מנחת עני קמט

ישראל יתרוממו ע"י צדקה ולא גם אוה"ע ופירשתי דהחילוק הוא בין הבחינה שנקראת בשם צדקה ובין הבחינה שנקראת בשם חסד שצדקה הוא מלשון צדק ומשפט והוא על דרך שאמרו רז"ל לא ברא הקב"ה את העניים אלא לזכות בהן את העשירים שאשר לו הארץ ומלואה לא יבצר ממנו להעשיר גם את העני אבל רצה לזכות את העשיר ונתן לו גם חלק העני למען יתן הוא לעני את חלקו שניתן לו מהקב"ה ויזכה על ידו ע"י שמפרנסו ועל פי בחינה זו מה שנותן לעני אינו נותן משלו אלא מה שניתן לו בשביל העני ואין זה רק מה שחייב לו ע"פ הדין והצדק ולכן נקרא צדקה אבל מי שחושב שעושה חסד עם העני במה שנותן לו הוא מכחיש הצדק והמשפט ולכן צדקה כזו לא נקרא מצוה כ"א חטא שמכחיש שהקב"ה אוהב את העני ומפרנסו וגוזל את הדל שחלק העני שבידו הוא שלו ורק בתורת חסד חונן לעני בו וזה הפי' צדקה תרומם גוי אלו ישראל שהם מה שנותנים נותנין בתורת צדק שמשלמין לעני את שלו ועי"ז יתרוממו בעיני ד' אבל לאומים שנותנים לעני בתורת חסד כאילו עושים לפנים משורת הדין זה יחשב להם לחטאת וזה מה ששאלו לשלמה אתה אמרת צדקה תרומם גוי עד היכן כחה של צדקה במה ניכר הבחינה שהנתינה היא בתורת צדקה ולא בתורת חסד ועל זה השיב כבר פירש אבא פזר נתן לאביונים והוא ע"פ מה שאמר הכתוב במצות צדקה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו שמי שחושב שנותן משלו אז אפשר שיאמץ לבבו ויקפוץ את ידו באשר מה שנותן הוא ברוע לב ובצמצום שקשה לו לפתוח את ידו אבל מי שחושב המחשבה הנכונה שמה שנותן לעני אינו רק שמשיב את הפקדון לאשר ניתן לו בעבורו אז לא יתן ברע לב כ"א בשמחה ולא יקפוץ ידו ליתן מעט מעט אלא פתוח יפתח ידו בריוח שיונעם לו להפטר משמירת הפקדון אשר אחריותו עליו וזה מה שאמר הכתוב לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך במה שאתה נותן לו כי פתוח תפתח כפל פתוח תפתח לומר בריוח תתן לו ובזה יוכר שאתה נותן בתורת צדקה ולא בתורת חסד וזהו מה שהשיב שלמה להשואלים עד היכן כחה של צדקה במה ניכר שנותן בתורת צדקה על זה השיב ראו מה שפירש אבא פזר נתן לאביונים פי' כשניתן בפזור ולא בצמצום כמי ששמח להוציא מתחת ידו מה שאינו שלו זה מראה שנותן בתורת צדקה ורבא עוד מפרש יותר ע"פ מה שכתוב נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו שי"ל הכפל בתתך לו שאחר שאמר נתן תתן לו יספיק כשיאמר ולא ירע לבבך אבל יאמר לכן אני אומר לך ולא ירע לבבך באשר שמה שאתה נותן אינו משלך אלא בתתך לו שאתה נותן לעני מה שכבר הוא לו טרם נתת כי לא ניתן בידך מאת הקב"ה כ"א בתורת פקדון אבל אם תתן בפנים זועפות שמראה לעני רוע לבבך לא בלבד שלא יחשב לך למצוה כ"א גם ימנע ממך הברכה וזה מה שמסיים הכתוב כי בגלל הדבר הזה יברכך ד אלקיך לומר רק בגלל הדבר הזה שלא ירע לבבך בתתך נו יברכך ד' אלקיך ולא על נתון תתן בלבד

וזה נרמז במסורה בתתך לו נמצא שנים במקרא בתתך לו למען יברכך ובתתך לו לחם וחרב שאמר שאול לאחימלך וזה מרמז שאם נותן לעני פרנסה אבל גם מדבר אליו דברים קשים אשר עליהם נאמר יש בוטה כמדקרות חרב אז לא בלבד שאין לו ברכה אלא עונש ולכן רק כאשר לא ירע לבבך בתתך לו אז יברכך ד' אלקיך אבל בתתך לו לחם וחרב בפנים זועפות ובגערה שהיא לו כמדקרות חרב אז תבוא לך עונש כמו שבא לאחימלך על זה: ובזה יפורש מה שנאמר במשלי יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב כפר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה בפי' זה י"ל דאמרינן בגמרא כתובות ד' ס"ו על נקדימון בן גורין שהי' אחד מגדולי עשירים שבירושלים ובתו ירדה לתכלית העניות ומקשה בגמרא הרי הרבה צדקה עשה ואיך באת בתו לידי עניות כל כך ומשיב הרבה עשה אבל לפי עשרו לא עשה דלפום גמלא שיחנא ועפי"ז יש שני תנאים להחשב צדקה באמת האחד שיתן כפי ערכו וכפי עשרו והשני שיתן בסבר פנים יפות ולא יגער בעני לביישו וזה פי הפסוק יש מתעשר שנותן צדקה הרבה בעשירות ואין נחשב לו למאומה מתרושש יש נותן רק מעט כרש ונחשב לו לברכה כהון רב ומפרד למה כן כפר נפש איש עשרו שעשרו יהי' לו לכופר נפשו אם יש לו עושר רב צריך לפדות עצמו בכופר רב ואם יש לו מעט אז גם כפר נפשו יספיק במעט זה טעם אחד והטעם השני ורש לא שמע גערה שאז גם אם נותן מתנה מועטת כפי ערכו נחשב לו כהון רב אבל אם גער ברש גם אם מתעשר שנתן מתנה מרובה כעשיר אין כל לא נחשב לו למאומה וזה ענין ואהבת לרעך כמוך שפי הילל מה דסאני לך לחברך לא תעביד דהיינו שישוה את העני לו לגמרי וזה נתקיים ביותר בשביעית כדכתיב ובשביעית תשמטנה ונטשת ואכלו אביוני עמך שלא בלבד שלא הותר בשביעית להביא תבואת שדה שלו לביתו יותר ממה שצריך לו כ"א לעזוב אותה לאביונים אלא שגם מה שבביתו הוצרך להפקיר לעניים ולעשירים כשהגיע זמן הביעור ובזה נתקיים בבירור מצות ואהבת לרעך כמוך

וכמו שבמצות שמיטה נתיסדו שלשה יסודי התורה להאמין שהקב"ה בורא עולם ושמשגיח על דרכי בני אדם ושרוצה שיאהבו איש את אחיו כמוהו כן במצות יובל נתיסד