מנחת עני קמד

עבות זה הקב"ה דכתיב והוא עומד בין ההדסים וערבי נחל זה הקב"ה סולו לרוכב בערבות ביה שמו עכ"ל והוא תמוה ובפרט מה שדורש בערבות על ערבי נחל והוא שם שמים אמנם י"ל שלהעיר בנו יראת הקב"ה ולהתלהב בקרבינו אהבתו זה יתכן ע"י ארבע בחינות (א) בשנשגיח על גדולת מעשיו אשר ברא כדכתיב השמים מספרים כבוד וגו' וכתיב כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך וגו' ועוד הרבה פסוקים כמוהו שמעוררים האדם להכיר ע"י הבריאה גדולת הבורא (ב) בשנשגיח על התרוממות עצמותו ותואריו ומידותיו הגדולות והנוראות (ג) בשנשגיח על מידת טובו איך אוהב לעושי רצונו ומנחילם כל טוב בעוה"ז ובעוה"ב (ד) בשנשגיח במידת השגחתו על כל צרכי בני אדם כקטון כגדול ואין נסתר מנגד עיניו ככתוב רם על כל גוים ד' על השמים כבודו מי כד' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ מקימי מעפר דל ירים אביון יאמר אף כי ד' אלקינו רם על השמים בכבודו עד שגם על השמים משפיל לראות שגם הם תחתיו עכ"ז לא ממאס להשגיח גם על הנמוך בבני אדם בארץ להקים מעפר דל ומאשפות שאפילו בני אדם מואסים לקרב אליו מקים האביון

ועל אלה ארבע בחינות מרמזים ארבע מינים על בחינה א' מרמז פרי עץ הדר ככתוב ד' אלקי גדלת מאוד הוד והדר לבשת נוטה שמים כיריעה וגו' שמספר מגדולת ד' מצד מעשיו: כפות תמרים מרמז לבחינה ב' על התרוממות מידותיו כדכתיב צדיק כתמר יפרח צדיקו של עולם יפרח בצדקתו בנוי כתמר ובהתרוממות כארז בלבנון ישגה: ענף עץ עבות מרמז על בחינה ג' כנאמר והוא עומד בין ההדסים שהם הצדיקים ע"ד שאמרו רז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא באמצעם פי' כשישלם שכר טוב צדיקים אז השכר המעולה שהצדיקים מתאוים לו הוא להנות מזיו השכינה שהיא בקרבם ולא כמו בעוה"ז שהשכר המבוקש מרבים הוא עושר וכבוד וחיים ובנים אבל אז כולם ישוו בתאותם להיות ד' בקרבם ולהתענג בכבודו: ערבי נחל מרמז על בחינה הד' שהיא השגחתו על כל צרכי ב"א כדכתיב סולו לרוכב בערבות וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות אלקים במעון קדשו ואולי בעבור זה נקרא הקב"ה רוכב בערבות שהוא לשון ערב לומר שאת דכה ושפל רוח הוא שוכן שערב להם שמש הצלחה וגם ערבי נחל מרמזים בשמותם על האומללים בחברת בני אדם שהם הכמושים ביותר משאר מיני לולב וזה פי' המדרש כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך שפסוק זה נאמר על ארבעה מינים שלא בלבד בתמונתם מרמזים על עיקרי האברים של אדם כ"א גם שמותם מרמזים על גדולת הבורא אשר על כן כל עצמותי דהיינו כל אברי בכללם מודיעים גדולת והתרוממות הקב"ה על הכל ותאמרנה ד' מי כמוך

ועפ"ז יבואר עוד מדרש תמוה ולקחתם לכם אחר כל אותה החכמה שכתוב בשלמה ויחכם מכל אדם ישב לו ותמה על ארבע מינים שנאמר שלש המה נפלאו ממני הם פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ארבע מינים שבלולב שביקש לעמוד עליהם פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג וכו' חזר ומזכירן פעם אחרת שלש המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת אלו ד' מינים שכל א' מישראל רץ להלל בהם להקב"ה והם נראים קטנים בעיני בני אדם וגדולים לפני הקב"ה ומי פירש להם לישראל על ד' מינים אלו החכמים שנאמר והמה חכמים מחוכמים עכ"ל והוא תמוה איך אפשר לפרש ארבעה מטיבי לכת על ארבעה מינים הלא הפסוק מפרש בעצמו שמדבר בארבעה מיני בעלי חיים שאומר הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם מלך אין לארבה ויצא חוצץ כולו שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך ואיך יפורש זה על ארבעה מינים גם י"ל מה הוקשה לשלמה על פסח מצה ומרור ועל ארבעה מינים ואיך מתרץ מה שהוקשה לו במה שאמר שלש המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ולבאר זה נאמר שכמו שארבעה מינים מרמזים על פי מדרש הנ"ל על ארבעה עיקרי אברי האדם שהם שדרה לב פה עין אשר אמרנו שזה מרמז שהמעשה והמחשבה והדיבור והראי' יהי' משועבדים לעבודת ד' עוד יותר למעלה מרמזים על ארבעה שלימות האדם שהיא לראות את הנולד. לחסות בד' ולפנות אליו בעת צרה בפרט בתפילה ותחנונים. להשליט ליצר הטוב על כל מעשיו. ולעלות למעלה על תענוגי ב"א לבל יתפש בהם לחטוא ולכן כמו שבגדר הצמחים הארבעה מינים שבלולב מרמזים על שלמות ב"א כמו כן בגדר בעלי חיים הם ארבעה מינים שהם נמלים שפנים ארבה שממית שמרמזים ג"כ על שלמותיו הנמלים אשר יכינו בקיץ לחמם לעת החורף באשר יודעים שאז לא ימצאו בשדה הם רמז לאדם שיכין בעוה"ז לחמו אשר יהי לו למזון בעוה"ב בלימוד תורה וקיום המצות כי מי שלא טרח בערב שבת אין לו לאכול בשבת כדברי רז"ל וזה ענין עין הרואה את הנולד הנרמז בהדם: שפנים המשימים בסלע ביתם הם רמז לאדם שעלול לפגעי הזמן ובעת צרה יפנה אל בוראו שנקרא סלע כדכתיב ד' סלעי ומצודתי בתפלה ובתחנונים וזה רמז לערבה שדומה לפה: מלך אין לארבה ויצא חצץ כולו הוא רמז ללב בקרב האדם שמוליך את כל אברי הגוף למען יחוצו יחדיו כארבה שהנהגתו היא בקרבו וזה רמז לאתרוג הדומה ללב: שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך שמכינה קנה בהיכלי מלך הגבוהים