מנחת עני קמא

א ישפוטו כ"א אלקים יקום למשפט אשר על כן יש לה תקוה לזכות בדין אכן למי יש תקוה לזכות בדין זה מבאר באמרו להושיע לענוי ארץ כמו שאמרו רז"ל כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה פי' כשישראל מכניעין עצמם בתפילה ובתשובה בר"ה אז יזכו בדין ויתעשרו בסופה כדכתיב והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד ולזה יש טעם למה נבחר השופר להעלות זכרון ישראל לפני הקב"ה מלבד הטעם שנתנו רז"ל לזכר איל של יצחק כי השופר בפיו הוא צר ובסופו הוא רחב ואם יהי' לו תמונה אחרת שיהי' צר או רחב בשני הצדדין בתחילתו ובסופו לא יוציא קול וזה סימן שע"י שישראל הם צר ורש לפני הקב"ה ע"י זה יעלה קולם למקום בהרחבה

ובזה יבוארו הפסוקים הביטו אל בור חוצבתם וגו' כי ידע הקב"ה שישראל יתיאשו כמעט מן הגאולה באחרית הימים כאשר יראו כי אזלת ואפס עצור ועזוב וצרה אל צרה תגיע ולכן הקדים להם להיות להם סימן להגאולה מאברהם ושרה שהיו עקר ועקרה עד שהכל שפטו שישאר אברהם אחד מבלי זרע ועשה הקב"ה כן באשר שהאדם רגיל לתלות הכל בדרך הטבע ולכן אם הקב"ה רוצה להראות נפלאותיו והשגחתו לא עושה להעלות הטוב להמובחר יותר מה שאפשר לתלות בדרך הטבע כ"א מוריד בתחילה הענין למטה לרעה ולרגע מהפך מן הרעה אל המובחר באופן שאין להכחיש כי יד ד' עשתה זאת ולא דרך הטבע ועל כן אם אברהם ושרה היו ראוים להוליד והיו בשנים שעל פי הטבע מולידין לא הי' ניכר בהם ברכת ד' בתת להם זרע ולכן עשה אותם עקרים והזקין אותם עד באו בשנים שע"פ הטבע אינם ראויין עוד לילד ואז נתן להם את יצחק עד שכל העולם הכירו כי חפץ ד' ביראיו ולא יבצר ממנו כל דבר וכן יעשה ד' בציון שאם יהי' מבונה כשאר ערים ושדותיו נטועות כשאר שדות לא יהי' ניכר כשיהפכו לעדן וערבתה כגן ד' שבברכת הבורא נעשה כן וכן אם יהיו ישראל ברוחה ובשלום ויעלו מעלה מעלה בזמן מועט לא יהי' ניכר שלא בדרך הטבע נעשה כן כמו שאירע לשאר אומות אבל אחר שמתכלית השפלות יעלו מעלה מעלה יכירו וידעו כל באי עולם שחפץ בם ד' ובחר אותם להיות עמו וזה מה שאמר הכתוב הביטו אל צור חצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו אחר שייעדתיו להיות אחד בלי נין ונכד ברכתי והרבתי אותו ומזה תכירו מה יהי' לעתיד כי נחם ד' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד' אחר הי' ציון חרבה ומדבר וערבה יהפך מהיפך להיפך להיות כעדן וכגן ה' למען יכירו שבחסד ד' נעשה להם כן ויודו לד' חסדו בתודה וקול זמרה כי כן דרך ד' להוציא מן המצר אל המרחב כדכתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה

והנה מה שאמרנו שהקב"ה שופט בעצמו בר"ה באשר שלא ימצאו ב"ד של מעלה שני עדים ע"פ המדרש עוד נמצא בפסיקתא טעם אחר לזה שנאמר שם וד' נתן קולו לפני חילו בר"ה כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל כי עצום עושי דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו כי גדול יום ד' זה יוה"כ ונורא מאוד ומי יכילנו שלשה ספרים נפתחים בו עכ"ל ולבאר פסיקתא תמוה הזו נקדים מה דאמרינן שבת פ' ה' מאמתי תמה זכות אבות אמר רב מימות הושע בן בארי ושמואל אמר מימי חזאל ריב"ל אמר מימי אליהו ר' יוחנן אמר מימי חזקיהו וכתבו התוס' אמר ר"ת שזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב אף לאחר הגלות ואנו אין מזכירין זכות אבות אלא הברית ולכן אנו אומרים בתפילה זכר לנו ברית אבות ולא זכות אבות. אמנם יש להבין איזה חילוק יש בין ברית ובין זכות אבות וי"ל דהחילוק הוא זה דברית אבות הוא מה שכרת הקב"ה עם האבות שלא יכלה זרעם וזה אין עומד רק לכלל ישראל דהיינו שישאר מספר מזרע ישראל שלא יכלה ואולי המספר הוא ששים ריבוא כאשר היו יוצאי מצרים אשר נגלה עליהם ד' בהר סיני אבל זכות אבות הוא כירושה וכמו לכל בן יש חלק בירושת אביו כן יהי' לכל אשר יהי מזרע ישראל חלק בזכות אבות באופן שהחילוק הוא שזכות אבות עומד גם לכל יחיד ויחיד מישראל אבל ברית אבות לא יעמוד רק לכלל ישראל

ואולי זה כוונת הפייטן בזכרונות לר"ה בבואי למשפט במי אשען ומי יחפש לי צדק לזכרון באבות בטחתי ופעלם אכלתי והם היו לי קדם לזכרון גברה זרועי כשח מחיני נא לבל ימח מני שם וזכרון גבר אם יעמוד לפני היועיל בעת יבקש מני זכות לזכרון עכ"ל פי' שמקונן הישראל המאמין שיודע מיעוט ערכו ויירא מיום הדין ואומר בבואי למשפט במי אשען ומי יחפש לי זכות לזכרון כי יודע אני בעצמי כי אין לי זכות ואם אומר אבטח בזכות אבות אמת כי מקדם באבות בטחתי אבל הלא רק מקדם היו לי לזכרון אכן כבר פעלם אכלתי ואם אומר אבטח בברית אבות אשר לא תמה אמת גברה זרועי אז כאשר התפלל משה בעגל שהזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך למען לא ימח ממני שם וזכרון שלא יאבד כלל ישראל כמו שאמר הקב"ה הרף ממני ואשמידם אבל גבר היעמוד לפניו היועיל אני היחיד לי לא יועיל הברית שממני יבוקש זכות לזכרון וזכות אבות כבר תמה ולי אין זכות לעצמי לכן במי אשען בבואי למשפט: ובזה יש ליתן טעם למה שאמרו רז"ל ב"ה