מנחת עני קלח

כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי אמר להם כל שלא הביא שליש ביד נכרי וכתבו התוס' ד"ה ולא קציר נכרי ואע"ג דירושה היא להם מימי אבותיהם כדאמר פ' רבי ישמעאל דאמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש מכדי ירושה להם מימי אבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ יש לו לנכרי במה שזרע עכ"ל והנה בפסוק י"ל מה שנאמר ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך לאיזה צורך ניתן הארץ לאברהם הלא די שיאמר ונתתי לזרעך אחריך את ארץ מגוריך שהרי אברהם לא החזיק אותה לנחלה שאפילו אחוזת קבר קנה בכסף מלא אבל באמת הי' צורך גדול לזה שאם לא ניתנה הארץ לאברהם כבר לא היו ישראל יכולים לקיים מצות העומר כשנכנסו לארץ שהעומר אינו בא כ"א מן הארץ כדאמרינן מנחות פ' מדכתיב כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ואע"פ שהי' נקרא קצירם של ישראל כל שנגדל שליש הראשון כשנכנסו לארץ עם כל זה עדיין לא הי' ראוי לעומר אם לא כבר הארץ ג"כ להם ואם לא זוכים בארץ רק ע"י ישיבה שם כדדרשינן וירשתם וישבתם בה ע"י מה ירשתם ע"י ישיבה לא הי' העומר גדל בארצם מיד איזה ימים אחרי באו לשם שעדיין לא ישבו ונחלו בארץ לכן ניתנה הארץ לאברהם למען יהי להם ירושה מאבותיהם כדאמרינן בפ' רבי ישמעאל ועי"ז נתקיים אל הארץ אשר אני נותן לכם וזה מה שאמר המדרש אל תהי' מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען אברהם דייקא שאם לא בשביל מצות העומר למען יכול זרעו לקיים אותה מיד כשיכנסו לארץ לא הי' מן הצורך שינתן הארץ אליו שלא נהנה ממנו

אמנם למה באמת מצות העומר גדול כל כך כמו שסיים המדרש על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזו זו מצות העומר יבואר על ידי מה דקאמר עוד במדרש להגדיל מצוה זו דאיתא שם ע"י מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו הוי אומר בזכות קמח שעורים והיא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין על שצליל אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה ניצלו בזכות לחם שעורים והיא שעמדה להם בימי חזקיהו שנאמר ובמלחמות תנופה נלחם בם והיא שעמדה להם בימי יחזקאל הה"ד ואתה קח לך חטים ושעורים וגו' שהם מצירים לבני מיעים להודיעך שכל זמן שישראל בצער אף הצדיקים עמהם בצער והיא שעמדה להם בימי המן כמו שאמר למרדכי אתי מלי קומצא קימחא דידכו ודחי לעשרת אלפים ככרי כסף דידי עכ"ל ולבאר איך כל הנסים האלו נעשו לישראל בזכות העומר ואיזה יחס יש בין קרבן העומר ובין התשועות שנעשו לישראל אשר פרט המדרש נאמר דהנה קרבן מנחת העומר הי' משונה משאר מנחות בשש דברים (א) שהי' מתבואה רכה שלא נתיבשה כל צרכה כדילפי רז"ל ממה דכתיב כרמל (ב) שהי משעורים שהם מאכל בהמה (ג) שנטחן עם הרבה פסולת אשר על כן בא עשרון מג' סאין ושאר מנחות מסאה אחד כדאיתא במנחות (ד) שנעשה בה תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד מה שלא נעשה כן בשאר מנחות חוץ ממנחת סוטה (ה) שנעשה מדבר שמצער אדם באכילתו שהשעורים מצירים לבני מיעים (ו) שהי' בזול יותר משאר מנחות ששעורים הם בזול יותר מן החטים כדאיתא בגמרא

אכן כל המגרעות האלה שהי לקרבן העומר היו זכרון זכות לישראל בעתות ידועות. מה שלא נתיבש כל צרכו ונרצה לקרבן הי רמז לזכות אברהם שגם אז עוד לא נגמרו עניני הרוחניות כל צרכן להנתן התורה על ידו ועכ"ז באשר הי' ראשית קנינו של הקב"ה בקיום מצותיו נרצה להקב"ה שכרת עמו הברית לירש זרעו את ארץ כנען ונקשר בזה מצות מילה לשמונת ימים שנתחנך בו הנער לעבודת ד' בעודו באיבו לא כחיוב שאר המצות שלא חלו עליו כ"א בהיותו איש בן שלשה עשר שנה וזהו מה שדרש המדרש ונתתי לך וגו' על מנת ואתה את בריתי תשמור אשר נראה ע"פ פשוטו שנאמר על ברית המילה גם על מצות העומר באשר שלשניהם הוראה אחת שנרצה להקב"ה בראשית החינוך לעבודתו גם מה שלא נגמר עוד כל צרכו

במה שהעומר נקרב משעורים מאכל בהמה יש ביאור הענין שנרצה קמח שעורים למנחת קנאות לעשות שלום בין איש לאשתו שבמצות סוטה היו שני דברים נראין מתנגדים שקרבנה הוא הגרוע שבקרבנות שהי' מאכל בהמה בלא שמן ובלא לבונה ובענין אחר נעשה בה דבר גדול ומעולה מאוד ששם הנכתב בקדושה נמחק על המים ששתתה אותו ולהקריב זה מעט אל השכל מה הוראת מחיקה זו ושתשתה אותו הסוטה הוא ע"פ מה שאמר הנביא ישעי' למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתר דרכי מד' ומאלקי משפטי יעבור הלא ידעת הלא שמעת בורא עולם ד' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו בפי' הפסוק י"ל ע"פ מה שכתב הרמב"ם שטעות עובדי ע"ז הי' בימים ההם שחשבו שהקב"ה העושה גדולות עד אין חקר הוא גבוה מלהשגיח על עניני פרטי הארץ השפל ושהניח לנהל את יושבי הארץ בידי ברואים ממנו השמש והירח והכוכבים וכדומה ושלהם לבד ראוי לעבוד למען ייטיבו ולא ירעו אבל באמת זה שקר