מנחת עני קמז

ושבחה הארץ שמיטין ויובלות ברכות וקללות וסוף מה הוא אומר אלה המצות והחוקים אמרו מקבלים עלינו כיון שראה שקיבלו נטל את הדם וזרק על העם ואמר הנה דם הברית עכ"ל והיוצא מהדברים האלו שפ בהר ופ' ברכות וקללות שבבחוקתי נאמרו בתחילה קודם שקבלו ישראל ברית התורה בהר סיני ובזה מיושב למה כתיב בתחילת הפ' זו של שמיטין ויובלות שנאמרה בהר סיני יותר מבשאר מצות התורה אכן יש להבין מה נשתנו מצות האלו להיות יסוד לברית התורה שכרת ד' עם ישראל משאר מצות שאם יצדק זה לענין ברכות וקללות מפני שכוללים את כל התורה ביעוד שכר ועונש לא יצדק זה לענין שמיטין ויובלות שהן מצות יחידות ולבאר זה נאמר כי במצות שמיעה נוסדים שלשה כללי התורה שה (א) להאמין שהקב"ה ברא העולם (ב) להאמין שמשגיח לתת לאיש כדרכיו (ג) מצות ואהבת לרעך כמוך שקרא כלל גדול בתורה. שהקב"ה הוא בורא העולם מורה במה שתשבות הארץ בשנה השביעית שבת לד' כמו שכתוב אצל שבת בראשית כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וגו' על כן ברך ד' את יום השבת ויקדשהו ומה שנצטוונו בשני הזכרות בשבת ושמיטה לזכור שד' ברא העולם יש ליתן טעם כי במצות שבת בראשית מצות השביתה היא על האדם לא על הארץ שיזכור האדם כי למענו למען יקיים את תורתו כאשר כרת ברית עם ד' ברא הקב"ה את עולמו כנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי ובמצות שמיטה ציווי השביתה היא על הארץ לא על האדם שמותר בכל המלאכות חוץ מעבודת הארץ והוא להזכיר ג"כ כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי ומפני שחיי אדם קצרים לכן ניתן לו זכר זה בכל שבוע ובאשר שימי הארץ ארוכים לכן ניתן הזכר לשבע שנים אבל שניהם שוין בטעמם להזכיר להאדם שהקב"ה ברא את העולם

העיקר השני שהקב"ה משגיח לשלם שכר לעושי רצונו ולתת לאיש כדרכיו נרמז במה דכתיב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי לכם וגו' שמורה שהקב"ה משלם שכר השמיטה מיד בברכה הנראה לעינים ע"י שמצוה את הברכה בשנה הששית ולא בלבד אחר שקיים המצוה כ"א באמונה כבר בשנה הששית עוד טרם שבת בשנה השביעית מפני שהוא יודע העתידות שיעשה כן. ובזה יש לבאר מאמר ב"ב פ' ה' אמר רבב"ח אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך היכי דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקילתא לסלתאי ואנחתא שד בכוותא דרקיע אדמצילנא בעיתא ולא אשכחיתא אמרי איכא גנבי הכא אמר לי גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה עכ"ל ובפירושו י"ל דתיבת ברכתי שלש במסורה קח נא את ברכתי אשר הובאת לך וצויתי את ברכתי לכם וברכתי על צאצאיך ובזה מצאנו רמז על מה דאמרינן בגמרא שבת קנ"א אמר ר' חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדים לי' ריפתא כי היכי דליקדמו לבניך א"ל מילט קא קלייטת להו א"ל גלגל הוא החוזר בעולם וי"ל הרי על כל פנים נכלל קללה בדבריו ויש לפרש דיש להבין לשון אקדים לי' דה"ל לומר תן לו מה זה לשון קדימה וגם למה צריך לטעם כי היכי דליקדמו לבניך הלא יספיק מה שציוה הכתוב פתוח תפתח לאחיך לענייך אכן יתיושב זה בשנדייק מה שאמר ר"ח כי אתי עניא אקדים לי' ריפתא שרצה לרמז בזה שעוד טרם יבקש העני מתנה מיד כשיבא אקדים יתן לו לחם שלא תהי' לו הבושה לבקש ממך המתנה ונתן טעם לזה כי היכי דליקדמו לבניך וכוונתו דלקדמו להם ג"כ ע"י ברכה מן השמים שלא יבואו לידי עניות ואשתו של ר"ח לא הבינה כוונתו וסברה שאמר לה שיקדמו גם לבני' כשיבואו לידי עניות אבל הוא השיב גלגל החוזר בעולם לומר לא קללתי את בניך כ"א ברכתים כי עניות הוא גלגל בעולם ואין אשר נשמר מזה בטבע ולכן תעשה דבר שתוקדם הברכה לבניך שלא יבואו לידי עניות כמו שאבקש ממך שתקדים לו טרם ישאל וכמו דאמרינן בשבת שם לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו (שלא יבא לידי עניות) שאם לא בא הוא בא בנו או ב"ב לידי כך דכתיב כי בגלל וגו' גלגל חוזר בעולם. ועפ"ז תפורש המסורה דאמרו רז"ל יותר מה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב ולכן תחשב ברכה לבעה"ב אם הזמין לו הקב"ה עני הגון ליתן לו צדקה ואמרו רז"ל סוכה פ' ד שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלקים ופי' רש"י שמא תאמר כל הבא לקפוץ ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין בידו וממציאין לו אנשים מהוגנים ת"ל מה יקר צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריהם לפי שאינן מצויים תמיד לזכות בה למהוגנין עכ"ל ובהיפך זה קילל ירמיהו לרשעים ואמר ויהי' מוכשלים לפניך שפירשו רז"ל כשיתנו צדקה הכשילם באנשים שאינן מהוגנים לשלול שכרם ולכן העני ההגון שבא לבעה"ב היא ברכה לו שמרבה שכרו בצדקה אשר יטיב לו וזה מרומז במסורה שהקב"ה אמר לאדם קח נא את ברכתי אשר הובאת לך שהוא העני ההגון כי על ידו וצויתי את ברכתי לכם ולא בלבד לכם כי אם גם ברכתי על צאצאיך שלא יבואו לידי עניות והוא ע"ד שאמרנו שהקב"ה מקדים הברכה למעשה הצדקה.