מנחת עני קלט

גמור כי רק מה שיש לה גבול למעלה יש לה גם גבול למטה ואחר שלמעלה בבריאת העולמות אין גבול ואין חקר לחכמת וכח הבורא כמו כן גם אין גבול לתבונתו להשגיח על כל מעשיו כקטן כגדול ולמשול עליהם כרצונו וזה מה שאמר הנביא למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד' ומאלקי משפטי יעבור שתחשוב שנסתרה דרכך מד' באשר עוסק בגדולות ונפלאות לנהל עולמות שלא יוכל להשגיח עליך ולכן מלפניו משפטיך יעבור לזולתו לברואי תבל ולהם תעבוד ואותם תכבד שיטיבו לך אבל הלא ידעת כי בורא עולם ד' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו ולכן יכול גם להשגיח עליך וגם על הקטן ממך אחרי שאין חקר לתבונתו למעלה כמו כן גם למטה וזה הראה הקב"ה גם בענין סוטה אשר אשמתה או נקיתה נעלם מכל כי אין עד אם חטאה לא לכן צוה שיכתב שמו בקדושה וימחה במים שתשתה הסוטה הנחשדת להזכיר לה שהוא עד על ניאופה אם חטאה אף שהוא מעשה המכוער ביותר עם כל זה הוא תחת השגחת הבורא אבל עיקר התכלית הוא לא למען לענוש להסוטה כי אין חפץ להקב"ה גם בענוש לרשע כ"א לעשות שלום בין איש לאשתו להעיד שנקתה אם לא חטאה ולכן נעשה בשתי עניני בדיקת הסוטה שהם שתיית המים והקרבת המנחה המזכרת עון קישור והתאחדות בין הגופני והרוחני דהיינו שמאכל שעורים הבהמיי נעשה רוחני להיות קרבן לד' והרוחני השם שנכתב בקדושה נעשה גופני ששתתה האשה למען יהי' הכרעה לכל צד שאם גבר הגופני בה שמעלה מעל באישה אז גבר הגופני על הרוחני ומתה ואם נקתה ונחשדה בחינם אז גבר הרוחני על הגופני ונתברכה על ידי שם ד' שנזרעה זרע. במה שהי' מנחת העומר מעט סולת ופסולת הרבה יותר מכל הקרבנות בזה הי' זכר להצלת ישראל בימי גדעון שלא נשארו בישראל אז רק שלש מאות איש שהיו נקיים מכל והספיקה זכותם להקב"ה להושיע על ידם לישראל מאויביהם הרבים מדין ועמלק באין מספר וזה מה שאמר המדרש היא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון וגו' והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין על שצליל אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה ניצולו בזכות לחם שעורים שהראה הקב"ה בקרבן זה שנרצה לו מעט יקר מזולל לקרבן. מה שנעשה בעומר תנופה זה עמד להם בימי חזקיה דענין תנופה הי' מעלה ומוריד מוליך ומביא כדאיתא בסוכה ומלבד מה שמבואר שם דהראות התנופה הי' מעלה ומוריד מוליך ומביא למי ששמים וארץ וארבע רוחות העולם שלו עוד יש לבאר יותר שמוליך הוא נגד מעלה ומביא נגד מוריד ושניהם להם הוראה אחת דהיינו כשישראל מוליכין עבודת ד' מהם ולהלן ומרחיקין את עצמן מעבודת הקב"ה אז מעלין להקב"ה לישב במרום כדכתיב אלכה ואשובה אל מקומי שלא להשגיח על בניו אכן כשמביאין שמקרבין אליהן עבודת ד' אז מורידין להקב"ה לישב ולשכון בתוך בניו ולהשגיח ולחוס עליהם ובפרט הוצרכו הוראה זו בימי חזקיה שבימי אחז אביו נסגר בית המקדש ולא הובאו שם קרבנות והרחיקו ישראל עצמם מעבודת ד' ולכן גם הקב"ה הסיר השגחתו מהם ונתנם ביד סנחריב שלכד כל ארץ ישראל עד ירושלים אבל משהחזירם חזקיהו למוטב וטיהר הבית ושבו רוב ישראל לעבודת הקב"ה אז גם הוא הוריד השגחתו עליהם והציל מידו והרים קרן עמו למעלה ראש ובזה תנופת העומר שמרמז על ישראל שהם ראשית תבואת ד' עמד להם בימי חזקיהו

מה שהעומר הוא משעורים שמצער באכילה לבני מעים זה עמד להם בימי יחזקאל למען היו ראויים לגאולה מגלות בבל כדכתיב יחזקאל ד' ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל וכתיב עוד שם ואתה קח לך חטים ושעורין וגו' ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו ולכן בקרבן העומר משעורים שאכילתן מצער הי' זכר שצער הצדיקים נרצה לד' לכפר על עון בית ישראל מה שהוצרך להם בפרט בימי יחזקאל כמו שנרצה לו עומר שעורים לקרבן

מה שקרבן עומר הוא שוה רק מעט ושפל יותר משאר קרבנות כולם זה עמד לישראל בימי המן שאז הגיעו ישראל לתכלית השפלות שנתקיים בהם מה שנאמר בסוף תוכחת כי תבוא והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה כמו שאמרה אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי וזה עמד להם לעורר עליהם תשועת ד' כי את דכא ושפל רוח הוא שכן ולכן הי' העומר המרמז על ישראל מדבר זול להורות שיגיע עת שינצלו ישראל משהגיעו לתכלית השפלות והזוללות ועל כן נגדל הוראת העומר ע"פ בחינותיו השונות בכל עניני בית ישראל

ומה הנרצה בו לד' מבואר במדרש אחר פ' זו א"ר אבין בוא וראה כמה היו ישראל מצטערין על העומר קצרוהו ונתנוהו באבוב של קלאים ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו הביאוהו לרחיים כדי להוציא ממנו עשרון שהוא מנופה בי"ג נפה א"ר לוי הרי שחרשת ועדרת וכסחת וקצרת ועמרת אם אין הקב"ה מוציא לך מעט רוח שחזרה מהיכן אתה חי הוי אין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח הוי מה