מנחת עני יד

אמנם התועלות שנלמוד מזה מה שהראה הקב"ה לצדיקים האלה לנח כל העולם ולדניאל בית המקדש ולאיוב ביתו בישוב ובחורבן ובישוב הם שתים, האחד, להראות תועלת הפורענות, והשני, להראות איך הענינים מתבררים ומתלבנים במדריגות זה אחר זה: תועלת הפורענות שלא נגזר מבורא יתברך לעונש בלבד רק להטיב לבריות כאב המיסר בנו להטיבו או להטיב לזולתו לזה מועיל מי שראה הדבר קודם הפורענות ולאחר הפורענות כי מי שרואה רק הישוב והחורבן ולא כשחזר ונבנה לא יראה התועלת של החורבן וכן מי שרואה החורבן והבניין בלבד ולא הישוב בתחלה לא ידע במה נתעלה ומה הועיל החורבן והפורענות ורק מי שראה הישוב בתחלה ואח"כ כ החורבן ואח"כ הישוב יכיר שהחורבן הי' לתועלת למען יתעלה הישוב האחרון על הראשון: וזה פירוש המדרש וישלח את העורב זה שאמר הכתוב שלח חושך ויחשיך עד יבושת המים אמר נח מה צריך לעולם בך הקב"ה עתיד להיות מביאים העורבים לאליהו בשעת יבושת המים בשר ולחם בבוקר ובערב עכ"ל בפירוש זה יש לומר דהעורב הוא סי' פורענות כי מראהו השחור והחושך ועל זה נאמר שלח חושך ויחשיך כי העורב השחור לא בישר לנח רק פורענות כי עוד מים על פני כל הארץ ואמר נח מה תועלת בפורענות שנאבדו כל הבריות מעל כל פני האדמה וכי לעונש בלבד הציף הקב"ה אותם אבל הבורא השיב לו עד יבושת המים אם גם בדור המבול הי' שטיפת המים שלא לתועלת הנאבדים אבל עתיד כאשר ייבשו המים בימי אליהו יהי' זה לתועלת דעל ידי הפורענות של יבושת המים ישובו ישראל ויכירו להקב"ה כדכתיב ויען כל העם ויאמרו ד' הוא האלקים ולזה רמז הקב"ה לשלוח לאליהו ע"י העורבים שלוחי הפורענות לחם ובשר להורות לו שהפורענות מביא תועלת ומזון לעולם אם על ידה ישובו בני אדם מדרכם הרעה

וכמו כן נלמד ממה שנראין הדברים בבנינם בחורבנם ובישובם איך הענינים גם הטובים מתבררים ומתלבנים וזה נרמז לנח ביונה בתחלה לא מצאה היונה מנוח ותשב אליו כמו העורב ואח"ז ותבוא לעת ערב וידע נח כי קלו המים ואח"כ ולא יספה שוב אליו עוד כי איתא במדרש ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה אילו מצאה לא היתה שבה כיוצא בה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח אילו מצאה לא היתה שבה כיוצא בה ובגוים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח לכף רגליך אילו היו מוצאים לא היו שבים עכ"ל ויש לדקדק מאי קמ"ל במדרש בזה דאילו מצאה מנוח לא היתה שבה ועוד לענין מה הביא ב' ראיות מהיא ישבה בגוים ומבגוים ההם לא תרגיע אבל יאמר שהמדרש הראנו איך בענין היונה נרמז גלות ישראל שישראל נמשלו ליונה כמו שאמרו רז"ל מפסוק יונתי בחגוי הסלע והגלות נקרא מים השוטפים כדכתיב לולי ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם אזי המים שטפונו ולכן נרמז ביונה ששלח אותה נח שלשה פעמים בתחלה לא מצאה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה זה מרמז על עת הגלות הקשה שנאמר עליו ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהי' מנוח לכף רגליך שזה היו העתים של השמדות והגרושים שעברו על ישראל כמים השוטפים שגם לישב במנוחה בשפלות ובצרות לא מצאה מנוח והרגעה ואז לא הי' הצלה ותקוה לישראל כי אם לחסות במחסה הבטחון בד' כמו היונה ששבה לנח אל התיבה כי מים השוטפים על פני כל הארץ

שנית שלח נח את היונה ושבה אליו לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה ובה ידע נח כי קלו המים ונמעטו המים השוטפים זה מרמז על עת הגלות שאנחנו בה עתה כי זית מרמז לשלום ומרמז לתקות שמחה כדכתיב זית רענן יפה פרי תואר קרא ד' שמך וזה רמז לעת שני של הגלות שהיא לעת ערב של האלף הששי אשר אנחנו עתה בה שיומו של הקב"ה אלף שנים ובעת הזאת מקויים בנו מה שניבא ירמי' היא יש יש בה בגוים נגד מה שנאמר על ישראל בתחלה ובגוים ההם לא הרגיע שבחסד עליון אנו יושבים לעת ערב הזאת בשלוה ובמנוחה בקרב הגוים תחת מחסה מלכיות של חסד שחוננים אותנו אבל עם כל זה מקויים בנו לא מצאה מנוח שמי שלבו שלם עם ד' ועם תורתו לא ימצא מנוחה לנפשו באשר רואה שבמה שנמעט הגלות יגדל פיקור הדת וגם מגלות עצמו עוד לא נמצא מנוח ששנאת המון עם מהגוים לא כלתה ועוד אין לנו כי אם לשוב אל תיבת התקוה לישועת ד' כמו היונה אשר אף כי קלו המים ועלה זית טרף בפיה שבה אל התיבה

אבל עוד נקוה לעת שכלו המים השוטפים של הגלות והמים הזדונים של האפיקורסות מן הארץ כאשר מלאה הארץ דעה את ד' ואז נדמה ליונה שאחר שלחה נח פעם שלישית לא יספה לשוב אליו עוד כן אנחנו לא נבקש עוד מחסה התקו' כי מה שקויגו ראינו ונתקיים בנו וזה פירוש המדרש שהביא שלשה פסוקים אלו שמדברים מן הגלות על ולא מצאה יונה מנוח לכף רגלה

עוד למדנו ממה ששלשה הצדיקים ראו בניין וחורבן ובניין רמז על חיי האדם ועניניו ובזה יבואר מה שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני נאום ד' ויש לדקדק מה ענין המשל של עמידת זרעכם ושמכם להשמים והארץ