מנחת עני קמ

יתרון לאדם שיעמול לרוח עכ"ל בפי' המדרש הזה בפרט מה שאמר אין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח י"ל שכבר ביארנו בפ' וארא שבמכות שהביא הקב"ה במצרים הראה להם שמושל על כל הבריאה ע"י שמושל על ארבע יסודות שמושל על יסוד מים הראה בהפוך המים לדם ושמושל על יסוד הארץ הראה במכת כינים שעפר הארץ הי' לכינים ושמושל על יסוד האש הראה במכת ברד שהי' אש מתלקחת בתוך הברד ולא נכבה ושמושל על יסוד הרוח הראה במכת ארבה שרוח הקדים הביאם ורוח ים העבירם ולזכר זה הי' במנחת העומר ההכנה מארבע יסודות שלא הוכשר רק מארץ ישראל בעבור שהוא תחת ממשלת הקב"ה לבדו בלי אמצעי לרמז על יסוד הארץ שמושל עליו הקב"ה ונעשה קלוי באש לרמז על יסוד האש ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו לרמז על יסוד הרוח ונילוש במים לרמז על יסוד הנה סוף עבודת האדם אחר שחרש וזרע ועדר וקצר ועמר ודש מה שמכין התבואה לאכול הוא הרוח להרחיק ממנה הסובין והפסולת וזה מרמז שמכל הקרבנות אין להקב"ה אלא הרוח שחוץ הוראת העיקרי של תיבת הרוח על רוח הנושבת יקרא בדרך השאלה גם רצון האדם כן כדכתיב ועבדי כלב עקב הי רוח אחרת עמו וזה חלק הקב"ה מכל הקרבנות כי לאשר לו תבל ומלואה מה יובל לו לקרבן ולתשורה אם לא הרצון הטוב שמראה בו האדם שרוצה לעבדו בכל אשר לו ובכל יסודי הבריאה וזה מה שמסיים המדרש כל מה שיגעת בתבואתך יגעת לך לאכול ולשבוע ממנה וגם מה שתקריב לי לקרבן אין לי ממנו רק רצונך הטוב ואין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח שהוא הרצון והוא מה שמסיים הוי מה יתרון לאדם שיעמול לרוח כמו שהרוח המנשבת בתבואתך להעביר הפסולת הוא מה שמברך את יגיעך כן הוא רוח הרצון שמשלים את קרבנך ולכן כשתשאל מה יתרון לאדם איזה יתרון יש לו בעמלו אשיב שהיתרון הוא שיעמול לרוח שיהי' עמלו ברצון הטוב להיות קרבנו ריח ניחח לד' שאמר ונעשה רצונו ולכן גדול ענין העומר הן בעבודתו והן בהוראותיו כאשר ביארנו וראשיתו הי' אברהם שעל ידו נחל את הארץ

וכמו שבראשיתו הי' אברהם התחילה וסימן טוב למאורעות בניו כן הוא סימן להם לגאולה העתידה כמו שניבא ישעי' הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי ניחם ד' ציון ניחם כל חרבוחיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה שיש להבין איזה המשך יש בין מה שפרט בפסוק הראשון מאברהם ושרה למה שפרט בפסוק השני מנחמות ציון ובנין חרבותיה עד שאמר כי ניחם ד' ציון כאילו הוא נתינת טעם זה לזה ובביאור זה י"ל ע"פ מה שכתוב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה וכבר הוקשה בגמרא ע"ז פ' א' הסתירה ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ומתרץ עד מתן תורה יראה ומשקיבלו ישראל את התורה שקטה שבשביל התורה נברא העולם אכן לישב עור הסתירה של יראה ושקטה בהמשך לשאר הפסוק י"ל ע"פ מה דאיתא במדרש בראש השנה בא השטן לפני הקב"ה ואומר ישראל חטאו ואמר לו הקב"ה מי מעיד ואומר חמה ולבנה יעידו והוא הולך ומביא החמה ומבקש הלבנה והיא מכוסה ואומר הקב"ה אין דנין בעד אחד הה"ד בכסה ליום חגינו עכ"ל ויש להבין למה צריך הקב"ה לעדות הרי כבר אמר התנא הוא עד הוא בעל דין הוא דיין הוא עתיד לדון אכן יתיושב זה ע"פ דברי רז"ל שהקב"ה מוסר הדין לב"ד של מעלה והם אינם יכולים לדון רק ע"פ עדים ולכן מבקש השטן שני עדים חמה ולבנה דלאורם נעשו כל המעשים בארץ אבל באשר שהלבנה מכוסה בראש חודש לא מצא רק עד אחד ואומר הקב"ה אין דנין בעד אחד אמנם לפ"ז יקשה מאין הדין בר"ה וכי גם רשעים יצאו זכאין והתירוץ על זה שהקב"ה רק למען זכות בריאותיו רוצה שלא ידונו הב"ד של מעלה ע"פ קיטרוג השטן באשר יודע שלא יצדקו בדין אבל באשר שהוא אוהב משפט הוא יושב על כסא דין והוא אין צריך לעדים כי הוא יודע ועד אבל יש ישועה בזה לישראל כי הוא דן ברחמים וחנינה ומוחל עונות עמו

ובזה יש לפרש הפסוק תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב דאמרינן בר"ה ז' י"א אמר הקב"ה תקעו שופר לפני בר"ה כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה הרי שיש שתי תקנות לישראל שלא להתחייב בדין תקיעת שופר וכיסוי הלבנה ובר"ה ד' ח' מבואר כי חוק לישראל הוא פירושו שיש דין לישראל וזה מה שאמר תקעו בחדש שיפר בכסה ליום חגינו ביום שהלבנה מכוסה ולמה כן זה מפרש כי חוק לישראל הוא שהוא יום דין לישראל ואם תמצא הלבנה עם החמה ידונו הב"ד של מעלה לחובה אכן מעתה יקשה למה צריך עוד לתקיעת שופר לזה אמר משפט לאלקי יעקב כיון שאין ב"ד של מעלה יכולים לדון הקב"ה דן והוא אין צריך לעדים ולכן תקעו בשופר למען יעלה זכרוניכם לטובה לפניו: וזה הפי' משמים השמעת דין ארץ יראה דהיינו יושבי הארץ יראים אחר השמעת שיש דין (ואמר דרך מליצה ארץ תחת יושבי הארץ כמו בהרבה מקומות בפסוקים) אכן אחר שיראה מפני הדין שקטה בקום למשפט אלקים כאשר נודע לה כי לא הב"ד