבל יש לפרש דיש ג' מיני עשירות הראשון הוא מה שאמר התנא איזהו עשיר השמח בחלקו ולמה זה דוקא יקרא עשיר יש לומר דאמרו רז"ל אין אדם מת וחצי טובתו בידו ועפי"ז כל כל שירבה עשרו ירבה לו חסרונו כי העשיר אשר לו אלף זהובים לא יחסרו לו רק מעט יותר מעוד אלף זהובים אבל מי שיש לו עשירות של עשרת אלפים לו יחסרו יותר עוד זרעכם ושמכם לפני בעת חורבנכם כשתנוחו בקבר הולך וגדל עד שיתחדשו השמים החדשים ביתר שאת לעת תחיית המתים בתחלת העוה"ב. והנה ראש חודש ושבת שניהם נקראים קודש נגד ימי החול ואם שווים בזה עם כל זה נבדלים זה מזה בשני ענינים האחד שר"ח הוא קודש קל שמותר במלאכה ושבת הוא קידש חמור שאסור במלאכה והשני שר"ח נתקדש בתחלת ימי החול של החודש ושבת הוא סוף ימי החול של השבוע ושניהם ביחד מראים ענין האדם שמחצבו ותחלתו בקודש בעולם העליון של הנשמות הטהורות ומשם יצא אל החול של העוה"ז וישוב לבסוף אל הקדש להעוה"ב ליום שכולו שבת וכמו שנתעלה שבת על ר"ח כן יתעלה האדם בשובו לעוה"ב על יציאתו מהעולם העליון שיצאה נשמתו משם ששם אכלה נהמא דכיסופא שלא היתה נזונת רק ממה שניתן לה בחסדי ד' אבל כשתשוב לעוה"ב תתענג בפרי מעשיה של העוה"ז ולכן בעת העוה"ב ב יבוא כל בשר בר"ח ובשבת להשתחות המרמזים על תחלת וסוף האדם להודות לד' על שלמותם. לך לך. מעשרת אלפים ע"פ דבריהם שכל אדם אין חצי טובתו בידו וכיוצא בזה כל שירבה עשרו ירבה חסרונו ויעצב להשיגו אבל מי ששמח בחלקו אין לו חשק להשיג יותר ולא יעצב בזה וזה שנאמר ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמו כי זהו ברכת ד' להיות שמח בחלקו ולכן רק הוא יקרא עשיר באמת. עוד יש עשירות שהיא ברכת ד' מי שישיג אותו ע"י קיום המצות שעליהם אמרו רז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כיבוד אב ואם וכו' אכן בעשירות ממש שמרבה הון ממנו יצמחו לבעליו לפעמים ארבע מיני רעות (א) מדת הגאוה כדכתיב וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך (ב) שעל ידו יעזוב ד' ומצותיו וכמו שדרשו רז"ל מדי זהב שאמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה גרמת להם שעשו את העגל שהשפעת להם זהב לרוב משל לאדם וכו' מה יעשה הבן שלא יחטא (ג) כי בהיות בידו ובחילו להפיק תאותיו כפי רצונו יעשה בעל הנאה ותאוה ומן ההיתר יצא אל האיסור כדכתיב וישמן ישורון ויבעט (ד) שמי שיש לו הון למלאות תאותו לכל אשר ישאל נפשו ידאג יותר על חייו ויירא מן המות לעזוב לאחרים חילו ממי שאין לו כל זה ולכן אם עשירות יהי' באמת ברכת ד' צריך שמירה נגד ד' רעות האלה וזה רמז הקב"ה לאברהם כאשר אמר אם מחוט ועד שרוך נעל שלא רצה עשירות מבני אדם כי אם מאשר ברכו את ד' בשכר זה