מנחת עני קלה

שהן המצות שבין אדם למקום שאין השכל מחייב אותן הוא הנמשל לפלפלין שמנגד לחיך ומואס בו עד שאחר נצרף בנסיונות תועלתו גם הוא ערב לו וזה מה שאמרה הפסיקתא שדברי תורה נמשלו לקונדיטין שיש בה דבש ויש בה יין ויש בה פלפלין שאף שפלפלין הוא חריף ובתחילה אינו נעים למאכל עכ"ז אחרי שנצרף תועלתו מערבין אותו עם דבש ויין בקונדיטון שהוא המשקה החשוב ולזה מביא לראי' שיש בה פלפלין הפסוק אמרת ד' צרופה

והנה בפסוק וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והי לד' מגישי מנחה בצדקה יש לדייק השינוי לשונות של מצרף וטהר וזקק ונאמר שכמו שהתורה בענין חלקיה תתחלק לשלשה חלקים כן ענין מצותיה נחכים בהן לבוא אל תכליתם ולהבדיל האמת מן השקר בהמשול אותם למתכות החשובות שהם הזהב והכסף כי למען השיג אותן בחשיבותן ובנקיותן בהן שלשה דברים בתחילה מצרף ומנסה את המתכות אם כסף הוא או בדיל ואח"כ מטהר אותו מן הפסולת שיורד למטה ונבדל מן המתכות החשוב ואח"כ מזקק אותו להסיר גם המעט פסולת הנשאר בו עד שיהי' כסף נקי מכל סיג וזה הענין דבתחלה מצרף את היחוסים להכיר האמת מן השקר ואח"כ מטהר אותם להבדיל הפסולים מן הכשרים ואח"כ מזקק אותם להרחיק גם הספקים

וכן בענין המצות נאמרו שלשה לשונות אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מז מזוקק שבעתים על ענין זה שאם גם בתחילת החקירה לא יבין ענין המצות מצד תועלתם ומעלתם עכ"ז יכיר זה בחקירה אחר חקירה שבהשקפה ראשונה יכיר כי דברי ד' אמת וכשיחקור יותר יבין שגם תערובת שקר אין בהם וכשיחקור עוד יותר יכיר כי מזוקקים שבעתים ככסף שמזקקים אותו הרבה פעמים עד שלא נשאר בו אפילו מעט מהסיג

וכן הענין בהצואות שנתנו לכהנים לקדשם ולטהרם שנבדלו ונתקדשו בשלש מדריגות האחד באשר שהם מעם ישראל שנקראו כהנים כדכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ומהם נתעלו ונתקדשו עוד יותר באשר שהם בני אהרן ומבני אהרן נתעלו במדריגה יותר שהם כהני ה' יקראו מפני שהן עובדי ד' בקודש וזה פי' המדרש אמרות ד' אמרות טהורות אמר הקב"ה שתי אמירות אמרתי לך וטהורות הן ולמי נתן לשבטו של לוי שמיישב בזה הכפל אמור ואמרת שהפסוק הקדים למצות קדושת הכהנים איך צירף אותם בתחילה הבדיל מתוך ממלכת כהנים את שבט לוי בקדושה יתירה ומתוך שבט לוי הבדיל זרע אהרן בקדושה עוד יותר וזה מה שאמר אמור אל הכהנים שנקראו גם ישראל אבל מתוכם הבדלתי בני אהרן בשביל שבטו שהוא שבט לוי ומתוך שבט לוי הבדלתי הכהנים שעובדים במקדשי ואליהם תאמר האמירה הזאת לנפש לא יטמא בעמיו

ועל דרך זה יבואר ג"כ מה דאיתא במדרש פ' זו צו את את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית רבי יצחק פתח צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה כצורף הזה שמכנים הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שמזקקו כך פרשה זו נאמרת ונשנית וכשלשה עכ"ל ויש לדקדק מה ענין הכפל המשולש לצורף ולבאר זה נקדים מה דאיתא במנחות ד' פ"ו צו את בני ישראל ויקחו אליך אמר רשב"נ אליך ולא לי לא לאורה אני צריך שולחן בצפון ומנורה בדרום אמר ר' זריקא אמר ר"א לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך עכ"ל ויש להבין איך מוכח ממה ששולחן בצפון ומנורה בדרום שלא לאכילה ולא לאורה צריך והתוס' פירשו מדלא ניתנו לצד מערב ששם השכינה שורה אבל השיבו על זה שמכל מקום אפשר שהיו שניהם לצד מערב בצפון ובדרום ולכן תפסו עיקר פי' רש"י דאם הי' צריך לאורה ולאכילה הי' נותן מנורה לצד השולחן אכן לענ"ד גם זה אינו מספיק דאכתי לא מוכח רק שלאורה אינו צריך אבל אינו מוכח שגם לאכילה אינו צריך וכן איפכא שאם מוכח שלאכילה אינו צריך לא מוכח שגם לאורה אינו צריך מדלא ניתנה המנורה לצד השולחן לכן אולי אפשר לפרש ע"פ מה דאמרו רז"ל הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין שנאמר מצפון זהב יאתה וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום עכ"ל ומזה נלמוד דמקום מקור החכמה הוא בדרום ומקום מקור העשירות הוא בצפון והנה עוד י"ל מה שאמר המאמר אליך ולא לי לא לאורה אני צריך איך שייך זה למשה וכי משה הי' נהנה מן המנורה שבאוהל מועד שלא הי' שם רק בעת הדיבור וגם אז הדיבור לא ה' רק ביום שלא צריך לאורה וגם בלילה הי מאיר עמוד האש ואיך שייך ויקחו אליך כאילו משה הי' צריך ונהנה מזה אכן יבואר זה ע"פ מה דאיתא במדרש פ' זו צו את בני ישראל בר קפרא פתח כי אתה תאיר נרי אמר הקב"ה לאדם נרך בידי ונרי בידך נרך בידי שנאמר נר ד' נשמת אדם נרי בידך להעלות נר תמיד אמר הקב"ה מאיר אתה נרי הרני מאיר נרך הוי צו את בני ישראל עכ"ל וי"ל מה הענין נרי בידך וגם איך נדרש זה ממה דכתיב צו את בני ישראל שמסיים המדרש צו את בני ישראל אבל יאמר שאם כוונת הנר רק על הנר הגשמי שמדליקין בשמן זית באוהל מועד למה נאמר על זה יותר צו את בני ישראל שהוא לשון זירוז מבשאר העבודות ולכן מפרש דהדלקת הנר מרמז על כלל קיום המצות שנקראו נר כדכתיב כי נר מצוה ואמר הקב"ה לישראל