מנחת עני קמה

למען לא תתפש בידים כשתשכון בארץ הוא רמז לאדם שיגביה את עצמו על עניני ארץ ולעלות להיכל מלך מלכי המלכים למען לא יתפש מתענוגי עולם לירד לשחת וזה נרמז בלולב שעולה למעלה על שאר המינים אשר על כן ארבע בעלי חיים האלו מרמזים על שלמיות האדם כמו שמרמזים ארבע מינים שבלולב בצמחים

ועפ"ז יבואר המדרש ששלמה החכם תימה על שלשה ועל ארבעה ואמר שלש המה נפלאו ממני והם פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב שהוקשה לו למה בפסח עושים סימן לשיעבוד וחירות בפסח מצה ומרור שפסח ומצה זכר לחירות ומרור זכר לשיעבוד ולא כן בסוכות אחר ששני החגים הם זכר ליציאת מצרים ועל זה מיישב לעצמו באמרו שלש המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת שהקטן כשמלמדים אותו להלוך בתחילה מרגילין אותו לעשות צעדים טרם ידע ללכת ואחרי כן כשרגיל יתחילו ללמדו ללכת וכן הי' ענין אבותינו במצרים בדרך רוחני שכאשר עלו מטומאת מצרים ללכת בדרך ד' היו דוגמת קטן שמתחילין בו ללמד לעשות צעדים דהיינו ללמדם עיקרי האמונה שהם שמשגיח הקב"ה על דרכי בני אדם שנותן שכר לעושי רצונו ומעניש לעוברי רצונו ושלאדם הבחירה להרע או להטיב ועל זה מורים פסח מצה ומרור פסח מורה שמעניש לעוברי עבירה באשר הכה לבכורי מצרים ופסח על בתי בני ישראל מצה מורה על השגחתו שגאל ישראל בכבודו ובעצמו עד שלא הספיק בציקם להחמיץ ומרור מורה על הבחירה שניתן לאדם כי לולי הבחירה לא יכלו המצרים למרר את חיי אבותינו במצרים ולכן כשיצאו ממצרים התחילו להטיב צעד על דרך האמונה ע"י פסח מצה ומרור אבל סוכות שהוא לזכר ישיבת אבותינו במדבר אחר יציאתם ממצרים ואחר שכבר קיבלו התורה בסיני אז כבר ידעו ללכת ולכן ניתנו להם ארבעה מטיבי לכת שהם ארבעה שלמיות אשר פרטנו שנרמזים בארבעה מינים והרמז שבארבעה מינים על שלמיות האלה הכיר שלמה ע"י ארבעה מיני בעלי חיים שמרמזים ג"כ על שלמיות הללו בגדר יותר גבוה וזה מה שהשיב שלש המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ששלשה מצות פסח מרמזים על הטבת צעד בדרך האמונה וארבעה מינים שבלולב על הטבת לכת בו

ובזה יש ליתן טעם על מצות חג הסוכות שביום ראשון של חג הזה נצטוו שלש מצות ארבעה מינים סוכה שמחה לשמוח בחג כדכתיב ושמחת בחגך מיום שני והלאה נשארו רק שנים מהמצות שהם סוכה ושמחה ובשמיני עצרת לא נשאר רק מצוה האחת רק מצות שמחת החג וזה נגד הכלל דמעלין בקדש ולא מורידין אמנם ע"פ דברינו הנ"ל יבואר שאדרבה בזה נרמז גדולת ישראל שיש להם ג' עתים שהם העוה"ז ועולם הנשמות בגן עדן לאחר המות ועולם הבא כשיחדש הקב"ה עולמו: יום ראשון של חג מרמז על העוה"ז כמו שאמרו רז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות ובו צריך האדם לשלשה דהיינו לעבוד לד' בכל עצמותיו ובכל אבריו שעל זה מרמזים הארבעה מינים כאשר ביארנו וגם לחסות בצל ד' שעל זה מרמז מצות סוכה ולעבדו בשמחה כדכתיב עבדו את ד' בשמחה שעל זה מרמז מצות שמחה. אכן כשיגיע האדם לעולם הנשמות בג"ע אז בטל עבודתו באבריו ובגופו ששוכב כאבן דומם בקבר ולכן אז אין שייכות לארבעה מינים עוד אבל עוד צריך מחסה ד' גם בקבר כדכתיב בשכבך תשמור עליך ודרשו רז"ל בקבר ועל זה מרמז החלוקה שנית שבחג שפסקה מצות ארבעה מינים ועוד צריך לזכות מצות סוכה ומצות שמחה שהגוף בקבר עליו נאמר יצפנני בסוכה ביום רעה והנשמה תשמח עם הצדיקים בחבורתם כשילכו מחיל אל חיל. אבל שמיני עצרת מרמז על העוה"ב שאז אין עבודת מצות שעלי' מרמזים הארבעה מינים וגם אין צריך מחסה מן המזיקים ופגעים רעים שעלי מרמז מצות סוכה שנבטל ופסק כל רעה ורק השמחה מרמת דגלה שהצדיקים יגילו וישמחו שמחת עולם ובקרבם יחופף כבוד ד' ושכינת עוזו ואז יקויים מה שנאמר והיית אך שמח שדרשו רז"ל לרבות שמיני לשמחה שבו הקב"ה שמח עם בניו ולכן על סדר הזה נסדרו מצות החג. לפרשת בהר. בערכין פ' ח' ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו כן מימות יהושע אפשר בת דוד ולא עשה סוכות בא שלמה ולא עשה סוכות עד שבא עזרא אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע ב"נ מה ביאתם בימי יהושע בן נון מנו שמיטין ויובלין וקדשו ערי חומה ונתחייבו בתרומות ומעשרות אף ביאתם בימי עזרא כן עכ"ל והוא תמוה איך מרומז במה שנאמר שעשו סוכות וישבו בהן שמנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתנו תרומות ומעשרות ולישוב זה י"ל שכבר הראנו במקומות שונות שגם באותן מצות שנתנה התורה בהן טעם עוד יש בהן בפנימיותן טעמים אחרים וזה ג"כ במצות סוכה שמלבד הטעם שנתנה תורה למצוה זו למען ידעו דורותיכם כי