מנחת עני קמג

בינונים על כרחו יבואו לדין גם הבינונים ומי יכילנו לגמור דינם ביום סליחה שהוא יוה"כ אם לא ע"י הקב"ה בעצמו שיומו אלף שנים

ומה שאמרנו שהקב"ה חפץ להצדיק גם הרשעים הוא ע"פ המדרש רבה פ' נשא חכו ממתקים זה הקב"ה ראה מה הוא אומר כי כה אמר ד' לבית ישראל דרשוני וחיו ויש לך חיך מתוק מזה חי אני נאם ד' אם אחפוץ במות רשע וגו' ויש לך חיך מתוק מזה ובשוב רשע מכל חטאתיו ועשה משפט וצדקה חי' יחיה כל פשעיו לא יזכרו לו עוד אין לך חיך מתוק מזה עכ"ל וי"ל למה הביא ג' ראיות אלו ובסדר הזה דוקא גם למה בשני ראיות הראשונות אמר בלשון שאלה ויש לך חיך מתוק מזה ובראי' השלישית אמר בהחלט אין לך חיך מתוק מזה אכן כשנתבונן ענין הפסוקים נבין גודל החסד שגומל הקב"ה גם הרשעים שבפסוק הראשון אמר כה אמר ד' לבית ישראל דרשוני וחיו דהיינו דרשוני בתפילה ותחנונים על זה שואל וכי יש לך חיך מתוק מזה הלא כשיחטא האדם למלך בו"ד אף כי ירבה תחנונים ובקשות למחילה לא ינצל מהעונש הקצוב על חטאו והקב"ה לא מבקש רק שיבקש מחילה והוא מוחל וגוזר חיים על המחוייב מיתה ולכן שואל התבונן יש לך חיך מתוק מזה ועל זה משיב מפסוק השני אמת כי יש חיך עוד מתוק מזה כי אמר חי אני נאום ד' אם אחפוץ במות הרשע כ"א בשובו מדרכו וחי הרי שאפילו אם לא יבקש מחילה בתחנונים על מה שחטא רק שישוב מדרכו הרע ג"כ הקב"ה מוחל לו וגוזר עליו חיים ולכן שואל שנית ויש לך חיך מתוק מזה שמבשר לרשע שגם בלא בקשת מחילה נמחלו פשעיו כשלא יחטא עוד ועל זה משיב אמת כי יש חיך עוד מתוק מזה המבשר מה שנאמר בפסוק השלישי ובשוב רשע מכל חטאתיו ועשה משפט וצדקה חי' יחי' כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו עוד כי בשני פסוקים הראשונים לא נתבשר להרשע כ"א מחילת עונותיו שלא יענש עליהם אבל בפסוק זה נתבשר יותר שלא בלבד שנמחלו עונותיו כ"א גם שיחשב כאיש שלם שלא חטא מעולם שלא יבוש ולא יכלם ממעשיו הראשונים כי הקב"ה בישר לו כי כל פשעיו לא יזכרו לו עוד והוא החסד המעולה ביותר אין דוגמתו ולכן על זה מסיים אין לך חיך מתוק מזה. וביותר נגדל חסד הקב"ה שאינו מבקש מן החוטא להפוך לרגע מעשיו מן הרע המוחלט לטוב המוחלט כ"א שיעלה ממדריגה למדריגה מן התחתון לעליון וזה מרומז במסורה דתיבת ויטע נמצא שלש פעמים במקרא ע"פ המסורה ויטע ד' אלקים גן בעדן מקדם בפ' בראשית ויחל נח איש האדמה ויטע כרם בפ' נח ויטע אשל בבאר שבע בפ' וירא ואולי נרמז בזה שלבאי עולם היו שלשה אבות אדם ונח ואברהם שגם הוא נקרא אב המון גוים ומה שנטעו בעולם הי' בהשתנות:

לאדם נטע הקב"ה גן בעדן ונתנו שם לעבדה ולשמרה ואיתא במדרש לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה פי' מפני שהי תכלית האדם בבריאה להיות כולו רוחני ולכן כמו שבגן הגשמי נוטעים מטעות משובחות ומרחיקין מטעות גרועות ומזיקות כמו כן בגן הרוחני המטעות המשובחות והמועילות הם מצות העשה והמטעות המזיקות הם העבירות שנרחקות ע"י מצות ל"ת אבל כשחטא האדם ביטל בחינת הבורא המעולה להיותו רוחני ונעשה גשמי ואז תכליתו להגביר הרוחני על הגשמי הרוחני יהי האדון והגשמי העבד אבל כשבא אב העולם השני נח היפך הנטיעה הראשונה מן הקצה אל הקצה שהחל להיות איש האדמה ויטע כרם שהגביר חלק האדמה שבאדם על הרוחני כמו שבארנו בפ' נח ונטע כרם שפריו הוא יין המשכר שמהנה רק את הגוף ומבלבל הדעת באופן שהרוחני מוכנע תחת הגופני אבל אחרי זה בא האב העולם השלישי שהוא אברהם ונטע הטוב והישר שנטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' אלקי עולם שפירשו רז"ל שנטע אשל בהרבה מיני פירות והאכיל והשקה מהן לעוברי דרכים ולאחר שאכלו ושבעו ורצו ליתן לו תודה אמר להם לא לי תבא הברכה כ"א אלא עולם אשר ברא אותי ואתכם וגמלנו כל טוב ובזה על ידי מאכלים הגשמי העלה לבאי עולם אל הרוחני להכיר את בוראם ולעבדו ולברכו וזאת תורת האדם אשר חפץ בו ד' שמן הגופני יעלה אל הרוחני

וע"פ הדברים האלה נבאר מה דאיתא במדרש פ' זו ולקחתם לכם ביום הראשון ר' מני פתח כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב השדרה של לולב דומה לשדרו של אדם וההדם דומה לעין והערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב אמר דוד אין בכל האברים גדול מאלו שהן שקולים כנגד כל הגוף הוי כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך עכ"ל ויש להבין איך ע"י נטילת לולב יאמרו ד' מי כמוך ועוד מה צריך לסימן הזה שהעצמות אומרים כן הלא נראה כן לעין כשאדם משבח להקב"ה באבריו ובפשטות י"ל שהמדרש רצה להעיר איך בלקיחת ד' מינין מראה האדם שרצונו לעבוד הקב"ה במעשה בראי' בדיבור ובמחשבה שהשדרה שהוא עיקר בנין הגוף עם איבריו מורה על המעשה העין כלי הראי' מורה על הראיה הפה מורה על הדיבור והלב מקום המחשבות כדכתיב רבות מחשבות בלב איש מורה על המחשבה שבה אכן עוד יש לפרש ע"פ מה דאיתא עוד במדרש ולקחתם לכם פרי עץ הדר זה הקב"ה שכתוב בו הוד והדר לבשת כפות תמרים זה הקב"ה שכתוב בו צדיק כתמר יפרח וענף עץ