עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מנחת עני

מנחת עני קמב

Minchat Ani 142 · מנחת עני · free full Hebrew text

Open in the reader →

כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ואמר ר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת ויש להבין אחר שכולן עוברין כבני מרון שהוא יחיד יחיד לבוא לדין למה עוד נסקרין גם בסקירה אחת לדונם יחד ולפי הנ"ל י"ל מפני שהקב"ה יודע שהיחידים רובם לא יצדקו בדין ואז לא ישארו רק המספר ישראל שנקבע על ידי ברית אבות לכן למען הציל את כולם דונם הקב"ה אז כולם יחד באופן שיהי' דין אחד להם או כולם יצדקו או כולם יאבדו ואחרי שעל פי ברית אבות לא יאבדו כולם ע"כ ישארו כולם אמנם כזה לא יתכן כ"א אצל הקב"ה שלפניו אין עת שהעבר וההוה והעתיד מתאחדים אצלו אבל אצל המלאכים שהן נבראין בעת להם נבדל העבר מההוה ואחרי שכבר נידונו היחידים לא אפשר להסקירם יחד לבטל דין היחידים שכבר נידונו וזה מה שנאמר באיוב והוא ישקיט ומי ירשיע גוי ועל אדם יחד ופי' הדברים מפרש המשורר בשיר היחוד באמרו כי את הכל אחת תראה לבדך תעשה ואינך נלאה כי על גוי ועל אדם יחד על כל הדבר ברגע אחד והוא מה שנאמר בפסוק אם הקב"ה ישקיט מי ירשיע אין כח בב"ד של מעלה להרשיע כי הוא מדבר על גוי ועל אדם יחד ברגע אחד לכן דין היחידים יבטל בשביל דין של ישראל יחד

ובזה יפורש הפסיקתא וד' נתן קולו לפני חילו בר"ה פי' כשיושב בדין בר"ה עם חילו שהוא הב"ד של מעלה הוא נותן קולו טרם ישמע קול חילו וזה לכאורה נגד הדין דאמרינן בסנהדרין דיני נפשות מתחילין מן הצד דהיינו שהקטנים בתחילה יאמרו דעתם והגדול שבדיינין לבסוף (ומצאתי בבינה לעתים שג"כ מפרש תחלת הפסיקתא כן) ומפרש כי מפני שלשה טעמים עושה הקב"ה כן: הטעם הראשון כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל ר"ל אחרי שישראל הם רב מאוד יותר מהמספר שצריך להשאר מהם ע"פ ברית אבות ולכן אם ידונו הב"ד של מעלה תחילה היחידים לא ישארו רק הטובים אבל בשביל שרצה להצדיק את כל מחניהו לכן נותן קולו בשפטו על גוי ועל אדם יחד ברגע אחד מה שאפשר רק לו ועי"ז ישארו כולם זה טעם הראשון: ועוד טעם שני יש כי עצום עושי דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו והוא ע"פ מה דאמרינן בסוכה פ' ד' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ד' לא יעזבנו בידו ועפ"ז כל המעשים טובים שעושה הצדיק לא מעשיו המה כי אם מעשי הקב"ה ולא יהי' לו שכר עליהם וכמו שפי' הרי"ף מה דאמרינן בסוכה כשהקב"ה שוחט ליצה"ר לעתיד לבוא הצדיקים בוכין מפני שנדמה להם כהר ואומרים היאך כבשנו להר הגדול הזה ומפרש הרי"ף שטעם בכייתם שמכירין שלא הם כבשוהו אלא הקב"ה ואין להם תקות שכר אבל באמת זה אינו שהקב"ה אינו מסייע רק להבא מעצמו לטהר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולכן רק אם רצון האדם הוא לכבוש את יצרו הרע ולבחור בטוב מעצמו אז הקב"ה עוזר לו כשלא יספיק כחו וא"כ כשכר הצדיקים במעשיהם הטובים הוא על המחשבה והרצון הטוב בלבד וידוע שאין יודע מחשבות כ"א הקב"ה בדו וגם המלאכים אינם יודעים מה בלבו של אדם ולכן אם הב"ד של מעלה ידון לא יצדקו הצדיקים ע"פ מעשיהם הטובים שהם אינם יודעים רק מה שעשו בסיועת הקב"ה ולא במה שהמה היו המתחילים במחשבתם הטובה וזה מה שאמר כי עצום עושי דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו פ' שבזה נותן טעם שני למה הקב"ה נותן קולו בתחילה לפני חילו באשר שהוא המעצים כחן של צדיקים והב"ד של מעלה לא ישפטו רק עפ"ז ולא יצדיקו את הצדיקים ע"פ מחשבתם הטובה שבל נודע כ"א להקב"ה לבדו ועוד טעם של שלישי נותן לזה באמרו כי גדול יום ד' יום הכפורים שידוע מה שאמרו רז"ל שצדיקים ורשעים נידונו בר"ה ובינונים תלויים עד יוה"כ שמרחיב להם הקב"ה עת למען ישובו בתשובה שלימה

אכן ידוע שע"פ דין תורה אין מלינין את הדין כדאמרינן בסנהדרין דיני נפשות דנין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה ולכן איך אפשר שתולין לבינונים עד יוה"כ עשרה ימים הלא על כרחך צריך לדונם או בר"ה לזכות או ביום של אחריו לחובה ולא ישיגו למחילה וסליחה ביום הגדול שקבע הקב"ה לזה זה יוה"כ אכן ידוע שחילוק העת אינו רק לברואים וגם למלאכים אבל להקב"ה אין עת כי הוא נתעלה עליה ונאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול שיומו של הקב"ה אלף שנים וגם זה רק דרך משל ולכן אם הב"ד של מעלה ידון לא ישיגו הבינונים מחילה ביוה"כ ועל כן הקב"ה נותן קולו לפני חילו כי גדול יום ד' זה יוה"כ ואצלו ר"ה ויוה"כ הכל ביום אחד הוא כי גדול יומו

והנה נתן שלשה טעמים בזה למה הקב"ה נותן קולו לפני חילו טעם הראשין כי רב מאוד מחניהו הוא להציל גם הרשעים טעם שני כי עצום עושי דברו הוא להצדיק את הצדיקים וטעם שלישי כי גדול יום ד' הוא להגין על הבינונים והלא יקשה בשלמא דין צדיקים ורשעים נגמר בר"ה ולכן נדונין בו אבל דין הבינונים שתלוי עד יוה"כ למה נידונין בר"ה כלל הלא אפשר להמתין בדינם ער יוה"כ ולא יהי' בזה הלנת דין גם כשידונו ע"פ ב"ד של מעלה לזה מסיים הפסיקתא ומי יכילנו שלשה ספרים נפתחים בו כי אחרי שנפתחים בר"ה השלשה ספרים של צדיקים ושל רשעים ושל